גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

עמוד הבית  המגזינים של גלובס

התסיסה הגדולה: כך תיראה הבירה שלכם בעוד עשור

אלה שנים לא קלות לתעשיית הבירה באירופה כאשר המבוגרים עוברים ליין מטעמי בריאות ■ הפתרון: לפנות לקהל הנשי, להתרחב לסין ולמזרח אירופה, לסחוט את הטרנד הבריאותי, וגם לנסות להשיג דריסת רגל במסעדות שף

תעשיית הבירה / צילום: רויטרס
תעשיית הבירה / צילום: רויטרס

אם לא ישתנו המגמות בצריכת הבירה העולמית, את הטעם של הדור הבא יקבעו בעיקר נשים וסינים - לא בהכרח בסדר הזה. זוהי אחת המסקנות המרכזיות שעלו במהלך הביקור שלי במבשלה של קרסלברג, במהלך יומיים שטופי שמש נדירה בקופנהגן הקפואה והמנומנמת. איך הופך המשקה שמזוהה כל-כך עם זכות ההגדרה העצמית של הגבר המערבי למשהו שלוטש עיניים לכיוונים חדשים? התשובה היא, כמובן, כסף. אבל לא רק.

נתחיל בעובדות, כפי שמציג אותן בן מורטון, סגן נשיא לענייני מדיה של תאגיד הבירה. לפי הממצאים שלו, בעוד שצריכת הבירה לנפש במערב אירופה הולכת ופוחתת, בשווקים המתפתחים של מזרח אסיה, עם דגש חזק בסין, היא רשמה בשנה האחרונה עלייה של כ-9%. כל זה קורה בזמן שההודים, למשל, עדיין לא גילו את טעם הבירה, או שומרים אמונים למותגים מתוצרת מקומית (לא רק הם, אגב: גם האמריקאים נאמנים לבירות שלהם, מה שהופך את השוק הענק של ארצות הברית לכמעט זניח עבור חברות הבירה האירופיות).

איך מתמודדת אחת התעשיות הוותיקות באירופה עם שינוי מגמות שכזה? תכף נראה, אבל בינתיים - נמזוג כוס צוננת של בירה ונצא לסיבוב קצר במבשלה.

האב, הבן ורוח הבירה

אף על פי שרק חלק קטן ממנה נותר פעיל (או ליתר דיוק הופעל מחדש לפני כמה שנים), מושכת המבשלה של קרלסברג לא מעט מבקרים. בכל זאת, מדובר בשכיית חמדה ארכיטקטונית, עם אלמנטים תעשייתיים, כנסייתיים ואפילו אוריינטליים, כמו צלבי הקרס שנמצאים בכל פינה.

כן, אני יודע שזה לא פופולרי לספר לקורא הישראלי על צלבי קרס, אבל אלה שבמבשלת קרלסברג, נשבעים מארחיי, לא קשורים ליהודים או לנאצים (וממילא נטבעו במחצית המאה ה-19, כמעט מאה שנים לפני שאומצו על-ידי המפלגה הנציונל סוציאליסטית), אלא דווקא להודים: כל מי שטייל בהודו ודאי נתקל בסמל ההינדי העתיק, ומשפחת יעקבסן, מייסדת המבשלה, טיילה רבות בהודו.

זו גם הסיבה שבגינה מקדמים את פני הבאים למבשלה ארבעה פילים אימתניים, אחד עבור כל אחד מילדי המשפחה שבגר (רק ארבעה אחים מתוך שמונה הגיעו לבגרות, עניין די מקובל באמצע המאה ה-19), כל אחד מהם נושא בגאון צלבי קרס.

הסיפור המשפחתי חשוב כאן, משום שכמו כל התפתחות תרבותית כמעט, הוא התפתח ממרידה באב: ג'י.סי יעקבסן הקים את המבשלה הראשונה כבר ב-1847, ואת משלוח היצוא הראשון שלו הוא חגג ב-1868. עשור וחצי מאוחר יותר צץ מתחרה מפתיע: בנו קרל.

הבן הסורר הקים את המבשלה שלו על הגבעה הסמוכה למבשלת אביו, וקרא לה בפשטות "הגבעה של קרל", או בדנית - קרלסברג.

האב, הבן ורוח הבירה המשיכו להתקוטט ביניהם עוד שנים אחדות לפני שהתפייסו וחברו יחדיו לחברה המאוחדת שמוכרת לנו עד היום. למה זה צריך לעניין אותנו? ראשית מפני שידע כללי הוא תמיד מבורך, ושנית מפני שלפני כמה שנים הקימו באתר המבשלה ה"חדשה" מעין מבשלת בוטיק הקשורה קשר ישיר לסיפור שלנו: השווקים החדשים שאליהם מכוונת תעשיית הבירה העולמית.

מבשלת הבוטיק יעקבסן היא יחידת רווח עצמאית בתוך קרלסברג, שייכת לה, אך פועלת אחרת מכל מבשלה אחרת של תאגיד הענק - קצת כמו שיקבים גדולים נוהגים להעניק את חסותם ליקבי בוטיק בתעשיית היין.

היא מייצרת לא מעט בירות, רובן טובות למדי אפילו עבור מי שמעדיף בירת לאגר פשוטה, כמוני. הטוויסט כאן הוא שהבירות מיוצרות בבקבוקים שמזכירים מאוד בקבוקי יין, וחלקן - שוב, ממש כמו יין - מיועדות לשמש כבנות לוויה למנות מתוחכמות המוגשות במסעדות שף.

אפרופו מסעדות שף, הנוף הקולינרי של קופנהגן השתנה בשנים האחרונות לבלי הכר: מעיר שבה המזון הכי טעים היה הנקניקיות בדוכני הרחוב היא הפכה לאימפריית אוכל קטנה, עם כמה מסעדות שזכו לכוכבי מישלן. אני עדיין מעדיף את הנקניקיות ברחוב, אבל עוד נחזור לזה.

רועים בשדות זרים

האירופים שותים פחות ופחות בירות, וצעירים אירופים - על אחת כמה וכמה. אמנם בירה היא עדיין המשקה האלכוהולי הפופולרי ביותר ברוב מדינות אירופה, אבל המבוגרים עוברים ליין מטעמי בריאות, והצעירים, כדרכם, מחפשים את הדרך המהירה ביותר לדפוק את הראש (בדרך כלל בשילוב של וודקה עם משקה אנרגיה). בני ה-25 עד 55 נותרו הלקוחות הנאמנים ביותר של המשקה, ולפי כל הסימנים, המצב שלהם לא משהו.

תקופות של מיתון מתאפיינות בעלייה בצריכה של משקאות אלכוהוליים. לא תמיד מרגישים את זה בברים - במיוחד במקומות שבהם נוהגים לשתות גם בבית - אבל מי שבודק את הנתונים בתקופות שפל מוצא גידול הגיוני בצריכה. לעומת זאת, צריכת הבירה בתקופות שכאלה דווקא יורדת. הסיבה לכך היא שבירה היא משקה חברתי יותר, משהו ששותים בפאב עם החבר'ה. בגלל אחוזי האלכוהול הנמוכים יחסית, קהל השתיינים שלה לא "צריך" אותה כמו שמי שמורגל בצריכה של משקאות אלכוהוליים חזקים יותר זקוק למשקה שלו, והיא נתפסת כמשהו שאפשר להשאיר מחוץ לעגלת הקניות כשמתקשים לשלם את החשבון על מוצרים בסיסיים יותר.

דנמרק, למרות עושרה היחסי ויציבותה הכלכלית, היא דוגמה לא רעה למצב: הפאבים שסביב בניין העירייה, במדרחוב הארוך וברובע ני-הייבן הציורי, כמעט ריקים מאדם בשעות הערב. חלק מזה נעוץ בתרבות הדנית שמעדיפה ארוחת ערב מוקדמת, דרינק ולישון, וחלק ודאי שייך לחורף הקר יחסית שעבר עליהם. אבל כשאתה רואה פאבים ענקיים עם לקוחות בודדים, אתה מבין עד כמה עמוק המשבר הכלכלי באירופה.

הירידה בצריכה בקרב הגברים האירופים דחפה את שתי חברות הענק של היבשת, הייניקן וקרלסברג, לחפש את הלקוחות שלהן במחוזות אחרים, עד כדי שינוי מהותי של תדמית המשקה, אולי גם את טעמיו.

ברמה העסקית נרקמו שותפויות עם תאגידי בירה מקומיים: מג'וינט ונצ'רס ומהקמה של מרכזי ייצור מקומיים, עבור ברכישה של מבשלות ושל מותגים קיימים ברחבי העולם, עם דגש חזק על מזרח אירופה ועל אסיה (למשל, רכישת המותג באלטיקה שפופולרי מאוד ברוסיה ובמדינות מזרח אירופה).

במילים אחרות: התאגיד אולי ימשיך להיקרא קרלסברג, אבל לא רחוק היום שבו רוב גדול מהבירה שהוא מייצר יורכב לא מהבירה הצפון אירופית, אלא ממותגים מקומיים בסין, בהודו וברוסיה.

כמו המטרוסקסואל, רק להפך

אלא שעם כל הכבוד לאחינו בני עדות המזרח הרחוק, שהסיפור שלהם מובן וקל לאפיין אותו במספרים, הדרמה האמיתית, רבותיי, או שמא עליי לומר גבירותיי, מתרחשת דווקא על אדמת אירופה.

כדי להבין את החדירה של שוק הבירה האירופי אל הקהל הנשי אפשר להביא את הדוגמה ההפוכה: מה עשו חברות הקוסמטיקה אחרי שמיצו את מספר הנשים שמוכנות לשלם הון תועפות עבור קרם דה לה קרם בגודל של מנת קוקאין? נזכרו לפתע שיש תת-אוכלוסייה המונה קרוב ל-50% מהאוכלוסייה הכללית, שצורכת קרם בעיקר דרך עוגות. כך נוצר המטרוסקסואל המפורסם, זה שעבר ממעט אפטר שייב של אחרי הגילוח למי שמתחרה בזוגתו על המקום במדף התמרוקים שבאמבטיה.

אותו דבר, רק בכיוון ההפוך, עושים כיום בקרלסברג. איך הם עושים את זה? ראשית, בהכחדת הדימוי של הבירה כמשקה לגברים בעלי כרס. בכל פורום אפשרי הם מנסים להזים את הדעה הקדומה והמוטעית שלפיה בירה גורמת להשמנה. זה לא שהיא לא עשירה בערכים תזונתיים, אבל הכול שאלה של כמויות: במינונים נמוכים היא לא תגרום להשמנת יתר, בוודאי כאשר מציבים אותה מול היין והמשקאות האלכוהוליים הכבדים יותר.

הצעד הבא הוא למצב את הבירה כמעין משקה אנרגיה. אחרי הכול, יש בה מרכיבים טבעיים בלבד והיא יכולה לשמש כמשקה איזוטוני של ממש בתום מאמץ פיזי.

בשלב שלאחר מכן מנסים לשוות למשקה טעמים מתקתקים ומעודנים יותר, שפונים יותר לקהל הנשי. וכאן נכנסת בחזרה לתמונה מבשלת הבוטיק יעקבסן, עם הברו-מאסטר מורטן איבסן, צעיר ומעודכן יחסית, בעל לוק של יינן הרבה יותר מאשר של מבשל בירה (ב-1989 הוא בילה שלושה חודשים כמתנדב בקיבוץ אשדות יעקב, וביומיים הבאים אני מגלה עוד שניים שהיו אף הם מתנדבים באותו הקיבוץ ממש. אולי שווה לשנות את שם הקיבוץ בעמק הירדן לאשדות יעקבסן?).

עניין העיצוב והמיצוב אינו מיועד אך ורק לנשים, כמובן, אלא גם לקהל ה"פודיס" - שוחרי המזון הטעים ומסעדות השפים. בערב, למשל, אנו סועדים ארוחה בת כמה מנות במסעדת פורמל בי, המעוטרת בכוכב מישלן אחד ומציעה, בין היתר, חמש מנות שונות עבור חמישה סוגי בירה שונים.

אני מאוד אוהב את הבירה. את האוכל המתוחכם - מעט פחות. הדבר היחיד שהיה אלוהי בעיניי הוא השילוב בין בירה מתקתקה ופרחונית כיין לבין הגבינה הכחולה שהוגשה לנו בתוך מגש הגבינות לקראת סוף הארוחה.

אלא שגברים שכמותי, שמעדיפים את הבירה שלהם בסגנון הלאגר הישן והטוב לצד נקניקיית רחוב (הבטחתי נקניקייה נכון? אז תכף נגיע), כבר פחות מעניינים את יצרניות הבירה הגדולות, ובעצם, לא רק אותן.

עולם הולך ונעלם

למחרת אני נהנה מיום חופשי בבירת דנמרק. בעיני, קופנהגן אינה אחת מהערים המלהיבות באירופה, בלשון המעטה. יש לה כמובן מרכז עיר נאה; מדרחוב שמתהדר בתואר "הכי ארוך בעולם" (לא וידאתי); וממש לכבודי אפילו שמש אביבית, למרות קור שמתקרב לאפס מעלות - אבל לא מדובר בעיר תוססת.

מצד שני יש לא מעט פלוסים ברשימה: האנשים יפים ובריאים; המבנים מעניינים מבחינה ארכיטקטונית; יש לא מעט פאבים שפתוחים כבר מתשע בבוקר; ומה שמשמח לא פחות - אין-ספור דוכני נקניקיות!

רק על הנקניקייה הדנית אני יכול לכתוב ספר, כשהבירה תשמש כשמן על מקשי המקלדת שלי, אבל למקרה שיש לכם תוכניות אחרות לסוף השבוע, אנסה לתמצת: תשכחו כל מה שידעתם על נקניקיות - למעט גרמניה, אולי, דנמרק היא ה"מכה" של הז'אנר. הלחמנייה כאן משמשת לא יותר מאשר מצע אחיזה לנקניקייה (לחמנייה באורך של כעשרה סנטימטרים אוחזת נקניקייה באורך של כשלושים סנטימטרים, שמוגשת במעין מארז שיש בו מקום לרטבים שונים, וכמובן למעט כרוב כבוש ומלפפונים חמוצים).

אני יושב על גדות הנהר, ליד סירות מפרש ציוריות. השמש מצליחה לגרום למקומיים להתעורר מעט מתרדמת החורף שלהם, כך שהרחוב נראה כמעט מלא. ביס מנקניקייה מלופפת בבייקון, לגימה קטנה מהבירה הצוננת, כוסית שנאפס כדי לרענן את החך, עוד נקניקייה.

"החיים שלהם", אמר לי חבר לפני הנסיעה, "זה שגר ושכח", נטולי דאגות. יכול להיות שהוא צודק, אבל מצד שני מדובר במקום עם שיעור ההתאבדויות הגבוה בעולם ועם סופר מקומי שכתב על ברווזונים מכוערים ועל מוכרות גפרורים ששורפות את עצמן. לך תדע.

בעוד שנה, שנתיים, אולי עשור, יקבעו הנשים והסינים את טעמה של הבירה. אולי גם נקניקיות עטופות בבייקון יהיו אז מחוץ לחוק. רק שכל עוד ברז הבירה פתוח והנקניקיות נצלות על האש, הרי אם נידרש לשאלה המפורסמת שהטרידה את נסיך הכתר הדני המפורסם המלט, "להיות או לא להיות", אני בוחר היום להיות, גם אם מדובר בסופו של עידן בהיסטוריה של ענף הבירה - ואולי אפילו בהיסטוריה הפרטית שלי.

עוד כתבות

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: גו לייב

הסעיף שטרף את תחזיות האינפלציה ודילמת הריבית של בנק ישראל

האינפלציה בישראל צנחה ל־1.1%, שפל של חמש שנים וחצי, והמשקיעים כבר מגיבים לאפשרות של הפחתת ריבית ● הכלכלנים, לעומת זאת, רואים תמונה שונה ● מאחורי הפער: סעיף טיסות ששוב טרף את התחזיות, פיחות שטרם הגיע למחירים וסיכונים שממשיכים להצטבר

ים המלח / צילום: שלומי יוסף

עיכובים של שנים ללא יעדים: דוח המבקר על חברות התיירות הממשלתיות

מדוח מבקר המדינה עולה כי כמעט 400 מיליון שקל ניהלו חברות התיירות הממשלתיות בחמש השנים האחרונות, אך לאף רגולטור אין מידע על יעילותן ● בנוסף, החברות לא קבעו לעצמן יעדים, ופרויקטים כמו שיפוץ רחוב, פיתוח שוק או הקמת מרכז צפרות קמו רק יותר מעשור מתחילת ביצוע העבודות ● משרד התיירות בתגובה: "דוחים את הביקורת"

מטוס ארקיע. בעיגול: רונן אלעד / צילום: ארקיע, יח''צ

בארקיע הכריעו: רונן אלעד רוכש את השליטה בחברה

החתימה על העסקה הושלמה הערב, לאחר שעובדי חברת התעופה ארקיע, שהתנגדו לרכישת החברה ע"י קבוצת דהרי־אדיב־לרנר, הודיעו כי הם תומכים בעסקה ● על פי החלטת הדירקטוריון, אלעד יחזיק כעת ב-82% ממניות החברה, העובדים יחזיקו ב-15% לעומת 22% כיום, וקבוצת נקש תישאר עם 3% ● אלעד, המחזיק בחברות תעשייה, תשתיות וסחר, מוגדר כמי שלא מסתפק בניהול מרחוק וכבעל ניסיון בהבראת והשבחת חברות

ספי מנדלוביץ / צילום: רמי זרנגר

יוצא מתקופת הצינון: ד"ר ספי מנדלוביץ' יהיה המנכ"ל הזמני של משרד הבריאות

שר הבריאות חיים כץ מהליכוד הודיע כי ד"ר ספי מנדלוביץ', ששימש כמשנה למנכ"ל משרד הבריאות עד יוני האחרון, יחזור למשרד וינהל אותו באופן זמני

ועדת הכספים, היום / צילום:  נועם מושקוביץ-דוברות הכנסת

האוצר חושף: בור של 31 מיליארד דולר בהתחייבויות רכש ביטחוני מול ארה"ב

נציגי אגף התקציבים הודו בוועדת הכספים כי החלטת טראמפ על הפסקת הסיוע תפסה אותם בהפתעה גמורה ● כעת הם מזהירים: ביטול הסיוע שקול להעלאת מע"מ ב-1.5%

פרויקט של אזורים בהרצליה. ''עם השובר הדייר יכול לבחור לעצמו דירה בפרויקט אחר של החברה'' / הדמיה: 3division

פתרון חדש בפינוי־בינוי: במקום לחכות מקבלים שובר לדירה בפרויקט אחר

לפחות שתי חברות מציעות לבעלי דירות לקבל דירה בפרויקט אחר במקום להמתין להשלמת הבנייה במתחם שלהם ● בתמורה, בעלי הדירות עשויים לוותר על חלק משווי התמורה העתידית ● היקף החיסכון תלוי בשלב התכנוני, בזמינות הדירות ובהסדרי המס

עוזי לוי מנכ''ל קבוצת מבנה / צילום: איל תגר

פרויקט הדגל של מבנה בת"א לא מצליח למכור דירות, וחמישית מהמשרדים שלה ריקים

מבנה נדל"ן סיימה את הרבעון השלישי עם מלאי של יותר ממאה דירות לא מכורות בפרויקט הסוללים בתל אביב ● הרווח הנקי לבעלי המניות ירד ב-60% בעיקר בעקבות הפסד חשבונאי מסיום הפעילות בקנדה, אך ההכנסות והרווח הגולמי עלו ● התפוסה במשרדים בבעלותה של מבנה עומד על 81.2% בלבד

הפגנת עובדי ארקיע

מסתמן: זה המועמד של עובדי ארקיע לרכישת החברה, ויש לו תנאי דרמטי

עד היום ב-17:00 נדרשים עובדי ארקיע להציג משקיע חלופי שיוכל להיכנס בנעלי קבוצת הרוכשים שחתמה על עסקה עם האחים נקש • אחד השמות שעל הפרק הוא היזם החרדי־אמריקאי עזרא אונגר, שמציב תנאי: הפסקת הטיסות בשבת • במקביל, בוועד נערכים גם לאפשרות שלא יימצא משקיע חלופי בזמן

גולף / צילום: איל יצהר

גולף תסגור חמש חנויות בקניון עזריאלי הנגב בבאר שבע. זו הסיבה

בדוח הרבעון השלישי של גולף מציינת החברה כי החליטה לצמצם את פעילותה אצל "אחת מקבוצות הנדל"ן הגדולות במשק", אולם היא נמנעת מלנקוב בשם הקבוצה או זהות הקניון ● עפ"י המידע שהגיע לידי גלובס, מדובר בקניון הנגב בבאר שבע, והסיבה לסגירת הסניפים נובעת מסכסוך שהתנהל לאחרונה מאחורי הקלעים

כולן סיימו באדום, מור ואינפיניטי בלמו את הירידות

איך הצליח מור לקפוץ לצמרת התשואות

בחודש של תשואות מאכזבות בגמל ובפנסיה: בלטו בצמרת המסלול הכללי בקרנות ההשתלמות בתי השקעות, כשחברות הביטוח התמקמו בתחתית, לצד אלטשולר שחם ● מור הוביל בשני המסלולים ● וגם: היום הבודד שפתח פער בטבלת התשואות

שרה נתניהו / צילום: יוסי זמיר

שרה נתניהו לא שילמה הוצאות משפט בסך 2,000 שקל, ונפתח נגדה תיק הוצאה לפועל

ההוצאות הוטלו על אשת רה"מ במסגרת הליך שמנהל נגדה יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן בטענה ללשון הרע, לאחר שלטענתו היא רמזה בראיון לערוץ 14 על בגידה מצדו הנוגעת ל-7 באוקטובר ● נתניהו ביקשה לסלק את התביעה של גולן על הסף, אך בקשתה נדחתה, וביהמ"ש חייב אותה בהוצאות

הסנאטור הדמוקרטי ג'ון פטרמן / צילום: ap, Allison Robbert

הסנאטור הדמוקרטי שמאיים לעזוב את המפלגה - בגלל ישראל

כותרות העיתונים בעולם: ארה"ב מציעה מיליוני דולרים תמורת מידע על תוכנית הגרעין האיראנית למרות הצהרות טראמפ כי הושמדה, סנאטור דמוקרטי מאיים לעזוב את מפלגתו אם ייבחר מנהיג ביקורתי כלפי ישראל, ומצרים מכניסה לרשימת ארגוני הטרור ארגון מוסלמי המעורב בהפגנות פרו־פלסטיניות בבריטניה • גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל  

מנכ''ל בנק הפועלים, ידין ענתבי / צילום: יונתן בלום

8.5 מיליארד שקל רווח בריבית יורדת: האם התחזית של הפועלים תתממש?

