עצה מאלפרד אקירוב
"כשרון חולדאי רץ לבחירות בראשונה ב-1998, הצעתי לו לעצור את בניית החניונים בבניינים שנבנים בתוך העיר. הוא אמר שזה לא יהיה פופולרי והלך להתייעץ עם הקבלן אלפרד אקירוב שאמר שאם יבטלו את החניונים בבניינים, הוא יפסיק לבנות בעיר. כנראה זה הספיק כדי לעצור את הרעיון. ככה זה, אדם לא יכול להיות גם ראש עיר וגם שפן, זה שני תפקידים אחרים לגמרי".
גורדי שחקים בלי חניה
"בשנות ה-70 איש לא רצה לגור במנהטן. ב-1973 ראש העיר של ניו יורק דאז, ג'ון לינדסי, שהיה גבר, החליט להפסיק לבנות מגרשי חניה. והפלא ופלא - גורדי השחקים שגשגו, הנדל"ן פרח, אף אחד לא נפגע, כולם הרוויחו. זו הייתה החלטה קרדינלית שהצילה את העיר, וצריך היה אומץ לב כדי להחליט אותה וכדי לבצע".
לא ילד רע
"תרמתי תרומה אדירה למעמד מהנדס העיר. מי ידע שיש תפקיד כזה בכלל לפני הקדנציה שלי? בזכותי נהפך מהנדס העיר מפקיד אפור למינוי נחשק. כשמוניתי הרגשתי שקיבלתי את המפתחות לעיר האסורה, זה היה חלום חיי, וכשהחלטתי לפרוש אמר לי אחד האנשים בעירייה שאני אשאר מהנדס העיר לנצח, ואכן עד היום פוגשים אותי אנשים שבטוחים שאני עוד בתפקיד. לא ברצון עזבתי, וזה לא כי אני ילד רע, אני רק נתפס ככזה. אני אומר את מה שאני רוצה ואיני איש של פשרות, אבל בעצם אני ילד טוב נורא".
100 ימי הרס
"כשמינו אותי להיות מהנדס העיר, אמרתי לחולדאי: 'מה שלא נעשה תוך שלושה חודשים, פשוט לא יקרה'. אמרתי לו להרוס את כיכר דיזינגוף והוא חשש 'להתחיל קדנציה בהריסה'. אז היא עוד עומדת שם, משפריצה מים ויורקת אש בפרצוף של כולנו".
לא נגד חולדאי
"יש כל מיני תנועות בפוליטיקה המקומית בתל אביב, שמקשקשות ולא עושות דבר. חולדאי הוא איש של עשייה. הוא גם טעה, אבל גם עשה. אפשר היה לעשות אחרת? אולי. פונים אלי גורמים שרצים בבחירות לעירייה. לכולם אני אומר שאני מוכן לשתף פעולה ובתנאי שלא הולכים נגד חולדאי. בתנאי שהוא נשאר ראש העיר. הוא ראש עיר טוב, שיישאר בתפקידו. על העיר הזאת כבר אמרו קדיש, והוא הצליח לקשט אותה ולמלא אותה בדור צעיר חדש. תל אביב מזדקנת יפה, וזה גם בזכות שלוש הקנדציות של חולדאי. אם הוא רוצה, הוא צריך להישאר בתפקיד. חבל על הבחירות".
עיר ללא מדרכות
"מיזם תל אופן אינו הצלחה. כמה אלפי רוכבים, מתוך כל התושבים בתל אביב, אינו מעיד על הצלחה. כדי שהוא יצליח צריך תשתיות מתאימות. המיזם החל כשאני הייתי מהנדס עיר. עוד ב-1999 הצגתי תוכנית לשבילי אופניים משכונת התקווה ועד פארק הירקון. כמו שזה היום, בלי תוכנית שבילים, התל אופן אינו חלופה לתנועה בעיר, כי הוא בא על חשבון הולכי הרגל, והלכה למעשה - חיסל את המדרכות. המדרכות נושאות כל כך הרבה דברים: פחי אשפה, דוכני פיס, עמודי בטיחות, ספסלים, ועכשיו הצטרפו אליהם רוכבי אופניים. במצב כמו שהוא היום, הנפגעים הם החלשים - האופניים דוחקים הצידה זקנים עם הליכונים שצועדת לידם מטפלת, הורים עם עגלות ילדים, וסתם מבוגרים שפוסעים לאטם".
