א. האווירה לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, שייערכו ב-22 באוקטובר השנה, מתחילה להתחמם. וכשאני אומר "מתחילה להתחמם", אני מתכוון ל"ממשיכה לא לעניין כמעט אף אחד". אחוזי ההצבעה במוניציפליות נמוכים כל-כך, שזה כבר מעבר לבושה והם שוכנים להם חפויי ראש אי-שם באזורי הכלימה והחרפה.
אחוזי הצבעה גבוהים ברשויות הקטנות, במיוחד הערביות, שעולים הרבה מעל ל-90%, משפרים מעט את הממוצע הארצי ומעמידים אותו על 51.8%, אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם: בכל הערים הגדולות בישראל לא עברו האחוזים את החמישים, אפילו לא התקרבו. 38.5% בחיפה, 42% בבאר שבע, 43.2% בירושלים. בתל-אביב-יפו עירי האהובה הטריחו את עצמם לקלפיות רק 35.5% מבעלי זכות ההצבעה. אחרי משחק ותיקון סטטיסטי עלו האחוזים והגיעו ל-45.2%, וזה עוד אחרי עלייה של כ-8% מהבחירות הקודמות ב-2003.
כשמביאים בחשבון שמעל ל-90% מתושבי המדינה מתגוררים בערים (נכון לדצמבר 2011 על-פי הלמ"ס), אין ברירה אלא להגיע למסקנות עגומות למדי בנוגע למידת האכפתיות והמעורבות של האזרח הישראלי בחיי היומיום שלו, כמו גם להציב סימני שאלה רציניים מעל רמת הכשירות של הציבור הישראלי להגיע לאנשהו. העיקר שאחר כך אנחנו נוטים להתאכזב מרה (ובמהירות שיא) מכל עסקן, פוליטיקאי או מנהיג. קשוט עצמך קודם, ישראלי יקר, ואחר כך קשוט אחרים. אם לא אכפת לך מהמדרכה שאתה דורך עליה, אל תתפלא ואל תתלונן כשבאים אחרים ודורכים לך על הראש.
ב. אז אם יורשה לי, לא אפנה מכאן אל הבוחרת ואל הבוחר ולא אנסה לשכנע אף אחד להצביע. עדיף כבר לנסות לשכנע קיר שיחליף צבעים. את הבמה שניתנה לי אנצל כדי לפנות דווקא אל המועמדות והמועמדים לראשות הערים (ובמיוחד לזה שיעמוד בראש העיר תל-אביב-יפו). שהרי להם, לכל הפחות ובניגוד לרובכם, אכפת.
מכובדיי, יודע אני שרבות הסוגיות והבעיות והמכשולים העומדים לפניכם, ואיני מקל בהם ראש. גבייה ותשתיות ופליטים, כבישים וביוב וגני ילדים, חסרי הבתים ובעלי העסקים, מענקי האיזון וזיהום האוויר ועוד כהנה וכהנה תיקים - וכל זה עוד לפני הקפה של הבוקר. לא קל להיות ראש עיר, ואם חפצה נפשכם תוך כדי כל זה גם לעסוק מעט בשחיתות מן הצד, כמו רבים מדי מכם, הרי שממש צריך לקום מוקדם. ובכל זאת, יש סוגיה אורבנית אחת שמציקה לי כבר המון זמן, שלא לומר עולה לי על העצבים לגמרי ואשמח אם תפתרו אותה, ולא רק למעני - יש לי יסוד יותר מסביר להניח שהיא מפריעה לרוב המוחלט של תושבי הערים בישראל. מדובר ברוכבי הטוסטוסים. אנא, מכובדיי, העיפו את חבורת החצופים הרועשת, האלימה והמעצבנת הזו מהמדרכות שלנו.
אני לא מדבר עכשיו על ההתנהגות שלהם בכבישים, על חלקם של הרוכבים על שניים בתאונות הדרכים ועל הדרך שבה הם מסכנים את עצמם ואת אחרים, גם לא על הנטייה המחורבנת שלהם לעמוד על מעברי חציה, או לנסוע באין כניסה. אני אפילו לא מדבר על הרעש הבלתי נסבל שהם מקימים - כל אלה הם לא בתחום אחריותכם המוניציפלית. בשביל להזניח את כל הדברים האלה יש לנו את משטרת ישראל שעושה עבודה נהדרת.
אבל יש דבר אחד שהוא בהחלט בתחום אחריותכם הבלעדית, ואלה המדרכות. למה, לעזאזל, אתם לא מעיפים את הטוסטוסים מהמדרכות שלנו? למה אתם לא רושמים להם דוחות? למה אתם לא גוררים אותם? למה אתם לא עושים שום דבר כדי להגן על הולכי הרגל, מטף עד זקן, דוחפי העגלות ורוכבי האופניים, מפגיעתו הרעה של הטוסטוס? כבר עדיפה צואת כלבים, בחיי, שמעליה אתה עוד יכול לדלג.
