יש עתיד והליכוד ביתנו - ראש בראש: מסקר ראשון שנעשה מאז הקמת הממשלה והבחירות עולה כי בתוך שלושה חודשים מזנקת יש עתיד של יאיר לפיד ל-30 מנדטים ומתייצבת בגובה העיניים כשווה בין שווים אל מול הליכוד (30). סקר מכון המחקר של רפי סמית שנעשה עבור "גלובס" צופה את הקרב העתידי על ראשות הממשלה ומקבע את המאבק. זה כבר לא קרב בין ראש הממשלה ליו"ר האופוזיציה, בין ליכוד לעבודה. העבודה אאוט, יש עתיד אין. הזירה עכשיו היא בתוך הקואליציה, בתוך הממשלה, בין ראש הממשלה לשר האוצר שלו. זה ביבי או יאיר. נתניהו או לפיד.
לפיד הוא ללא ספק הניו קיד און דה בלוק. הילד הכי מקובל בכיתה, הלהיט התורן, המאמי הלאומי, אבל כפי שיצביע הסקר בהמשך, הציבור מרוצה משר האוצר לא בגלל חוכמתו הכלכלית. ההיפך. השיח הכלכלי בקושי מתקיים כרגע, הוא הוחלף בספין מבריק לשיח אנטי חרדי. את הציבור, שעדיין נישא על גלי הרושם העז שהותיר נאומו של לפיד בכנסת נגד החרדים, לא מעניין כרגע הגירעון, הבור התקציבי. גם לא ריקי כהן. הוא רוצה מישהו שיכסח וישתלח בציבור החרדי. וכשדבריו של לפיד עדיין מהדהדים - התוצאות בשמיים. קבלות במשרד האוצר הוא עוד לא סיפק, אבל מה שבטוח הוא שלנאום הוא יודע.
פוליטית זה משתלם ללפיד. מצביעי מרכז המפה הפוליטית ומרכז המפה הגיאוגרפית רואים בו את הפה שלהם. כשנבדקת בסקר שביעות הרצון מלפיד כשר אוצר, מתקבלת תמונה שונה. 35% מהציבור אינם מרוצים מתפקודו של שר האוצר, אל מול 37% שכן מרוצים. התוצאה הזו מפתיעה. היא לא גרועה, אבל אפשר היה לצפות לתמיכה יותר גבוהה. חודש לאחר שנכנס לתפקיד לפיד היה אמור להיות בשיא. הוא התיישב באוצר בסופו של משא ומתן קואליציוני מבריק ונחוש, מהטובים שהיו כאן בשנים האחרונות. ההיגיון אומר שלמעשה עכשיו הוא היה צריך רק לעלות, אבל הוא במגמת ירידה. מצד שני, בהתחשב במצב הכלכלי הלא פשוט שמביא את שר האוצר לקבל החלטות לא פשוטות ולא פופולריות, המספרים האלה סבירים.
בדומה למערכת הפוליטית, שליש מהציבור עדיין לא יודע איך לאכול את שר האוצר החדש. הוא עדיין לא החליט אם הוא הממי הלאומי או חלש, סחיט ולחיץ. ל-28% מהציבור עדיין אין דעה. הוא לא יודעים להעריך ולשפוט עד כה את התנהלותו של שר האוצר. מבחינתם זה עדיין מוקדם לתת לו פלוס או מינוס. אפשר להבין אותם. בינתיים לפיד עדיין לא קיבל החלטות אופרטיביות והם מחכים לראות מה יקרה בפועל. מעניין יהיה לשאול את אותה השאלה באוגוסט, לאחר שיאושר תקציב המדינה. האם לפיד חובב האגרוף יפיל את כולם בנוק אאוט ויוכיח שהוא עשוי מפלדה? או שיתברר ששר האוצר למד גם התעמלות קלה ושפליק- פלאקים הם לא עבורו מילה גסה? בעוד שלושה חודשים תתבהר התמונה. ביניים: התנועה מתאיידת.
אבן הבוחן של לפיד היא הקהל הבסיסי שלו ושם עושה לפיד עבודת שימור לקוחות טובה. בקרב מצביעי יש עתיד רק 20% לא מרוצים מתפקודו כשר אוצר. על כל אחד שלא מרוצה יש שלושה שכן מביעים שביעות רצון. עדיין רוב המצביעים שלו (61%) מרוצים ממנו.
בבחירות 19 מנדטים הביעו בו אמון. עכשיו, שלושה חודשים מאוחר יותר הם כבר 30. אף אחד מבין מצביעיו של לפיד לא עזב. ההיפך. מאז ינואר לפיד שאב אל קירבה של יש עתיד שתי מפלגות נוספות: קדימה והתנועה. על פי סקר סמית/גלובס ציפי לבני ושאול מופז לא עברו את אחוז החסימה ונעלמו מהמפה.
אותו פלח מצביעים, שבשתי מערכות בחירות קראו לו קדימה ובשלישית הוא חלק את השלל עם התנועה ויש עתיד, התכנס עכשיו חזרה למפלגה אחת. מצד אחד אין פה דרמה גדולה. מצד שני, כשבוחנים לעומק את המספרים, כבר היום, שלושה חודשים לאחר הבחירות 11% מהם לא יודעים למי להצביע. בחשבון פשוט מדובר בכל אדם עשירי.
