הביקורת הציבורית החריפה שהושמעה נגד שר האוצר יאיר לפיד בנושא חוק התקציב וחוק ההסדרים לשנים 2013-2014, מעלה את השאלה אם אכן מסגרת התקציב המוצעת היא הכרחית מנקודת ראות מקרו-כלכלית, והאם שר האוצר הפעיל צעדים ראויים מבחינה חברתית וכלכלית, או שהיה אפשר אחרת.
ננסה לבחון מבחינה אובייקטיבית ומקצועית את הממדים השונים של התקציב ולהביע דעה בנוגע לאיכות ההחלטות של האוצר. המאמר יתייחס לכל אספקט בנפרד תוך מתן ציון ממעולה עד בלתי-מספיק, כאשר הניתוח יתבסס בכל מקרה על קריטריונים כלכליים וחברתיים ידועים, כולל נושא היציבות הפיננסית, הצדק החלוקתי, התחרותיות, אסטרטגיית המיסוי וכדומה.
להלן סולם הציונים, מן הגבוה ביותר עד הנמוך ביותר:
יציבות פיננסית - טוב-מאוד
האסטרטגיה המקרו-כלכלית של משרד האוצר לשנים 2013-2014 היא ראויה והכרחית - חזרה לגירעון התקציבי של 3% תוצר בשנת 2014, תתבטא בשמירה על יציבות פיננסית, שמירה על משקל חוב-תוצר יציב, הקצאה נכונה בין העלאת מסים ב-1.5% תוצר לקיצוץ תקציבי של כ-%1.8 תוצר.
בנוסף, תקציבי 2013-2014 ימשיכו לגדול ריאלית ב-3%-4%, כך שהם לא יהיו גורם המאט את הפעילות הכלכלית. הציון אינו מעולה, משום שעדיין ישנה אי-בהירות בנוגע לקיצוץ בתקציב הביטחון.
צדק חלוקתי (להוציא עניים) - כמעט-טוב-מאוד
שר האוצר הצליח לאזן את הנטל בין רוב קבוצות האוכלוסייה לבין עצמן, וגם בין הסקטור הציבורי לעסקי, חברות ההיי-טק ואחרות. התקציב וחוק ההסדרים פוגעים במינון סביר וריאלי בכל קבוצות האוכלוסייה וללא הגזמה במינון הכלכלי. הצעד כולל מיסוי ישיר ומס חברות, פרוגרסיביים; מסי צריכה רגרסיביים, העלאת המיסוי על תחומים מגוונים עם תחולה על כל קבוצות האוכלוסייה.
הקיצוץ במשרדי הממשלה השונים סביר, וברובם תהיה עדיין עלייה ניכרת בהוצאות בשנתיים הקרובות. המשרדים יוכלו לספוג את הקיצוצים ללא פגיעה משמעותית בשירותים לציבור, אף שאלו לא יעלו (למרות הבטחות בעבר).
עידוד צמיחה - טוב
הקיצוצים בתקציב כוללים את תחומי הצמיחה האמיתיים במשק: תשתיות, מו"פ, אקדמיה וחינוך, וכן עולים המסים על הסקטור העסקי. עם זאת, נדגיש גם כאן, כי הוצאות התשתית והחינוך ימשיכו לגדול בשנתיים הקרובות, אף שבקצבים נמוכים מן הצפוי ומן הראוי. במסגרת המגבלות, התקציב סביר.
פטורי מס - כמעט-טוב
הצעת התקציב כוללת אמנם ביטול הפטור ממע"מ על שירותי תיירות, והקטנת ההעדפות לחברות ההיי-טק בחוק עידוד השקעות הון, אולם הממשלה פספסה הזדמנות לבטל פטורים מיותרים נוספים מבחינה כלכלית ומיסויית, הפטור ממע"מ באילת ועל ירקות ופירות.
