בשבוע שעבר אמר ח"כ משה גפני (יהדות התורה) כי בכיר במשרד האוצר אמר לו שסוף סוף קיבלו שר אוצר פראייר. אני טרם גיבשתי את דעתי בשאלה אם אמנם יאיר לפידבאמת כזה, אך אני בטוח שבזכות ח"כ גפני ובזכות חבריו נפער בור גדול כל כך בתקציב המדינה בקדנציה של הממשלה אותו הקודמת, ואת הבור הזה צריך שר האוצר הנוכחי לכסות בדרכים יצירתיות.
לפיד לקח על עצמו תפקיד קשה, אולי אף גדול עליו בכמה מידות. כמו כל שר חדש, גם ללפיד אין בימיו הראשונים ברירה, אלא להישען על פקידות משרדו. הבעיה, לדעתי, היא שהרמה המקצועית של מערכת האוצר נפגעה לא מעט בשנים האחרונות כשבכירים רבים פרשו או הופרשו בקדנציה של שר האוצר הקודם יובל שטייניץ. פרישתם הותירה בור, ככל הנראה לא פחות עמוק מבור התקציב.
סביר שבמשרד האוצר יושבים כלכלנים טובים, אפילו טובים מאוד, אולם התנהלותם בחודשים האחרונים מציבה תמרורי אזהרה רבים שלו הייתי אני לפיד, הייתי מתייחס אליהם במשנה תשומת לב.
הבולט בהם הוא התקציב המנוכר כל כך שאותו הצליחו להרכיב. אני מאמין שהדבר נובע מתפיסת העולם צרה המנחה אותם. תקציב שמנותק מהגישה החברתית שעל כנפיה זכו לפיד ומפלגתו להצלחה כה גדולה בבחירות האחרונות. במקום לשלוח אותם שוב ושוב לחדריהם על מנת למצוא תחליפים ראויים להעלאת המע"מ שנכנסה לתוקף אתמול, בחר לפיד בדרך הקלה - וכמו קודמיו הכה בבטן הרכה של כולנו. פקידי האוצר חשו תחושת שליטה וניצחון, אולם כנראה שטרם למדו לזהות ניצחון פירוס.
תפיסת העולם הצרה, עם תחושת השליטה הבלעדית על משאבי המידע והידע מסוכנת לחברה ולמשק.
עוד תמרורי אזהרה הם בתחום שוק מטבע החוץ, אשר משפיע בעקיפין על צמיחת המשק. בבנק ישראל הגיעו למסקנה ששקל החזק ייפגע בניסיונות ההתאוששות של המשק הישראלי ובצמיחתו. בעקבות זאת, החליטו להסיר את הכפפות במלחמה עם הספקולנטים.
בניסיון לרתום את האוצר למהלך המליצו סטנלי פישר ואנשיו לאוצר לבטל את הפטור ממס שמוענק לזרים על מכשירים פיננסיים לטווח ארוך (כדוגמת השחר - אג"ח ממשלתיות ל-10 שנים). אנחנו התוודענו למהלך באמצעות העיתון שדיווח על התנגדות האוצר להצעה. על חוסר ההיגיון בהתנגדות כבר כתבתי בטוריי הקודמים. מיסוי תנועות הון, קל וחומר ביטול פטורים, הינו המהלך המוצדק ביותר מהבחינות הכלכלית והחברתית.
אני מניח שלא פחות משהופתע פישר מהתנגדות האוצר להמלצה ומהסיבות להתנגדות, הוא הופתע מהחשיפה והפומביות שהאוצר נתן להתנגדות. מי ששמח לקרוא את הידיעה היו הבנקים הזרים והספקולנטים, שאי שיתוף פעולה בין הבנק המרכזי והאוצר משרת את ענייניהם. לא במקרה, בעקבות פרסום הידיעה על התנגדות האוצר, חזרו שחקנים מוכרים לפעולה בשטח, למרות צעדי בנק ישראל.
תמרור ההאזהרה השלישי הוא תשלום המס למדינת ישראל בעקבות מכירת ישקר. בשוק מניחים כי המדינה קיבלה צ'ק שמן בסכום 1.5 מיליארד שקלים. לצורך התשלום הומרו 400 מיליון דולר לקראת סוף השבוע שעבר, מה שגרם להתחזקות משמעותית בשער השקל.
מה הקשר תשאלו? פשוט מאד. מס הכנסה שייך לאוצר. לאוצר יש התחייבויות ותשלומים רבים לחו"ל במט"ח. מדוע לא מוציאים תקנה מיידית לאפשר לכל נישום כזה (ישקר היא דוגמא קיצונית, אולם יש עוד עשרות חברות שנמכרות וממירות מט"ח על מנת לשלם למס הכנסה בשקלים). אז מדוע לשלם את המס בדולרים? הגוף המוכר מפסיד במכירה, האוצר מפסיד בקניה והמדינה מפסידה כתוצאה מהתחזקות השקל.
זו חלמאות במיטבה, אלא אם באוצר חושבים רק על יחידת הרווח הצרה שלהם - התחזקות השקל מפחיתה במאזן את התחייבויות המדינה - ושכולם יקפצו.
סיכומו של דבר על שר האוצר ליטול פיקוד בעזרת יועצים חיצוניים שיבהירו לפקידיו מי הבוס ולמה הוא מצפה מהם. התקציב אמנם מאחורינו ואת הנעשה אין להשיב אולם אילו הייתי במקומו הייתי דורש מפקידי תכנית חדשה, רב שנתית בה יופחת הנטל מעל המעמד הנמוך ומעמד הביניים, על חשבון המעמד הגבוה יותר. הייתי דורש מהם להפסיק לתפקד כמו הישראלי המצוי שרץ לספר לחבר'ה, ולא פחות חשוב ליישר קו ולהתחיל לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם בנק ישראל לטובת מדינת ישראל.
יוסף פרנק - מנכ"ל אנרג'י פייננס לניהול סיכונים פיננסיים
תוכלו להמשיך ולתקשר איתו בפורום התגובות המתנהל תחת טור זה במשך כל השבוע. הטור מופיע בעמוד שלי באתר גלובס