התאיידותה של התנועה מחדד את העובדה שלבני עשתה עסקה טובה: שני תיקים, כשאחד מהם הוא משפטים וראשות ועדת השרים לענייני חקיקה, לתנועה שבכלל לא קיימת, ממצבת אותה בשורה הראשונה של אנשי העסקים. זו ללא ספק היתה העסקה הכי טובה בעיר.
סקר סמית/גלובס מלמד על המשך מגמת ההתרסקות של העבודה. אחרי ההישג המאכזב בבחירות ממשיכה המפלגה לאבד מנדטים והיעדרותה מהשיח הכלכלי מהדהדת. שלי יחימוביץ' היתה אמורה לעלות על בריקדות, להוביל אופוזיציה חזקה ודומיננטית לגזירות הכלכליות, ובמקום זה היא התאיידה מהשיח הציבורי. נעלמה ונאלמה. רק בישראל אופוזיציות מתרסקות, לא קואליציות. בשנים עברו האופוזיציה היתה מתחזקת על חשבון הקואליציה. הסקר הזה מלמד על מגמה הפוכה. בעוד האופוזיציה צוללת למעמקים, הקואליציה שומרת על כוחה.
בליכוד ביתנו המומים מהסקר הזה. האווירה הפנים-מפלגתית היא של בית קברות. השיח הפוליטי הפנימי נסוב סביב ההתרסקות. סקר סמית/גלובס מבטל את כל התיזה הזו. גרעין התומכים הקשה כנראה לא משתנה גם כשהשיח בתוך הברנז'ה הפוליטית הוא קשה, אך אין ספק שגם העניינים הביטחוניים שצצו מעוררים את המפלגה. הפיגוע ליד תפוח, המצב בסוריה, הטפטופים מעזה וניצני האינתיפאדה, החזירו את הליכוד-ביתנו למפה.
כמה זמן המספרים האלו יחזיקו מעמד? עדיין לא ברור. בכירים במערכת הפוליטית נזכרו היום איך בחודש הראשון לכהונתה של הממשלה הקודמת זכתה קדימה ל-30 מנדטים, בדיוק כמו הליכוד. בחמש השנים שחלפו הפליאה קדימה במעשי קוסמות והצליחה להעלים את כולם. על פי סקר סמית/גלובס באפריל 2013 כבר לא נשאר מהם כלום.
זבוב טורדני
בקדנציה הקודמת היו חברי הכנסת ליצמן וגפני על גג העולם. שני בכירי יהדות התורה החזיקו בוועדת הכספים ובמשרד הבריאות, לצד תיקי הפנים והשיכון שניתנו גם הם לחרדים. כמספר אחת ברשימה, ניתנה לליצמן האפשרות לבחור את התפקיד. הוא רצה להיות יו"ר ועדת הכספים. גפני לא הסכים, וההחלטה הועברה לסיעה. ליצמן בנה אז על רוב בהצבעה, אבל פורוש, שהאשים את ליצמן שדפק אותו בבחירות המוניציפליות, החזיר לו והצביע בעד גפני לראשות הוועדה.
אחרי תרגילים כאלו ואחרים קיבל ליצמן את דין התנועה ומונה לסגן שר הבריאות. גפני ליו"ר ועדת כספים. לימים התאהב ליצמן בתפקיד והיתה הרמוניה בין שני היריבים הגדולים. כל אחד היה מבסוט במקום שלו. הם הצליחו לעבוד יחד ואפילו פרגנו זה לזה על עבודתו הטובה.
שניהם היו משוכנעים שגם בקדנציה הזו הם יישארו בתפקידם. ליצמן בבריאות. גפני בכספים. היה להם ברור שהקואליציה תורכב מהשותפות הטבעיות של נתניהו. אלא שעם הרכבת הממשלה התברר שהחרדים נשארו בחוץ, ומאיגרא רמא לבירא עמיקתא. לא בריאות ולא כספים.
גפני וליצמן ירדו מנכסיהם ונותרו עם שני תפקידים: חבר וועדת כספים ויו"ר ועדת המדע. הראשון ברשימה כאמור הוא ליצמן, ולו יש את הזכות לבחור. ליצמן כמו גפני, כמובן מעדיף ועדת כספים. אחרי חודש של תרגילים ודילים שנועדו למנוע את רוע הגזירה, הצליחו ליצמן וגפני להגיע להבנה: ליצמן בכספים, גפני מדע. אלא שכל קשר בין יו"ר ועדת הכספים לשעבר למדע הוא מקרי בלבד, מה גם שלגפני לא ממש מתחשק לעסוק בחלל, הוא מעדיף לדון ביוקר המחיה ובחלב. ולכן, החליט גפני להגיע לכל ישיבות ועדת הכספים מבלי שהוא בכלל חבר בה ולהקים בה אוהל מחאה. אמנם אין לו זכות הצבעה, אבל הוא מתכוון לנצל את ניסיונו רב השנים ולהיות זבוב טורדני שיפריע לכל מהלך תקין של העברת רפורמות ממשלתיות.
יחד עם ליצמן, שועל כספים כשלעצמו, מתכוונים שני המזוקנים לתקוע מהלכים. בינתיים לא פספס גפני אף דיון. על פניו של יו"ר ועדת הכספים, ניסן סלומינאסקי, אפשר היה להבחין באי הנחת מההערות שזורק גפני לחלל הוועדה. לסלומיאנסקי לא נותר אלא לקוות לשובם של חילוקי הדעות בין שני אנשי יהדות התורה שהתמקמו לו בוועדה.
