אלו שטענו נגד האסטרטגיה השפויה/קמצנית של מכבי ת"א באירופה, קיבלו תשובה טובה אתמול (א'). אולימפיאקוס מקוצצת התקציב והכנפיים זכתה ביורוליג בפעם השנייה ברציפות כשבדרך היא עוברת שתיים מהקבוצות העשירות ובזבזניות ביבשת (צסק"א וריאל). כלומר, האם המודל השפוי הוא בכל זאת מודל שאפשר להצליח איתו כשמדובר על כדורסל אירופי?
בבסיס האסטרטגיה של מכבי עומדת התובנה לפיה ניתן לחלק את קבוצות היורוליג לשני חלקים: מפלצות עתירות תקציב שאין מה לנסות ולהתקרב אליהן ברמת הכסף, וקבוצות עם תקציב בינוני ומטה שמתוכן אפשר לנסות ולהשתחל אל השלבים המכריעים. החישוב הפשוט עובד כך: מספרן של הקבוצות העשירות עומד בד"כ על 6-7, מתוכן כ-2-3 סובלות מהעדר מסורת ומניסיון לבנות קבוצת פיינל-פור בקיץ אחד מתוך אמונה שבכסף אפשר לקנות תארים, 1-2 סובלות מחוסר מזל, הגרלה קשה והתמודדות ברבע הגמר עם קבוצה אחרת ממועדון המיליונרים - וכך מתפנה לו כמעט דרך קבע מקום אחד או שניים בפיינל-פור ל"קבוצות הביניים" של היבשת.
את קבוצות הביניים של היורוליג (מועדון אליו אפשר לצרף את קאחה לבוראל וסיינה) מכבי הובילה ללא תחרות עם 5 הופעות בפיינל-פור, שתי זכיות בגביע ושלוש סגנויות מאז 2004. היא הצליחה למצב את עצמה כבעלת הבית של מעמד הביניים ביורוליג. מסורת מנצחת, אולם ביתי מאיים ומאמן שמוציא מהסגל שלו יותר מסך חלקיו היו המגרש הביתי הכמעט בלעדי של מכבי ת"א. אבל כנראה שאת הפטנט הזה למדה אולימפיאקוס אפילו טוב יותר מהאופן שבו עשתה את זה מכבי. הזכייה המדהימה של היוונים אתמול היא לא רק סיפור מעורר השראה, אלא בעיקר תמרור שמאיים למוטט את האסטרטגיה של מכבי באירופה. כמו בעל בית אחר של מעמד ביניים אחר, החל המעמד הצהוב להתערער כשבמקום לשאול "איפה הכסף" החליטו היוונים לבנות סגל שפוי במחיר שפוי אבל עם הרבה שכל וכנראה שגם קצת מזל.
ביחד עם פנאתינייקוס שהשילה גם היא את השומנים וירדה מהאלפיון העליון הישר אל מעמד הביניים הסובל, הולך ופוחת הסיכוי שנראה בקרוב אלפי צהובים משתלטים על שדות התעופה וחוגגים עם גביע אירופה. מכבי תצטרך הקיץ להחליט בין היתר איך היא מתכננת להתאים את עצמה למציאות החדשה. מציאות שבה נוספו קבוצות-על עם מסורת לדרג הביניים, שיתחרו בקושי על מקום אחד בפיינל-פור הבא.
לא קל לזנוח אסטרטגיה שהוכיחה את עצמה טוב כל כך. האם מכבי תצליח להסתגל לשינוי שמאיים עליה או שתשקע בעשור אבוד של בינוניות? ימים יגידו. מצד שני, גם אם הזיכרון כבר מתחיל להתעמעם - בכל זאת מדובר בקבוצה שבשתי שניות עשתה מהלך שהיה שווה שני גביעי אירופה.