אני מוכן לקחת כל ראש עיר לסיבוב רגלי במדרכות עירו, שיראה בעצמו: הם נוסעים חופשי חופשי על המדרכות, הרבה פעמים במהירות מופרזת ולא פעם תוך כדי סיכון ממשי של בני אדם. הם חונים איפה שבא להם על המדרכה - צרה ככל שתהיה, לא אכפת להם מכלום - וחוסמים אותה לגמרי, מכריחים אימהות ואבות עם עגלות לרדת לכביש, כמו גם הולכי רגל תמימים שכבר התרגלו למלא את המקום האחרון והעלוב בשרשרת המזון העירונית.
יש להם מקומות חניה מוסדרים, אבל הם מצפצפים על זה לגמרי. ולא רק על החוק הם מצפצפים - על כל אחת ואחד מאיתנו הם שמים אתם-יודעים-מה. למה, לעזאזל (וסליחה, מכובדיי, על השימוש התכוף במילה הזו) הם מרשים לעצמם - וחמור מכך, למה אתם מרשים להם - לחנות על המדרכה? מאיפה עזות המצח, גסות הרוח וערלות הלב הזו? למה העובדה שרכשת לך כלי רכב דו-גלגלי שמביא אותך במהירות ובנוחות ובלי פקקים ממקום למקום, שזה יופי, מתירה לך להתעמר באחיך האזרחים? למה? למה לא מלמדים את החוכמה הנצחית של הלל הזקן בשיעורי התיאוריה? מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך.
ג. מי לא מכיר את האבסורד הבא: עוברים פקחים ברחובות ורושמים (ובצדק, ואין לי שום בעיה עם זה) דוחות לרכבים של 4 גלגלים שחונים ליד מדרכה בצבע כזה במקום ליד מדרכה בצבע אחר, ולא מפריעים לאף אחד, אבל מתעלמים לחלוטין מהטוסטוסים שחוסמים לגמרי את המדרכה. זה מטורף. לפעמים אתה רואה את הפקח עצמו נאלץ לרדת לכביש.
הם גוררים רכבים שעמדו בשתיים בלילה בתחנת אוטובוס שכבר מזמן לא נוסע, אבל חסים על הטוסטוס שחוסם כניסה לבית מגורים. זה מעוות. תגררו את הטוסטוסים האלה! תעיפו אותם לאלף אלפי עזאזל עד שילמדו. יש להם מקומות חניה מוסדרים על הכביש, ואם זה לא מספיק להם - אז מה? שיחנו בכביש. שילכו לחניון, שיסתובבו ערים כל הלילה, שיעלו את הטוסטוס הביתה וישימו אותו בסלון, מה אכפת לי. גם למכוניות אין מספיק חניות והן מסתובבות שעות, מוצאות מקום, נוסעות לחניון או מקבלות דוח. למה מוחלים לטוסטוס? למה?
דיברתי עם לא מעט פקחים ושאלתי אותם. כן, הם אמרו, זה נגד החוק. זה אסור. אבל המדיניות הרשמית היא להעלים עין. לתת להם לעשות כאוות נפשם. למה, שאלתי. לא הייתה להם תשובה. חלק אמרו שאין מספיק מקום. לא תשובה טובה, כאמור. לפי ההיגיון הזה, אם אין לי מספיק כסף, זו סיבה מספיק טובה לגנוב ואם אין לי מספיק מין, זו סיבה מספיק טובה לאנוס. למה הטוסטוסים האלה אונסים אותנו? ולמה אתם משתפים עם זה פעולה?
תגידו שאני מכליל? אני אהיה הראשון להסכים איתכם. אבל קצת יותר מ-40 שנה של מגורים בערים, מתוכן 25 במטרופולין תל-אביב, נתנו לי את זכות ההכללה הזו. ומי יחלוק עליי? אין הבדל בין הרוכבים, הם כולם אותו דבר: מהנערות הענוגות בחצאיות הקצרות, עבור בשליחים הממהרים תמיד, דרך עורכי הדין המהודרים ועד לחרדים, כולל ערבים, חיילים וכולל כמה מחבריי היקרים והטובים ביותר. כל מי שרוכש טוסטוס נהיה אוטומטית רע, מהבחינה הזו לפחות. אוטומטית, מבלי לחשוב, בנונשלנט, הוא מרשה לעצמו להתעמר באחר.
ד. אז מועמדת נכבדה, מועמד יקר - אנא, הכנס/י את זה למצע שלך. מבחינתי, תכפילו להם את מקומות החניה פי חמישה, גם אם זה על חשבון המכוניות. תנו גם גזר, לא רק מקל, אבל תנו גם לנו משהו, ולו רק את הדבר הכי בסיסי בעולם, ואותו בלבד: ללכת על המדרכה שעליה אנחנו משלמים ארנונה.
גבירתי או אדוני ראש העיר - סגור לנו את הפינה הזו, בחייאתק, פנה לנו את המדרכות מהפגעים הרעים האלה ותראה איך תעלה את אחוזי ההצבעה בקצת, תכניס עוד קצת כסף לקופת העירייה, שלא לדבר על כמות הכבוד והיקר שתזכה להם, ובצדק גמור. רק תעיף את הטוסטוסים מהמדרכות שלנו. תודה.