שביל ללא מוצא
"כבר אי אפשר ללכת בבטחה על המדרכות בתל אביב. לרוכבי האופניים אין מספר על הגב. אז גם אם רוכב פוגע - לעולם יהיה קשה לאתר אותו. עיריית תל אביב מפנה אצבע מאשימה לעבר המשטרה, למשרד הפנים, לחברות הביטוח. יום אחד זה יתנגח בכולנו ואני אציע לתבוע באופן אישי את רון חולדאי, בגין הרשאה ומתן רשות לנסיעה, ללא תקנות, ללא ביטוח ושלא כחוק. זה מתחיל בכך ששבילי האופניים לא מתחברים זה עם זה. שביל אופניים נפסק לפתע, והרוכב אמור להתכבד ולרדת לכביש, או לעלות למדרכה. אין דבר כזה כביש שמגיע לשום מקום, למה יש שבילי אופניים כאלה? אז אין כסף לרשת לשבילי אופניים, אבל משקיעים מיליונים בתל אופן - זה עיר לכולנו?"
הזיות מתאר
"מה שהעירייה עושה זה לא תוכנית מתאר, זה הזיות. ככלל אני לא מאמין בתוכניות מתאר, כי הן מקבעות באופן סטטוטורי דבר שבעוד חמש שנים יכול שלא להיות רלוונטי בכלל. לך תתקן תקנה סטטוטורית - זה פי עשרה יותר קשה מאשר לייצר אותה. כך תוקעים עיר לדורות. חזי ברקוביץ', מהנדס העיר הקודם, הזמין את כל מהנדסי העיר לדורותיהם להעיר הערות על תוכנית המתאר העירונית. נאמרו שם הערות ענייניות. אני הערתי שצריך לאפשר לתושבים להיות מעורבים יותר - אבל הוא לא אימץ את זה".
הבית של הדודה
"מה מבינים אנשים ממפה שיש עליה כתמים של צבע, או מתקנון כתוב עם מספרי מגרשים? כמהנדס עיר הכנתי דגם במיליון שקל, ששיקף את תוכנית המתאר. דגם כדי שגם אמא שלי עליה השלום, תוכל להבין, וכדי שדודה שלי, שגרה בתל אביב, תוכל לזהות בו את הבית שלה".
מי צריך בחירות לעירייה?
"הציבור די מרוצה ממה שקורה בעיר. אז אם הציבור מרוצה, בשביל מה צריך בחירות? אפשר להחליט שלא עושים בחירות וככה גם נחסוך תקציב. ניסיתי להציע את זה - התנפלו עלי. אני לא מבין על מה המהומה. יש ראש עיר שמתפקד הרבה יותר טוב מראשי ערים שהיו לפניו. עושה דברים. אז 'הבימה' זה גועל נפש, וגם כיכר התרבות שלפניה לא ממש לטעמי. אבל ראשי הערים שלפניו פשוט לא עשו. הוא מיתג את תל אביב. היום כל מי שגר בפתח תקווה, מודיע שהוא מתל אביב. גם אנשים שחיים ברמת גן או גבעתיים חושבים שהם בעצם מתל אביב".
מרתון, גאווה, ותל אופן
"עם בעיות קשות אף אחד לא רוצה להתמודד. מצוקת דיור, תחבורה מחורבנת, טעויות עירוניות. אז בסוף מה נשאר לנו בתל אביב? מצעד הגאווה, ושבילי אופניים והאזכור במדריך לונלי פלאנט, אה כן גם מרתון. טקסים זה לא מספיק, יש בעיר בעיות אמיתיות שזקוקות לטיפול".
