"שואלים אותי אם אני לא מתוסכל לנסות לקדם את תהליך השלום במזרח התיכון כל כך הרבה זמן בלי להגיע לפתרון. והאמת היא שאני כן מתוסכל. הדבר המתסכל הוא לא שקשה לפתור את הסוגיה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא זה שכל כך ברור לכולם שהוא צריך להיפתר, וכל כך ברור לכולם איך הוא צריך להיפתר - ועדיין כל כך קשה להוציא את זה לפועל" - כך אומר בחצי חיוך טוני בלייר, אחת האושיות החשובות בתחום הכלכלה העולמית, ראש הממשלה לשעבר של בריטניה וגם שליח הקוורטט למזרח התיכון ב-6 השנים האחרונות.
"אין שום ספק ששתי מדינות שחיות בשלום זו לצד זו הוא הפתרון ההגיוני היחידה לסוגיה שאיתה אנחנו מתמודדים. הבעיה היא שכשמבקשים לסיים את הסכסוך צריך להסתכל על כמה ממדים: המדיני, הבטחוני והכלכלי, ולהיענות לצרכים בכל שלושת הממדים האלה", טען בלייר למראיינו - הפילנטרופ ואיש העסקים מייקל מילקן שעומד בראש המכון האמריקני המארח את הכנס.
"הכלכלה הפלסטינית היא קטנה. אנחנו צריכים לתת לאנשים מפלסטין את התקווה שדברים יכולים לעבוד והדאילוג ישרת אותם. חייבים ליצור דרך להשתמש בכלכלה כגורם משלים לפוליטיקה. לא להחליף את הפוליטיקאים ואת התהליך הפוליטי, אבל להתקיים לצידו - להראות ולהתוות את הדרך. צריך שחברות גדולות ומשמעותיות יבצעו השקעה בפלסטין ויביעו אמון בכלכלה הזו. יש באזור הזה פוטנציאל אדיר בתחום התיירות, בתחם החקלאות ובהרבה מאוד תחומים אחרים", דברי בלייר.
האוייב הגדול של האנושות: הציניות
כשהוא ספק מכוון למבקרים אותו מבית בבריטניה, ספק לגורמים השונים המתנגדים למדיניותו הן בעולם הערבי והן בישראל, הפנה בלייר אצבע מאשימה לכל המפקפקים בחזון שלו להשיג בשנים הקרובות הסדר במזרח התיכון. " הדבר היחיד שלא פתרנו בעולם הזה - זו הציניות. יש מעט מאוד דברים בקריירה של 30 שנה שאני יכול להצביע עליהם שהמין האנושי התאמץ ובאמת רצה לפתור ולא פתר. נושאים שפשוט כחברה לא הצלחנו להתמודד איתם. הדבר היחיד שלא הצלחנו להכחיד זו הציניות. הציניות היא אוייב. אנשים ציניים לא עושים כלום, הם לא תורמים כלום. הם רק ציניים".
בהקשר זה, גורמים שונים בכנס שנכחו בשיחות סגורות ובדיוני "שולחן עגול" סגורים בהם נכח בלייר דיווחו כי הוא נראה אופטימי ומעודד מהדיאלוג במזרח התיכון ואף ציין כי סבב שיחות חדש בין הצדדים נוצר בעת האחרונה וכי הוא רואה סיכוי אמיתי להשיג סוף סוף פריצת דרך באזור. "האתגר הגדול במזרח התיכון הוא אותו אתגר שאנחנו רואים עכשיו מתרחב גם לצפון אפריקה, לחלקים באפריקה שמדרום לסהרה ובהרבה חלקים באסיה - איך הופכים שייכות דתית מתיוג "לעומתי" שמשמעותו להגיד לאחר "אתה לא כמוני, אתה אחר - אתה אוייב שלי" לפשוט אמונה של אדם שלא מתניעה קונפליקט לאומי".
את הפתרון תולה בלייר במערכת החינוך: "הדיאלוג הישיר בחינוך הוא מה שיוצר שינוי. יצרנו שיח טכנולוגי בין ילדים בניו-יורק לילדים במזרח התיכון, בעולם הערבי. הילדים הערבים שאלו בתדהמה את האמריקאים אם אפשר להיות מוסלמי בארה"ב, והילדים בארה"ב שאלו 'למה אתם רוצים להרוג אותי?'; לאט לאט, הם הצליחו לשים את הדעות הקדומות בצד וליצור שיח פתוח".