הורים שרוחצים את ילדיהם מכירים את הטריק הזה. "תראה כמה זמן בילית פה", הם אומרים לזאטוט אשר משתכשך בהנאה, "כבר נהיה לך עור ברווז!". הילד בוחן את עצמו וקשה לו לדעת האם מדובר בעניין בעייתי או מסוכן. אבל יש דבר אחד שאי אפשר להתווכח לגביו - השהות הממושכת בתוך האמבטיה גורם לשינוי גופני. בזמן שתשומת ליבו של הילד מוסחת, ההורים עושים מאמץ לשדל אותו לצאת ולהתנגב.
מדוע העור מתקמט בעקבות חשיפה ממושכת למים ולמה זה קורה דווקא בכפות הידיים והרגליים? התפיסה הרווחת היא שהמים כנראה חודרים לתוך העור וגורמים לו להתנפח. אבל כאשר בוחנים את התופעה מגלים הפתעה: התהליך לא כרוך רק בממשק שבין המים לבין העור. שחקן נוסף שבלעדיו התהליך אינו מתקיים - הוא המוח.
דוגמא לכך אפשר למצוא כאשר מכניסים לאותם מים איבר משותק - במקרה כזה העור לא מתכווץ. אם קיבלתם זריקת אפידורל, שמנתקת זמנית את הקשר העצבי בין הרגליים למוח, אתם יכולים להכניס את הרגליים לתוך גיגית ואפילו לטבול בבריכה. כפות הרגליים יישארו חלקות לחלוטין והתופעה של "עור ברווז" לא תתרחש.
במצב הרגיל, באיבר שאינו משותק, היד או הרגל חשים את המים ומאותתים למוח שהם נמצאים בהם זמן רב. המוח מגיב לכך בכיווץ של נימי הדם שמובילים אל העור, וכך מכווצים את העור. כנראה שהגוף מפיק מכך איזו שהיא תועלת - אבל איזו?
ד"ר מרק צ'נגיזי ממעבדת המחקר העצמאית 2AI Labs באיידהו, מציע מטאפורה מעניינת למצב. לדבריו, עור הברווז דומה לצמיג מחורץ בחריצים. תפקידם של החריצים הוא לשפר את אחיזת הכביש, בין היתר בתנאים של רטיבות, על ידי סילוק המים מן המקום שבו מתקיים המגע בין הצמיג לבין פני השטח.
צ'נגיזי וחבריו מעריכים שהקמטים התפתחו במהלך האבולוציה, כדי לעזור לנו לאחוז בחפצים ובפני השטח בתנאים של רטיבות. החוקרים מראים כי מבנה הקמטים דומה לזה של פלגים בנחל, כלומר הוא אפקטיבי במיוחד לניקוז של מים.
בינואר האחרון פורסם מאמר שבו הדברים נבדקו אמפירית. קבוצת חוקרים, בראשות ד"ר קיקיאקוס קרקקלס, מצאה כי כשהעור מקומט כך, קל יותר לאחוז בחפצים רטובים, אך לא בחפצים יבשים. מאמר המערכת בכתב העת בו פורסם המחקר, Biology Letters, טען כי הגילוי תומך בהשערה כי קופים, שקודמים לאדם מבחינה אבולוציונית, היו במשך תקופה מסוימת חיות מים.
משקפיים קוראים מחשבות
ד"ר צ'נגיזי שהוזכר לעיל, ושותפיו למעבדות 2AI חוקרים את מוח האדם מנקודת מבט אבולוציונית, כאשר המטרה הסופית שלהם היא לפתח בסופו של בינה מלאכותית. כדי לממן את פעילות המחקר, הם ממציאים מוצרים, שאחד מהם הוא "משקפיים קוראים רגשות".
בני אדם מחווירים כאשר הם מבוהלים ומסמיקים כשהם נבוכים. כשהרגש קיצוני, התגובה נראית היטב. בתנאים פחות קיצוניים, רק אנשים רגישים במיוחד יכולים להבחין בשינוי. זהו סוד הצלחתם של חלק מהקוסמים "קוראי המחשבות" ושל שחקני פוקר. המשקפיים של המעבדה כוללים פילטר שהופך את הסימנים הללו לברורים יותר לעין. מבחוץ, הם נראים כמו משקפי שמש די רגילים. מבפנים, הם מאפשרים להבחין בשינויים קטנטנים ברמות החיוורון.
המשקפיים כבר משווקות, לשימוש המערכת הרפואית - הם מתקנים עיוורון צבעים אצל רופאים, שיכול לפגוע בעבודתם, הם משמשים כדי לזהות יותר טוב אזורים בהם ישנו דימום תת עורי, וכן משפרים את היכולת להבדיל בין ורידים לבין העור כדי להצליח יותר בדקירה לצורך בדיקות ועירויי דם.
