כאשר באים לנתח את גזירות תקציב 2013-2014 שיושתו בקרוב על הציבור, השאלה החשובה היא לא רק מה כולל תקציב זה, אלא מה נעשה בתקציב הבא, של 2015. מה שעושים עכשיו זה למלא את הבור, אבל השאלה היא איך יוצאים ממנו בסופו של דבר.
בהיבט החיובי, העלאת המס לחברות במסגרת חוק עידוד השקעות הון היא מהלך מבורך, ושוב הוכח שמחאה ציבורית עיקשת נושאת פרי. שבחים יש לומר גם על הנחישות להתמודד עם הגירעון המבני הגדול (גירעון שלא ניתן לייחסו למחזור עסקים שלילי) ועל הקיצוץ בתקציב הביטחון (אם אכן יבוצע).
חיובי גם הניסיון לעודד תעסוקה במשק, בעיקר של אוכלוסיות בעלות נטייה נמוכה לעבוד, אם באמצעות החזרת תוכנית ויסקונסין (כנראה במתכונת משופרת) ואם באמצעות עידוד לימודי יסוד בחברה החרדית, כדי להקנות לה מיומנויות בסיסיות להשתלבות בשוק העבודה ולשפר את פריון העבודה.
מילים טובות יש לומר גם על אי-הפגיעה בתקציבי הרווחה, שמופנים לליבת שכבות המצוקה, כך שמגזר זה ייפגע פחות (רובו נמצא תחת תקרת מס ההכנסה ולכן לא ייפגע ממנו, אלא רק מהעלאת המע"מ). מצד שני, עדיין תמוה מדוע לא נגעו בפטורים ממס, שמהם נהנים בעיקר קבוצות-לחץ (אילת, קרנות השתלמות מרמת שכר מסוימת, ופירות וירקות).
יתר על כן, למרות ההבטחות ערב הבחירות, בשנה וחצי הקרובות הציבור יצטרך ללכת למכולת עם התקציב הנוכחי. ריקי כהן מחדרה, מושא דאגתו של שר האוצר יאיר לפיד, לא קמה הבוקר ליום משמח. תשלומי מס ההכנסה שלה עולים, קצבאות הילדים פוחתות, המע"מ עולה ועוד. בעלי השכר הגבוה יותר גילו שהפרשותיהם לפנסיה מעל 15,000 שקל ימוסו; ועקרות הבית ישלמו 80 שקל בחודש ביטוח לאומי ומס בריאות (גזירה שהאוצר מנסה שנים להעביר, ונכשל).
בעניין הגזירות, לזכות האוצר והעומד בראשו עומדות סיבות מקילות. בשל הבור העמוק שבו נמצא המשק (כ-50 מיליארד שקל השנה) והזמן הקצר מאוד שהיה לממשלה החדשה לטפל במשבר, יחד עם לחצי שוקי ההון וחברות דירוג האשראי הבינלאומיות. למעט בשוליים, נראה שלא ניתן היה לייצר תוכנית טובה יותר, כזו שלא תפגע בצמיחת המשק, או במעמד הביניים/האדם העובד. את הבור העצום שנוצר בתקציב היה צריך למלא ומהר, כי האלטרנטיבה הייתה יותר גרועה.
ומה הלאה?
ובכל זאת, גם אם הצעדים שנעשו הם צעדי אין ברירה, אנו תוהים - ומה הלאה. נניח שנסגור את 2013 ו-2014 באופן סביר ואפילו נעמוד ביעדי הגירעון (החדשים, אלא מה) שהממשלה אישרה. 2015 היא כבר ממש מעבר לפינה, ובנק ישראל כבר מזהיר, כי ההתחייבויות שלקחה על עצמה הממשלה לשנת 2015, חורגות מתקרת ההוצאות המותרת. כלומר, גם בתקציב 2015 יידרש קיצוץ תקציבי. יותר מכך, אם קצב הצמיחה של המשק יישאר מתון, הרי שבמקביל לקיצוצים, יידרשו גם העלאות מסים נוספות, כדי לעמוד ביעד הגירעון.
בסופו של דבר, השאלות הבסיסיות הן - איך מחוללים צמיחה, ומעלים את המשק על פסים ושל גאות כלכלית, שיניבו הכנסות כאלו שלא רק יאפשרו לבטל את הגזירות בעתיד, אלא יאפשרו גם הגדלות תקציב משמעותיות ובניית כלכלה מודרנית ופורחת.
הצעת התקציב שהוגשה לממשלה כוללת מספר מרכיבים כאלו, בהם: הגדלת שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה, העלאת רמת הפריון במשק, הפחתת יוקר המחיה, וייעול המגזר הציבורי. עם זאת, ניתן היה לתת דגש רב יותר על הגברת ההשקעה בתשתיות (בשיתוף ובמימון המגזר העסקי), ועל שיפור רמת החינוך של ילדינו.
הכותבת היא הכלכלנית הראשית בבית ההשקעות "פסגות"