20 אסדות קידוח
"שדה התעופה בן גוריון יוצא מכלל שימוש בקרוב, כי תיכף לא יעמוד בתקן OECD. הוא נהפך לבלתי תקני ברגע שהוא עובר את 15 אלף איש ביום. אין שום סיבה להעביר את שדה התעופה השני לנגב או לגליל. זה לא יעזור לאיש. אנשים שדוחפים לזה עושים זה מטעמים פופוליסטיים ולוביסטיים. הם טוענים שזה יפתח את האזורים הללו. האם העיר לוד התפתחה כתוצאה מקרבתה לשדה התעופה? התשובה ידועה, יש לעיר ועדה קרואה. הפתרון היחיד הוא שדה תעופה בים - הפתרון ההנדסי קיים והוא דומה לזה של אסדות הקידוח בשדות הגז שלנו - הכניסו מקלות למים, והקימו עליהם עיר. אז אם לוקחים 20 אסדות כאלה ומחברים אותן - יש לנו שדה תעופה, ואפשר להקים אותו מול חופי המטרופולין. מספיק רחוק ממנו כדי שלא יפריע, ומספיק קרוב כדי שיהיה נגיש".
מונית תפוז
"גם אחרי הרפורמה בתחבורה, אנשים עומדים ומחכים לאוטובוס שלא בא וגם לא יבוא. הפתרון בתל אביב הוא מוניות מסובסדות שיתפקדו כמו הצהובות של ניו יורק. יזמתי מונית תפוז כתומה לתל אביב, אחרי שהגעתי להסכמה עם ארגון המוניות - 3,000 נהגי מוניות, שהסכימו לעבודה במחיר מסובסד שישתלם יותר ממכונית פרטית. אבל קשה לוותר על הדו"חות. תקציב העירייה לא מבוסס על זה, אבל הדו"חות מביאים פרנסה".
השוק הסיטונאי תקוע
"מה בער כל כך לבנות את השוק הסיטונאי. כשיסיימו שם את הבנייה ויאכלסו את המקום, והכל יהיה תקוע - למי יבואו בטענות? בונים שם חמישה מרתפי חניה, הרי אי אפשר יהיה להיכנס ולצאת משם בכל האזור".
אין דלק, אין גז
"ערב הבחירות המוניציפליות ב-2003, כל המועמדים לראשי רשויות הגיעו לכנסת וחתמו על אמנה למען אוויר לא מזוהם. בראשם חתמה יעל גרמן. היא הבטיחה שתדאג להיתר למכירת גז כדלק למכוניות בהרצליה. הקושי הוא בחוק התכנון והבנייה שלפיו לא כתוב שבתחנות דלק יימכרו גז. כתוב שמוכרים 'דלק', ומבינים את זה כדלק ונפט. עברו עשר שנים. שום דבר לא קרה".
חלוץ כלי רכב
"בשנת 2002 שמעתי שסובארו מביאים לארץ מכונית שנוסעת על גז. בלי לשאול יותר מדי שאלות, ביום שישי בשמונה בבוקר התייצבתי במוסך סובארו, שילמתי ולקחתי. שאלתי כל מיני שאלות לפני הקנייה, רק שאלה אחת לא שאלתי: איפה ממלאים גז. כשנגמר הגז, עברתי מתחנה לתחנה בחיפושי גז, ולא מצאתי. למזלי, המכונית נסעה גם על דלק. בכל גוש דן יש תחנה אחת לגז, וכדי למלא גז, הייתי צריך לנסוע למוסך סובארו. וזה עוד לפני שמדברים על התלאות שמזמן חיפוש חניה, כי לרוב החניונים אסור להיכנס. אז אין איפה לחנות, אין מקום למלא דלק, על אופנוע אני לא יודע לרכוב - מכרתי את האוטו עם הגז, ויש לי אופניים מתקפלים".
ישראל גודוביץ
גיל: 79
משפחתי: נשוי 2
משרד: סטודיו לאדריכלות בת"א
מגורים: דירה ברחוב דב הוז בלב תל אביב
השכלה: תואר אדריכל מהטכניון, לימודי מוסמך באוניברסיטה "הקיסרית" בטוקיו.
תחנות דרך: ממונה על תכנון במש' השיכון, ממונה על תכנון בנתיבי איילון, מהנדס העיר ת"א (1999-2000). יו"ר אגודת האדריכלים. מחבר הספר "40X40" על מגדלים בת"א.
פרויקטים: ביה"ס שדה חצבה, דיור בר-השגה באור יהודה (1978).