1. ניתן לסכם את כהונתו של גל הרשקוביץ כראש אגף התקציבים באוצר תחת הכותרת "בלתי אפשרית": הוא קיבל ירושה בלתי אפשרית (גירעון מבני חסר תקדים); נכנס לאגף בתקופה בלתי אפשרית (בעיצומה של ועדת טרכטנברג, שביקשה לפרק את כלל המסגרות הפיסקאליות ולהיענות לכל דרישותיה של המחאה החברתית) ומסיים את הכהונה בתקופה בלתי אפשרית (תוכנית כלכלית קשה, שר חדש, ממשלה חדשה וכיוצא באלה).
2. הרשקוביץ גם ניסה לעשות את הבלתי אפשרי: להעביר מהלך של קונסולידציה פיסקאלית מצטברת של כ-40 מיליארד שקל - סכום חסר תקדים; מחציתו באמצעות קיצוצים, ומחציתו באמצעות העלאת מסים. רק כדי לסבר את האוזן: בתקופת הרשקוביץ כל המסים עלו, ומסים עיקריים כמע''מ, כמס הכנסה וכמס חברות עלו פעמיים. יתרה מזו, הרשקוביץ הוביל 3 סיבובים של העלאת מסים (ועדת טרכטנברג, חבילה פיסקאלית במחצית 2012 ותוכנית כלכלית ל-2013-2014). הוא גם התבקש לשקם את אגף התקציבים אחרי אודי ניסן, שהשאיר את האגף חבול וחלש, עם גירעון עתק ועם תחזית מסים בעייתית. הרשקוביץ התבקש לתקן את הכול. בלתי אפשרי.
3. זכותה המלאה של מנכ"לית משרד האוצר, יעל אנדורן, לא לרצות את הרשקוביץ: זה לגיטימי, זה בסדר וזו לא הפעם הראשונה שמנכ"ל חדש מבקש להחליף פקיד בכיר. במקרה כזה, לוקחים את הפקיד הצדה, מסבירים לו את המצב ומסכמים את העניין בדלתיים סגורות. מה שלא מקובל, זה לעשות מה שאנדורן עשתה להרשקוביץ: היא נטרלה אותו, "מחקה אותו", זלזלה בו והתייחסה אליו כאל אחרון הסגנים. "היו קטעים מביכים", מספרים בכירים באוצר שישבו עם השניים בשבועות האחרונים.
גם אלו שלא ממש אוהדים את הרשקוביץ, זועמים על ההתנהלות של אנדורן כלפיו ומגדירים אותה "נבזית". ואין מדובר בבכיר אחד או שניים. כבר אתמול (ב') החלו לרחוש השמועות, שלפיהן המצב הנוכחי "לא יכול להימשך". ככה לא מתנהגים. ההתנכלות הזו תגבה מאנדורן מחיר כבד. היא כבר גובה. יש כאלו שמצדיקים אותה ומסבירים כי הייתה בלחץ זמנים, שהיא מעולם לא ניהלה מערכת כה גדולה וכיוצא באלה טענות. החשש הוא שזה האופי. זה הטיפוס.
4. הטעות הגדולה של אנדורן הינה שהיא עלולה להיות זו שתנחית את מכת החיסול האחרונה על אגף התקציבים. תזכורת קטנה: רם בלינקוב סיים את כהונתו אחרי שנתיים, אודי ניסן סיים את כהונתו אחרי פחות משנתיים ועכשיו הרשקוביץ לא החזיק מעמד שנתיים שלמות. אגף התקציבים במשבר עמוק. העמוק ביותר אי פעם. כולם שונאים את האגף - בצדק. כולם שונאים חשבים ומנהלי כספים שאומרים במקום "שלום" או "תודה רבה" - "אין לי". אין אוצר חזק בלי אגף תקציבים חזק. אין משק חזק בלי אוצר חזק. אין יכולת להתמודד עם האתגרים הפיסקאליים העצומים של המשק הישראלי בלי אגף תקציבים חזק. קל וחומר כאשר השר חדש, והנגיד פישר - זה שדופק על השולחן - מסיים את תפקידו.
5. אבל הרשקוביץ לא לבד. אנדורן גם מחקה את עודד שריג, הממונה על שוק ההון, שלא היה שותף מלא למהלך הדרמטי בקיצוץ ההטבות הפנסיוניות. אולי כבר יש לפרופ' שריג, מומחה בתחום ואיש אוצר ותיק, משהו להגיד על זה? גם קובי אמסלם, הממונה על השכר, לא היה שותף בהסכם שנחתם עם עופר עיני. בכל זאת, הוא בעל ניסיון של 15 שנה ביחסי עבודה. אולי היה שווה לדבר עם רוני פרידמן, מנהל רשות החברות הממשלתיות, ולהתייעץ עמו על הפרטת התעשיות הביטחוניות? אם שלושת הבכירים נמצאים אף הם על הכוונת של אנדורן, בהתאם לשמועות שרוחשות במסדרונות האוצר (על הרשקוביץ התרוצצו אותן שמועות לפני חודש), אזי מוטב שהמנכ"לית תתנהל אחרת.
6. המצב הזה הוביל לכך שהחלטות מרכזיות בתקציב המדינה התקבלו ללא עבודת מטה. זה לא רק העלאת מס רכישה למשפרי דיור. זה לא היה כשל נקודתי, אלא כשל מערכתי ומתמשך. "אנדורן מקבלת החלטות רבות ללא התייעצות עם גורמים סטטוטוריים בחיפזון, מהרגע להרגע. אנדורן מחליטה הכול - וזה מפחיד. זה מסוכן למשק. אי-הסדר הזה יוביל לקטסטרופה גדולה", אמר בכיר באוצר.
7. איפה שר האוצר? מי מגביל את אנדורן? בניגוד לרושם, לפיד שולט במשרדו ביד רמה. כדאי לתת לו קצת קרדיט. הוא זה שבחר באנדורן, והוא זה שקבע כי היא ורק היא תרכז, תנקז ותשלוט בכל דבר שזז. הערכות הן כי אנדורן תבחר את מחליפו של הרשקוביץ. דובר על יואל נווה, עמית של אנדורן עוד מימיהם המשותפים באגף התקציבים. אנדורן רוצה מישהו "קל ונוח".
אנו מעדיפים לחשוב כי לפיד, ורק לפיד, יבחר את הממונה על התקציבים הבא. זה תפקיד חשוב, בתקופה קריטית - הן למשק הן למשרד. אסור לו לוותר. בסופו של יום, אנדורן הביאה לו תקציב שאיננו מזהיר, ללא יצירתיות, עם חבילת מסים שלא כוללת ביטול פטורים ועם מעט רפורמות. הקשר ביניהם קצת נשחק. אנדורן גם צריכה ללמוד לקח ולהתעשת. עדיין לא מאוחר.
ממשרד האוצר נמסר: "אין לנו עניין להגיב לכתבה".