תוחלת החיים בעולם ובמדינת ישראל בפרט הולכת וגדלה בהתמדה. בשל גיל הפרישה החוקי בישראל לגברים ולנשים קיים פער מאתגר בין המקורות הפנסיוניים למשאבים הפנסיוניים הנדרשים עבור רבים בציבור על מנת להזדקן בכבוד ולהימנע מנפילה כואבת ולא צודקת ברמת החיים לעת זקנה.
הביטחון התעסוקתי הרופף הקיים במגזרים רחבים במשק, והעובדה שרבים מהמועסקים נפלטים ממעגל העבודה שנים רבות לפני גיל הפרישה החוקי, מחמירים את הבעייתיות של הבור הפנסיוני הנפער מול עינינו. העובדה כי רבים מהמועסקים צורכים את פיצויי הפיטורים בחלון של "בין עבודות", מחמירה אף היא את הבעיה הקשה שבחיסכון ארוך הטווח בישראל.
הציבור וממשלת ישראל מחויבים להשקיע תשומת-לב יוצאת דופן ורציפה לסוגיית המשאבים הפנסיוניים כדי למנוע עול כבד על הדורות הבאים.
הדרך האולטימטיבית לנסות לסגור את הבור הפנסיוני, היא לחייב את הציבור להגדיל הפרשותיו השוטפות לחיסכון פנסיוני. אולם פתרון כזה יבוא על-חשבון פגיעה בצריכה הפרטית השוטפת. זאת, בתקופה שבה הישראלים נאבקים ביוקר המחיה והצמיחה הכלכלית מאבדת מומנטום. כך שקיים קושי אובייקטיבי לדרוש מהציבור להגדיל את ההפרשות הפנסיוניות.
אחת הדרכים המרכזיות לנסות לגשר על הפער בין היקף ההפרשות לחיסכון פנסיוני ובין החיסכון הפנסיוני בעת פרישה, היא השקעה של היתרות הפנסיונית בחוב ממשלתי ארוך טווח שיניב תשואה רב-שנתית מספקת, וכך ניתן יהא למלא את החלל המדובר.
הבעיה בפתרון התיאורטי הזה היא שבעולם של ריביות אפסיות, אין חיה כזאת שנקראת תשואות מספקות בהשקעה באיגרות-חוב ממשלתיות, הנושאות היום ריביות שפל. לפיכך, נדרש להשקיע את כספי הפנסיה באפיקי סיכון או לחלופין לקבל התחייבות ממשלתית לתשואה מובטחת מינימלית.
התחייבות של הממשלה לתשואת מינימום, הגבוהה מתשואת האג"ח הממשלתי הארוך בשוק, מחייבת אותה ליטול על עצמה גם התחייבות תקציבית, שכן הממשלה לא מייצרת תשואות עודפות יש מאין. במציאות הפיסקאלית הנוכחית הדבר האחרון שישראל צריכה, זה התחייבויות תקציביות נוספות. לכן הפתרון המתבקש מצוי בהשקעות חופשיות בשווקים הפתוחים.
השקעה בנכסים בעלי פרופיל סיכון גבוה יחסית, במסגרת תיק הפנסיה של הציבור, היא החלופה השנייה. אמנם היא לא חפה מבעיות, אולם אנו לא רואים פתרון אחר זולתה.
כספי הפנסיה מושקעים במגוון אפיקי סיכון, שבראייה רב-שנתית אמורים להניב את הפירות הרצויים גם אם בשנה מסוימת הביצועים של תיקי הפנסיה אינם משביעים רצון. אמנם חלק אינטגרלי מהשקעה בנכסי סיכון הוא אכזבות ומפחי-נפש, אולם הרעיון העומד מאחורי ניהול תיק פנסיוני המושקע בנכסי סיכון מניח כי מינון ההצלחות בהשקעה בנכסי סיכון יחפה באופן ניכר על הכישלונות שיתרחשו, וזה קורה ויקרה, במרוצת הזמן.
העיסוק הציבורי האינטנסיבי המוצדק בגל התספורות הביא עימו, בין השאר, קריאות מסוכנות לחזרה לימי התשואה המובטחת הממשלתית. בליל האמוציות השואב עוצמותיו מבעיות יסודות בחברה הישראלית, ובכלכלה בפרט, כגון שוויון בנטל וריכוזיות מטרידה, מביא רבים למסקנה שגויה שלפיה השקעה בנכסי סיכון ובהם איגרות-חוב קונצרניות ומניות אינה רצויה, ומהווה כלי להעברת כספים מהציבור לטייקונים המקומיים - על-חשבון הפנסיה של כולנו.
מישהו בירושלים שכח כי תפקידו הממלכתי מחייב אותו להישיר מבט אל מול עיני הציבור ולומר לו את האמת הפנסיונית היישר בפנים - או שיעבוד יותר ויפריש יותר לחיסכון פנסיוני, או שעליו ליטול יותר סיכונים בתיק הפנסיוני.
מטבע הדברים, על ציר הזמן יהיו עוד לא מעט השקעות כושלות, כמו ההשקעות בקבוצת אי.די.בי, אלביט הדמיה, אמפל וכו'. אולם בסופו של יום המבחנים יהיו מבחן התשואה של התיק הפנסיוני ומבחן מינון הכישלונות ביחס להצלחות. אמנם דין פרוטה פנסיונית כדין מאה, אולם בלי סיכון וללא נטילת סיכון, אין כמעט סיכוי שנוכל להזדקן בכבוד.
הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון