האם השקעה של כסף גדול היא ערובה להצלחה? בפעם המי יודע כמה, מוכיח הספורט האמריקאי שממש לא בהכרח.
הדוגמא הרלוונטית האחרונה לעניין הזה מגיעה מהבייסבול, משתי קבוצות שונות. הראשונה היא לוס אנג'לס דודג'רס, שתקציב השכר שלה לעונת 2013 צמח ב-130%, אל סך של 220 מיליון דולר; השנייה היא טורונטו בלו ג'ייס, שהגדילה ב-55% את הפיי-רול שמסתכם ב-117 מיליון דולר.
אך העלאת התקציבים לא סייעה במאומה לביצועים על המגרש: שתי הקבוצות מדורגות במקום האחרון בבתים האיזוריים שלהן, ומציגות מאזני גרועים (טורונטו עם 13 ניצחונות בלבד ו-21 הפסדים; הדודג'רס במאזן 19-13).
מדובר על שתי דוגמאות בודדות, אבל הטרנד הוא עמוק נרחב הרבה יותר: מבדיקה שערך ה"וול סטריט ג'ורנל", עולה כי מאז שנת 2003 רק חמש מבין 33 קבוצות שהגדילו את תקציב השכר שלהם ב-30% ומעלה במהלך הפגרה, הצליחו להעפיל לפלייאוף בעונה שלאחר מכן. באותו זמן, 110 פעמים הוגדלו תקציבי השכר ב-10% ומעלה, ורק ב-31 מהמקרים האלו הסתיימו עם העפלה לפלייאוף. כהשוואה, 28 קבוצות שדווקא חתכו בשכר השחקנים שלהן בתקופה הזאת הצליחו להגיע לפלייאוף.
אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לקבוצה שלא מצליחה לתרגם את הכסף להצלחה היא מיאמי מרלינס: מאז שזכתה בוורלד סירייס ב-2003, היא לא הצליחה להגיע לפלייאוף פעם אחת. את העונה הקודמת, למרות הגדלת שכר של 107% בפגרה, היא סיימה עם 93 הפסדים.