1. שר האוצר, יאיר לפיד, טעה טעות מרה: הוא נכנע כניעה מוחלטת ליו"ר ההסתדרות עופר עיני. גם שר האוצר לשעבר, יובל שטייניץ, נכנע פעם אחרי פעם לעיני ולוועדים החזקים. אלא שמשטייניץ לא היו ציפיות והוא לא גרף 19 מנדטים.
לפיד באמת חשב שעיני ישבית את המשק כדי להגן על עובדי חברת חשמל או על עובדי הנמלים שמרוויחים הון-עתק? במי היה תומך הציבור? לפיד הבטיח לתקן עיוותים והבטיח מלחמה. הוא ויתר על עיוותים כדי לוותר על המלחמה.
את הוויתור המאכזב הוא כינה אתמול "אחראיות לאומית". הציבור לא קנה את ההסבר שלו. לפיד טעה פעמיים אתמול: לא רק שנכנע לעיני, אלא שהוא כינס מסיבת עיתונאים כאשר הוא בחר בעיני כשומר ראש (או סנדק?), האיש שנתפס על-ידי הציבור, כנציג הוועדים החזקים, "המחוברים", אותם קבוצות בעלי זכות היתר שלפיד הבטיח לבטל.
2. מי שהיה צריך ללוות את לפיד אתמול היה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כפי שהיה נהוג עד כה. לא היה מהלך כלכלי אחד ששטייניץ הופיע בלי ביבי. ככה זה צריך להיות. ביבי ממשיך לטייל בסין וכל שעה עגולה דואגים דובריו לספר לנו על מעלליו ביונג קו ובפנג צ'וי. בין טיול לטיול, בין קומוניקט לקומוניקט, התבשר הציבור הישראלי על עוד גזירה ועוד גזירה.
מחזה הזוי. ההבדל בין שטייניץ ללפיד הוא שהראשון היה סוכן וחבר של רה''מ. השני הוא יריבו הפוליטי, היחיד שקיים היום במערכת. יש ביניהם קרע. לא יעזור שום דבר וצריך לכתוב את זה. לפיד סגר הסכם רע עם עיני כי הוא פחד שנתניהו יעשה לו תרגיל: לפיד יפתח חזית מול עיני וילך מולו ראש בראש, ורגע לפני השביתה, יגיע נתניהו מאחורי גבו ויגיד ליו''ר ההסתדרות: "עופר ידידי, הוא טירון פוליטי, עזוב אותו. בוא נסגור בינינו".
ללפיד הרבה יותר נוח להתבזות בפני עיני מאשר בפני נתניהו. עיני לא ממש מאיים עליו. הקרע בין נתניהו ללפיד והיריבות הפוליטית ביניהם יעלו לנו ביוקר. עד כמה עמוק הקרע? נתניהו ביקש מלפיד להמתין עם הגשת הגזירות לשרים עד לשובו מסין. לפיד סירב (ראו ידיעה בעמוד זה).
3. הציבור הגיע חם לצפייה במסיבת העיתונאים. יום לפני הוא התבשר שלפיד העדיף להעלות לכולם את המע''מ במקום לבטל את הפטור המעוות על קרנות השתלמות, שממנו נענים העובדים החזקים במשק. הוא העלה לכולם את מס ההכנסה במקום לבטל את הפטור ממע''מ על פירות וירקות, שממנו נהנים בעלי רשתות השיווק כמו רמי לוי ונוחי דנקנר, שממש לא נזקקים לסיוע ממשלתי. אם היה מבטל את הפטורים הללו, היה מקבל 5 מיליארד שקל, והיה צריך להעלות את שאר המסים ב-8 מיליארד שקל ולא ב-13 מיליארד. אם היה מבטל את המסים הללו, הוא היה מקבל את הלגיטימציה להגדיל את המע''מ ואת מס הכנסה. מכאן נובע הכעס הציבורי.
4. רצף הטעיות הללו אכן אומלל מכיוון שהוא נתן גושפנקא לעליהום, לפופוליזם ולכאוס שנוצר בציבור. הכעס מוצדק. התרת דמו של לפיד - לא. שיהיה ברור: בור של 30 מיליארד שקלים מחייב העלאת מע''מ וגם מס הכנסה. עודף התחייבויות של 18 מיליארד שלקים מחייב קיצוץ גם בבריאות, גם ברווחה וגם בחינוך. ללפיד לא הייתה ברירה אלא לטפל ללא דיחוי, תוך חודש, ותחת לחץ בלתי אפשרי של חברות הדירוג, בירושה שהשאירו לו נתניהו ושטייניץ. יש לשמור על השפיות - גם כשמטיחים ביקורת.
5. במשרד האוצר נכנסו למגננה - מתכונת של מלחמה. אחרי ההסכם המביש שחתם לפיד עם עיני, המנצח הגדול של תקציב המדינה לשנתיים הבאות (שוב), באוצר מסבירים כי הוא לא ניצח. בסך הכל הוא קיבל תוספת לפנסיה בשווי 200 מיליון שקלים, אך רק ב-2015, והוא ויתר על 1.5 מיליארד שקלים (הפעימה האחרונה של ההסכם הקיבוצי הישן).
לגבי יישום הסכם עובדי הקבלן, באוצר טוענים כי אין לו עלויות ישירות לקופת המדינה. המציאות שונה במקצת: עיני לא "ויתר" על שקל, הוא רק הסכים לדחייה: החל מיולי 2014, יחודש המו''מ גם על 2013 ו-2014. לגבי הסכם עובדי הקבלן, העלות למשק נאמדת בכ-1 מיליארד שקל.
6. ביום ראשון בבוקר יתחיל המרתון ושם יתקבלו ההכרעות. נתניהו ישוב מהטיול, ויקיים דיון עם אנשי האוצר והביטחון על הקיצוץ בביטחון. באוצר מצהירים כי ללא קיצוץ של 4 מיליארד שקל, "התקציב לא נסגר". קרי, או גרזן של 4 מיליארד על ביטחון, או עוד גרזן של 4 מיליארד על החינוך, הבריאות, הרווחה וכו'. כאשר יגמרו עם סיפור הביטחון ימשיכו נתניהו ולפיד לישיבת הממשלה הראשונה לאישור התקציב. אז יכולת שיתוף הפעולה והאגו של היריבים החדשים תעמוד במבחן.