סצנה. ערב הפריימריז 2012. ציפי לבני מתמודדת מול שאול מופז על הנהגת קדימה. תוצאות האמת מתחילות לזרום למטה. מצדו של החדר מתבוננת הבמאית רוני קיי בלבני נעה בין הפעילים. ארבע שנים היא עוקבת אחריה, חמושה במצלמה קטנה בלבד. כשלבני מסתגרת, קיי היא היחידה שנכנסת אל החדר הסגור.
"ברגע שהיא הבינה שזה נשמט לה מבין הידיים ושאין לה מקום או כוח להשפיע, ברגע של חוסר ודאות אמיתי, שזה משהו מאוד נדיר אצלה, היא בכתה. אני מלווה אותה ארבע שנים, יש לנו חיבור, הסיטואציה מאוד נגעה בי. היא באמת מונעת מערכים מבית, ומרצון אמיתי לעשות שינוי. זה עולם המושגים שלה.
"בניגוד לרוב האנשים שאני מכירה, השריון שלה חסין אש. היא לא מורידה אותו אף פעם. זו כנראה תכונה מאוד חשובה למנהיגה, כי כשצריך להתנהל מול כל העולם צריך להיות קר ומחושב וחסין. הרגע שהיא בכתה היה חתיכת סדק".
"לבני היא אישה מאוד חזקה, נחושה, לא מתקשקשת בשטויות. סמול טוק זה לא היא. היא לא תעשה דברים כדי להיות נחמדה, ויותר מהכול היא אדם שמאוד רגיש לפרטיות שלו ושל המשפחה שלו. במהלך ארבע השנים שליוויתי אותה נסענו לחו"ל ביחד, הייתי בבית שלה עשרות פעמים, נכחתי בימי עבודה קריטיים, ופעם אחת לא צילמתי את הבנים שלה. גם הדיבור עליהם היה תמיד שלא לצילום".
- איך הצלחת להגיע לרמה כל כך גבוהה של אינטימיות איתה?
"הגענו לרמת אינטימיות שבה היא שכחה מקיומה של המצלמה ולרגעים גם אני. לקח לה זמן לבטוח בי. זה מרקם של המון רגעים. עד היום בכל רגע שאנחנו מתראות, אנחנו בונות עוד קומה במערכת היחסים. בניתי את האמון הזה צעד אחרי צעד. אין פה טקטיקות בימוי".
קיי התחילה לצלם את הסרט, שישודר החודש בערוץ 2, קצת אחרי שלבני ניצחה בבחירות הקודמות, אבל לא הצליחה להרכיב ממשלה. מאז הודחה לבני מראשות קדימה, טיילה בשולי הזירה הפוליטית, שקלה פרישה, ניסתה לאחד את גוש המרכז, ובסוף התמודדה בראש מפלגה עצמאית. נקודת הסיום של הסרט הוא מינויה של אחת הפוליטיקאיות האניגמטיות שהיו פה לשרת המשפטים בממשלת נתניהו.
הגישה הבלעדית אל מאחורי הקלעים של מי שנבחרה להיות אחת מ-100 הנשים המשפיעות בעולם, מעוררת עניין רב בסרט ברחבי העולם, ברשתות באירופה וברשת HBO האמריקאית. במיומנות וברגישות קיי מגישה לצופה מסע מטלטל ברכבת ההרים של השלטון והמנהיגות. דרך חשיפה אישית נדירה היא מזקקת תמצית מדויקת של תהפוכות הכוח וטלטלות הרגש.
"את מתחילה לצלם סרט על אישה שנמצאת בשיאה עם 28 מנדטים, ושברור לך שבסוף הצילומים תעמוד בראשות הממשלה. כבר פנטזתי על סרט המשך של הכהונה. לא דמיינתי לעצמי שיגיע הרגע שאני נוסעת איתה במכונית, בדרך לירושלים, להגיש את מכתב ההתפטרות מהכנסת, והיא שמה ברקע את השיר 'כמו צמח בר', ושרה בקול יחד עם חוה אלברשטיין 'מחר אני אהיה כה רחוקה'. היא הביאה את הדיסק הזה במיוחד כדי לשמוע בדרך, ולשיר".
מציאות לא מצטלמת טוב
קיי, 43, היא במאית ותיקה. מאחוריה רזומה הכולל בין היתר את הסדרות "זבנג", "טיפול נמרץ" ו"חדר מלחמה" המוערכת, שכתב יאיר לפיד, ונחשבת לסדרה שפרצה דרך בשל אופי הבימוי הדרמטי "כמו-דוקומנטרי". היא גם יצרה יחד עם עפר שלח את "מלחמות היהודים", ועם מיקי חיימוביץ' את "אמא יקרה לי". קולגות מהתעשייה נוהגים לכנות אותה "המטפלת", ומתארים את הסטים שלה כיוצאי דופן בשל הדממה שמשתררת בהם, תוצאה של השלווה האופיינית לה, שבתוכה היא מנהלת צוות ביד רמה. במערכת הבחירות האחרונה ביימה את קמפיין התשדירים של יאיר לפיד, ובקרוב תעלה ב-yes סדרה שיצרה על שידוכים בחברה החרדית.
קיי הפכה מיומנת בהתנהלות מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית. "לפני מספר חודשים, באחת בלילה, אני מקבלת הודעת sms מיאיר לפיד ובה הוא שואל אם אני רוצה לביים את קמפיין הבחירות שלו. בלי היסוס התשובה שלי הייתה כן, עם סימן קריאה. כל מי שליווה את יאיר במסע הבחירות היו אנשים שמלווים אותו שנים. מהמזכירה ועד למפיק ולמאפרת". במסגרת הקמפיין של יש עתיד הייתה אחראית על בימוי הסרטים לשידורי התעמולה ולרשת, ומייחסים לה חלק גדול מהצלחתו של לפיד.
קיי נולדה בניו יורק לדסי ועמי ארצי. הוריה התגרשו כשהייתה בת 3. אמה נישאה בשנית לדני קסטן, מי שהיה סמנכ"ל אל על ויו"ר איגוד הכדורסל. קיי הייתה נשואה לשחקן הכדורסל דורון שפר, ולשניים בת משותפת, אורי, היום בת 11. "אמא שלי היא המזל הכי גדול שיש לי. היא הסיבה לכך שיש לי אומץ לעוף לאן שאני רוצה, ולנסות להשיג כל דבר שאני חולמת עליו, כי אני יודעת שלא משנה כמה רחוק אני אעוף, או כמה הנפילה עשויה להיות קשה, יש מישהו שיתפוס אותי".
הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" שנמכר גם ברשת סטימצקי