בתחילת 2025 פרסם הבנק תחזית שאפתנית ובשוק הטילו ספק ביכולת לעמוד בה ● כעת הדוחות מאותתים שהפועלים לא רחוקים מרווח של 8.5 מיליארד שקל השנה, בין השאר בשל קיצוצים

בתי המשפט מעלים את המחיר לתובעים בייצוגיות / איור: גיל ג'יבלי

עשרות אלפי שקלים: בתי המשפט מעלים את המחיר לתובעים בייצוגיות

המחוזי בת"א דחה בקשה לייצוגית בגין מייל פרסומי בודד וחייב את התובע ב־50 אלף שקל ● הפסיקה מצטרפת לשורת החלטות המעלות במתינות את ההוצאות לאחר קביעת העליון

הפגנות פרו־פלסטיניות בלונדון / צילום: Reuters, Krisztian Elek/ZUMA

הסקר שחושף: מחצית מהציבור באירופה נגד סחר חופשי עם ישראל

מסקר שנערך בסוף ספטמבר בקרב אלפי נשאלים בכל 27 המדינות החברות באיחוד האירופי, עולה כי מחצית מהנשאלים סבורים כי יש להשעות את הסכם הסחר החופשי עם ישראל בנקודת הזמן הנוכחית ● בימים האחרונים הוגשה לנציבות האירופית עצומה עליה חתמו 1.1 מיליון איש, בדרישה שתדון בהטלת סנקציות כלכליות על ישראל

רונן אלעד / צילום: יח''צ

יוצא השייטת ומשקיע סדרתי: המועמד של ועד עובדי ארקיע לרכישת החברה

ועד העובדים של ארקיע הודיע על תמיכתו ברכישת החברה בידי רונן אלעד, לאחר שבועות של מאבק סביב העסקה ולקראת הכרעה בזהות בעל הבית הבא של חברת התעופה

רמי לוי / צילום: יונתן בלום

האישור התקבל: רמי לוי יתחיל להעניק הלוואות ללקוחות

רמי לוי מתקדם צעד נוסף בדרך לכניסה לשוק האשראי החוץ-בנקאי ● החברה דיווחה הבוקר לבורסה כי החברה-הבת שלה, רמי לוי שיווק השקמה שירותים פיננסיים, קיבלה אתמול רישיון מורחב למתן אשראי מרשות שוק ההון

חיילים אוקראינים מתקיפים עמדה רוסית / צילום: ap, Andrii Marienko

פריצת ענק לנתונים חשפה: מעל 10,000 חיילים רוסים נהרגים מדי חודש במלחמה

האקרים פרו־אוקראינים פרצו למסד נתוני הלמ"ס הרוסי וחשפו שיא בתמותה מאמצע 2025 ● הסיבות: טקטיקות לחימה התקפיות שגובות מחיר כבד ● מומחים מאשרים את אמינות הנתונים שנחשפו וטוענים כי המספר של כ־450 אלף חללים רוסיים בקרבות עד כה לוקה בחסר

מייקל אייזנברג / צילום: יונתן בלום

תביעת המיליונים של ברק ושניאורסון נגד מייקל אייזנברג הסתיימה בלא כלום

התביעה הוגשה לאחר שאייזנברג, שותף בקרן ההון סיכון אלף, פרסם ציוץ ברשת X ובו ייחס לחברת הסטארט-אפ פאראגון, שהקימו אהוד ברק ואהוד שניאורסון, שימוש בטכנולוגיה של המודיעין הישראלי עד כדי סכנה ביטחונית ● בתגובה הגישו השניים נגד אייזנברג תביעת לשון הרע בסך 10 מיליון שקל - שכעת הסתיימה בלא כלום בהליך בוררות

אלון פלודה, מנכ''ל ומייסד Corma / צילום: אבישג שאר יישוב

יוניקורן חדש: החברה שמפתחת מודל שפה לסייבר הגנתי בסבב גיוס ענק

חברת הסייבר הישראלית קורמה, שהוקמה ע"י אלון פלודה ויוצאי 8200 וחברות AI מובילות, גייסה 125 מיליון דולר לפי שווי של מיליארד דולר והפכה לחד-קרן ● החברה מפתחת מודלי שפה וסוכני AI ייעודיים להגנה מפני מתקפות סייבר, במטרה להתגבר על מגבלות המודלים הכלליים