הממשלה צדקה בשמירת ההקלות על קרנות ההשתלמות, שבהן כבר היום התקרה נמוכה יחסית. זאת, משום שזכות זו הושגה בעבר כחלק מהסכמי שכר. הרעת ההקלות צריכה להיעשות בהסכמה.
תחרותיות - מספיק
חוק ההסדרים מלא בהצהרות על שיפור התחרותיות, אולם הצעדים הנעשים בפועל מקטינים את התחרות. ההצהרות להגברת התחרות הן בתחומי המזון, התקינה, הכבלים, התדרים, הריכוזיות ועוד. אך בפועל, הועלו המכסים על יבוא טקסטיל, דגים ועוד מוצרים, ומנגד נדחו הפחתות במסי קנייה ומכס שהומלצו על-ידי ועדת טרכטנברג. הרצון קיים, אך הביצוע עדיין לא ברור.
מיסוי - מספיק-בקושי
מבחינת המקרו, צעדי המיסוי ראויים; מנגד, צעדי מיקרו רבים סותרים את אסטרטגיית המס ארוכת טווח. מדובר במסי רכישה דרקוניים (ייצרו פיקציות והעלמות מס), מסי קנייה גבוהים על קבוצות לא משמעותיות (יאכטות, מטוסים קלים), ישנה דיפרנציאליות במסי קנייה (סוגי טלוויזיה ומכוניות), צעדים שסותרים את עקרונות מדיניות המסים.
נציין, כי גם העלאת המס השולי העליון מעל 50%, סותרת את אסטרטגיית הממשלה מאז תקופת משה ניסים כשר אוצר. דווקא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שדגל בהורדת מסים, מאשר מס שולי גבוה מ-50%, וחבל.
גם ביטול קצבת ילדים לעשירים סותר את עקרונות מדיניות המסים, משום שקצבאות בישראל הן תחליף לניכויי מס ואמצעי לשוויון אופקי - האוצר כנראה שכח זאת.
ועוד בעניין המיסוי, נציין כי הורדת תקרת הפטור להפרשות לפנסיה, סותרת את האסטרטגיה של האוצר לעידוד חיסכון לטווח ארוך, צעד שהוא עוד כישלון תיאורטי.
מסי נדל"ן - מספיק-בקושי
הכבדה במיסוי על נכסי נדל"ן כאשר אין מדיניות בצד ההיצע, פירושה הכבדה על ענף זה בכללותו, ובשל אי-שיווי-המשקל בין הביקוש להיצע, יתבטא הדבר בתמרוץ לעליות מחירים של דירות לרכישה ו/או לשכירות.
ביטול הפטור של מס השבח ללא "שיחלוף" יפגע בפעילות בשוק. מערכת המס מכשילה בכך את הענף ולא מעודדת את פעילותו.
טיפול בעוני - בלתי מספיק
המהלכים השונים פוגעים משמעותית בקבוצת המשפחות העניות (כ-20%), באמצעות צעדים רבים, בהם - קצבאות ילדים זעומות, תשלום לתרופות, החמרה בהקלות בארנונה, מסי סיגריות, הטלת תשלום ביטוח לאומי על עקרות בית, מע"מ ועוד. הפגיעה, תיאורטית, היא בעיקרה בחרדים ובמיעוטים, אך נזכיר שגם בניכוי סטטיסטי שלהם, שיעורי העוני בישראל גבוהים ב-50% משיעורי העוני במערב. קיצוצים אלה מחייבים מתן פיצוי לקבוצות החלשות ממש, לרבות החרדיות והערביות.
הצעות התקציב וחוק ההסדרים נהנות מציונים גבוהים כל עוד מדובר במהלכים אסטרטגיים. הציונים פוחתים בתלילות כאשר מדובר בהחלטות ספציפיות. ראוי לממשלה לשפר את יכולתה המקצועית בתחומים אלה.
הכותב הוא הכלכלן הראשי של "פעילים"