אתמול, לאחר מספר שנים של הפסדי ענק וכישלון שיווקי מהדהד, הגיש מיזם הרכב החשמלי בטר פלייס שבשליטת חברה לישראל בקשת פירוק. אם ציפה מי מהמשקיעים כי מניות החברה לישראל ירשמו ירידות שערים עקב ירידתן לטמיון של השקעות החברה במיזם - 293 מיליון דולר, הרי שנכונה לו הפתעה. מניית החברה לישראל טיפסה אתמול ב-4.4%, העלייה הגבוהה ביותר במדד המעו"ף. מניית החברה הבת כיל , המהווה כ-79% מסך הפורטפוליו של החברה לישראל, עלתה אתמול ב-1.2% בלבד.
העובדה שמניית החברה לישראל עולה באופן מרשים דווקא ביום שבו היא מוחקת את אחת מהשקעותיה הגדולות ביותר, שולחת מסר ברור: השוק קיבל בשמחה את הידיעה על כך שהחברה לא תשקיע יותר מכספה במיזם הרכב השאפתני.
פירוקה של בטר פלייס הוא רק נדבך אחד בשורת השקעות לא מוצלחות, בלשון המעטה, שביצעה בשנים האחרונות החברה לישראל, תחת בעל השליטה עידן עופר ומנכ"ל החברה מאז 2007, ניר גלעד (לשעבר החשב הכללי באוצר).
מהן אותן השקעות?
1. בזן, בית הזיקוק בחיפה שאותו רכשה החברה לישראל מידי המדינה בשנת 2007 - השקעה עליה היא מופסדת כיום 850 מיליון שקל "על הנייר".
2. חברת הספנות צים - עוד רכישה שנעשתה מהמדינה. גלעד אישר בצים לפני כמה שנים תכנית התרחבות שאפתנית, שגרמה לכך שבחלוף שנתיים נדרשה החברה להסדר חוב במסגרתו הזרימה לה החברה לישראל מעל 2 מיליארד שקל.
3. טאואר, יצרנית השבבים שבה מבזבזת החברה לישראל כדרך קבע את זמנה ואת כספה.
בדרך, הספיקה החברה לישראל לפתח פעילות פרטית של ייצור חשמל, בעיקר באמצעות רכישה והקמה של תחנות כוח בדרום אמריקה (בסכום של מעל לחצי מיליארד דולר), אשר מתפתחת באופן יפה בשנים האחרונות, ולבצע השקעה שאפתנית נוספת בתחום הרכב, בהיקף של 368 מיליון דולר עד כה, בפיתוח מכונית "קורוס" בסין, שהחל מהשנה הבאה יתברר מה טיבה.
ההשקעות שביצעה החברה לישראל תחת גלעד הסבו לה בשנים האחרונות הפסדים של מיליארדי שקלים, כאשר להם צריך להוסיף הוצאות מימון בגין נטילת חוב ששימש לצורך ביצוע ההשקעות. מניית החברה רשמה בשש השנים הללו תשואה שלילית של 21% למשקיעים (בזמן שמדד המעו"ף בו היא נכללת עלה ב-10%).
לנוכח הנתונים המאכזבים, קשה להימנע מהמחשבה שאם גלעד לא היה מבצע שום החלטת השקעה, ופשוט ממשיך לדגור על כיל - ביצת הזהב של החברה לישראל - מניית החברה הייתה מתנהגת בקורלציה עם מניית יצרנית הדשנים, שעלתה 64% בתקופה זו.
פורטפוליו של ניגודים
בחינה נוספת של סט ההשקעות שביצעה החברה לישראל בשנים האחרונות, מלמדת כי לא רק מצב הכלכלה העולמי השפיע לרעה על תוצאותיה. כל ההשקעות שבוצעו תחת המנכ"ל גלעד קשורות באופן כזה או אחרת לתחום האנרגיה, אלא שבמקום שתשרור ביניהן סינרגיה, הן מתאפיינות דווקא ב"קורלציה הפוכה".
כך, הרעיון של מיזם בטר פלייס החל לקרום עור וגידים בתקופה שבה מחירי הנפט נסקו לשיא. לכאורה, ניתן היה לצפות שככל שמחיר הנפט יהיה גבוה יותר, כך תהיה יותר כדאיות למיזם הרכב החשמלי, שיהפוך לאלטרנטיבה זולה לרכבים זוללי הדלק.
אלא, שבדיוק את הדלקים הללו מייצרת בזן, ואם מחירם היה נשאר גבוה לאורך זמן, סביר להניח שהיקף הצריכה שלהם היה במגמת ירידה, מה שהיה מביא לירידה במרווחי הזיקוק ולפגיעה ברווחיות החברה. הרבה יותר משמעותית מכך היא העובדה שחברת הספנות צים היא צרכנית כבדה של דלק, וככל שמחירו עולה, כך הוצאותיה גדלות וגוררות אותה להפסדים כבדים. מאידך, כיל דווקא אמורה ליהנות מהעלייה במחיר הנפט: מחיר גבוה של הזהב השחור מושך אחריו את מחירי יתר הסחורות, בתוכן הדשנים שמוכרת כיל.
כך, שאם ישאלו את מנהלי החברה לישראל מה הם מעדיפים - מחירי נפט גבוהים או נמוכים - נראה שהם יגרדו בראשם, לאור ההשפעות הסותרות שיש לכך על כל אחת מחברות הפורטפוליו שלהם. ספק רב אם בחברה לישראל קיים מאזן כולל של היקף החשיפה וההצמדה שלהם למחירי האנרגיה, ומערכת של איזונים שנועדה לנטרל את החשיפה הזו.
איך הגיעה החברה לישראל למצב הזה? הבעיה מתחילה כנראה כאשר מצד אחד יש לך הרבה מאוד כסף בקופה - תודות לשגשוג המתמשך בעסקיה של כיל, ומצד שני מנכ"ל שאפתני המבקש להצדיק את שכרו הגבוה - עלות של 83 מיליון שקל מ-2007 ועד סוף 2012. מצב זה הוביל לכך שהחברה ביצעה השקעות ענק ברמת סיכון גבוהה, אשר ספק אם היו נעשות אם קופת המזומנים של הקבוצה הייתה מצומקת יותר.
