מזה שנים רבות מתנהלת מערכה קשה בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט האזרחיים בשאלת סמכות הדיון. בעוד שאין מחלוקת כי נושא סידור הגט עצמו נמצא בסמכות בלעדית של בית הדין הרבני - בנושאים האחרים הכרוכים בגירושים, כמו המשמורת או המזונות, סמכותו של בית הדין מוגבלת בתנאים שונים, ועם השנים פסיקת בג"ץ הרחיבה את היקף התנאים וצמצמה את סמכותו עוד יותר.
במשך השנים בתי הדין הרבניים לא השלימו עם הכרסום המתמשך בסמכותם, ולאחרונה עלה בידם להעלות את הנושא מחדש בפני בג"ץ, בתקווה שהרכב שונה יצור תקדים שונה.
מדובר בזוג שהתגרש בשנת 2007 ואישר את הסכם הגירושים בבית הדין הרבני. זמן מה לאחר אישור ההסכם הבעל פנה לבית הדין הרבני בתביעה להקטנת המזונות בהם חויב בהסכם הגירושים, אך האישה התנגדה לסמכותו של בית הדין הרבני לדון בהקטנת המזונות, בטענה כי בג"ץ קבע עוד בשנת 2008 כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון במזונות לאחר הגט, אם לא דן בהם לגופם לפני מתן הגט.
לתדהמתה של האישה, ועל אף שהמצב המשפטי הינו אכן ברור ותואם את עמדתה, בית הדין הרבני הודיע כי הוא בכל זאת נוטל לעצמו את הסמכות, והאישה נאלצה לפנות שוב להתערבותו של בג"ץ.
בדיון שהתקיים בבג"ץ בית הדין הרבני הודה כי האישה צודקת בטענותיה לגבי המצב המשפטי הקיים, אך לטעמו הגיעה העת לשנות זאת, ולהרחיב מחדש את סמכותו של בית הדין הרבני.
החלק המעניין ביותר בטיעוניו של בית הדין הרבני הוא איומו המרומז לכאורה, לגבי תסריט האימים שעלול להתרחש אם דרישותיו להשבת סמכותו לא יענו: גיטין שכבר סודרו יוכרזו כמבוטלים באופן רטרואקטיבי, הנשים הגרושות יהפכו למעוכבות נישואים, וילדיהם של אלה שכבר נישאו מחדש יהפכו לממזרים.
ומדוע כל זה קורה? לטענת בית הדין הרבני, מאז פסיקות בג"ץ שצמצמו את סמכויותיו, רבו המקרים שבהם לאחר אישור הסכם הגירושים בבית הדין הרבני, האישה מגישה תביעה חדשה בבית המשפט לענייני משפחה, להגדלת המזונות או לשינוי תנאים אחרים בהסכם.
מאחר שגט חייב להנתן מרצון חופשי, ומאחר שהבעל נותן את הגט בהסתמך על הסכם הגירושים, אזי נתינת הגט מתבצעת למעשה "ע- תנאי" שההסכם יקוים כלשונו, ושינויו של הסכם הגירושים גורר אחריו גם את אי-קיומו של התנאי, ואת בטלותו של הגט באופן רטרואקטיבי.
חשוב להבין שאין מדובר באיומי סרק, וכבר היו מקרים שבהם בית הדין הרבני אכן ביטל גיטין בהתאם לקונסטרוקציה ההלכתית שיצר, כאמצעי ענישה לנשים שסרחו והעזו לערער על סמכותו לדון בנושאים הקשורים לגירושים, או פנו באופן יזום לערכאות האזרחיות.
יתרה מכך, מדובר בנשק שהערכאות האזרחיות, לרבות בג"ץ, אינו יכולות להתגונן מפניו, מאחר שלא מדובר בקביעות משפטיות אלא הלכתיות, הנתונות לסמכות בלעדית של בית הדין הרבני.
בג"ץ החליט שלא להכנע לאיומים, דחה את טענותיו של בית הדין הרבני, והותיר על כנה את ההלכה המשפטית השוללת את סמכותו לדון בתנאי ההסכם לאחר שאושר. להתרעת בית הדין הרבני בדבר השימוש המתרחב בביטולי גיטין לבג"ץ לא הייתה תשובה ממשית, והוא הסתפק באמירה כי האחריות על כך מוטלת על בתי הדין הרבניים עצמם.
העובדה שהפרקטיקה של ביטול גיטין על-ידי בתי הדין הרבנים מתבצעת רק לגבי נשים מבקשות לשנות את הסכם הגירושים בבית המשפט האזרחי, ולא לגבי נשים שפונות בעילות זהות לבית הדין הרבני עצמו, מעידה כי זוהי לא הלכה קדושה כי אם אמצעי לחימה של בתי הדין הרבניים בערכאות האזרחיות על היקף סמכותם.
יתר על כן, אם אכן הייתה בעיה הלכתית ההופכת גט למוטעה עקב שינוי הסכם הגירושים, הרי שלבתי הדין הרבניים פתרון פשוט לכך, וכל שהיה עליהם לעשות הוא להתריע בפני הבעל טרם מתן הגט, כי כשרותו של הגט אינה תלויה בתנאי הסכם הגירושים.
בפועל חלק מההרכבים בבתי הדין הרבניים אכן נוהגים לעשות כן בעל-פה, אך בבוא העת, ללא תעוד כתוב, יקשה על האישה להוכיח שהבעל הוזהר.
לפיכך האמצעי היעיל ביותר להבטיח כי גט שניתן לא יבוטל בעתיד בשל שינוי תנאי הסכם הגירושים הוא הוספת פסקה בהסכם, על-פיה כשרותו של הגט אינה תלויה בתנאי הסכם הגירושים.
* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".