שר האוצר יאיר לפיד החליט על יעד גרעון של 4.65% תוצר בשנת 2013 ו-3.0% בשנת 2014. תוכנית זו תדרוש התאמות פיסקאליות בסך 28-30 מיליארד שקל. התוכנית הכלכלית לשנתיים הבאות כוללת טיפול בגירעון התקציבי בעיקר על-ידי קיצוץ בהוצאות הממשלה (18 מיליארד שקל) וגם העלאת מסים (10-12 מיליארד שקל). אמנם העלאת מסים לא תגביר את הפופולריות של לפיד, אך יש להעדיף אותה בטיפול בגירעון ולתת לה משקל גדול יותר, לעומת החלופה של קיצוץ גדול בהוצאות הממשלה, כפי שמציע משרד האוצר.
מ-2003 ועד היום ירדה בישראל ההוצאה התקציבית כאחוז מהתוצר מ-50% ל-44%. מבחינה מספרית נטו רמה זו דומה לממוצע של מדינות ה-OECD, 43%, אך נתון זה מטעה. בנטרול הוצאות הביטחון - יורדת ההוצאה התקציבית האזרחית בישראל ל-32%, מה שממקם אותנו ברמה הנמוכה ביותר במדינות ה-OECD (למעט קוריאה-הדרומית, שהוצאותיה האזרחיות עומדות על 28%).
קיצוצי תקציב מוגזמים
ישראל נותנת פחות שירותים ציבוריים-אזרחיים מארה"ב (35%). הדבר שהביא אותנו למציאות הקשה הזו הוא קיצוצי תקציב מוגזמים בשנים האחרונות. גם בהנחה שנדרש תקציב ביטחון גבוה שנוגס בתקציב האזרחי, אסור לפגוע שוב בשירותים הציבוריים דוגמת חינוך, רווחה ובריאות.
ניקח למשל את ההשקעה בתשתיות, שמתוכנן לבצע בה קיצוץ עמוק. בשל מצבן הירוד של התשתיות קיצוץ כזה יהיה טעות חמורה שתפגע בצמיחה. במדד התחרותיות העולמית בתחום התשתיות, מדורגת ישראל במקום ה-36, אחרי רוב אירופה. גם קיצוץ בשכר הסקטור הציבורי יפגע בצמיחה. וכך הקיצוצים ישיגו את המטרה ההפוכה מזו שאליה מכוונים באוצר. מנגד, העלאת מס חברות ו/או מס הכנסה על השכבות המבוססות תגרום לירידה קטנה יותר בצמיחה, כי הפגיעה במגזרים אלה לא תקטין משמעותית את הצריכה שלהם, אלא את החיסכון שלהם.
במקביל לירידה בהוצאות הממשלה, בשנים האחרונות ישראל הורידה בחדות גם את נטל המס. הכנסות המדינה כאחוז מהתוצר ירדו בעשור האחרון מ-36% ל-32%. נטל המס בישראל נמוך היום מהממוצע במדינות ה-OECD, העומד על 34%. המדיניות של הממשלות הקודמות הייתה להוריד את המסים מה שיותר, לרבות מס החברות והמס על יחידים מבוססים. בתקציב הבא חשוב לתקן עיוות זה ולהעלות את נטל המס לרמה של המדינות המתועשות, ולקצץ כמה שפחות בהוצאות הממשלה, שכבר קוצצו מספיק בשנים האחרונות.
לפגוע פחות בשירותים הציבוריים החיוניים
הממשלה החליטה על יעד גירעון של 3% מהתוצר לשנת 2014. המשמעות היא ביצוע של התאמות פיסקאליות ב-28-30 מיליארד שקל בתקציב 2014. האוצר מציע היום לבצע קיצוץ בהוצאות הממשלה של כ-18 מיליארד שקל והעלאת מסים של 10-12 מיליארד שקל.
בשל העיוות שתואר כאן אני מציע תמהיל הפוך, שבו יושם דגש על העלאת מסים - שתביא לגידול בהכנסות של כ-18 מיליארד שקל לפחות.
חלק מתוספות המס צריך להגיע ממס הכנסה על יחידים, מביטול הפטור ממס על קרנות ההשתלמות ועל המע"מ באילת, במקביל להפעלת מע"מ דיפרנציאלי (כנהוג ברוב אירופה). אבל עיקר ההעלאה צריך להיות על מס החברות (מעבר למה שמציע האוצר היום), כי המס האפקטיבי נמוך במיוחד, 14% ואפילו פחות (רחוק מהשיעור הרשמי של 25%), בשל מגוון הטבות שניתנות לחברות במסגרת חוק עידוד השקעות הון.
יתר על כן, בשנים האחרונות חל גידול מתמיד במרכיב התמורה על ההון (הרווח) מסך התוצר, מ-20% לפני עשור ל-25% כיום. במקביל, התמורה על העבודה (השכר) ירדה מ-61% ל-57%. לכן, נכון יהיה להעלות את המס על רווחי הסקטור העסקי (מס החברות).
בהעברת הדגש להעלאת מסים (בעיקר מס ההכנסה הפרוגרסיבי) יש היגיון כלכלי, שיפגע פחות בצמיחה (המתחלקת בין הצריכה לחיסכון). עלייה בנטל המס ברמה הדומה לרוב מדינות ה-OECD תקטין את הצורך בקיצוץ כואב בהוצאות הממשלה ותאפשר לקצץ את הוצאות הממשלה בכ-10 מיליארד שקל בלבד, ובכך לפגוע פחות בשירותים הציבוריים החיוניים ובצמיחה של ישראל.
הכותב הוא כלכלן המאקרו של לידר שוקי הון