כל הדוברים סביב השולחן - מומחים בתחום הפנסיה - היו תמימי דעים: הפנסיה כבר היום מצויה במצב אקוטי, שיחריף עוד יותר בשני העשורים הבאים, והממשלה, המתנערת מהשוק הפנסיוני, היא זו שחתומה על אוזלת היד הזו. לטענתם, ל"פשע" הזה שותפים גם סביבת ריבית נמוכה, שצפויה להישאר נמוכה עוד זמן רב, וכן התארכות תוחלת החיים, שהיא מאוד משמחת מצד אחד, אך מציבה מצד שני בעיה קשה בהיבט הפנסיוני. "הממשלה משכה את ידה מהחיסכון הפנסיוני בכל המובנים, והשאירה את הצרה הזאת לממשלה של עוד 20 שנה", אמר בני שיזף, משנה למנכ"ל ומנהל החיסכון ארוך-הטווח ב"הפניקס".
המשמעות של ההתנערות וגלגול האחריות, לדברי שיזף, היא שהדור הבא יחיה יותר בגלל העלייה בתוחלת החיים, אבל עם הרבה פחות כסף.
"נראה אנשים בני 70 שעובדים במקדונלד'ס או כמנקי חלונות, והממשלה לא תברח מזה. ברגע שאוכלוסייה שלמה תרד אל מתחת לקו העוני, הממשלה תצטרך להגדיל את תשלומי ההעברה. התמונה די קודרת, ונוח לנו להדחיק אותה".
עוד לדבריו, "הבחור בן ה-30 שמדחיק היום את הפנסיה לא מבין שההדחקה תוביל אותו לצרה צרורה. לצעירים של היום יותר אכפת כמה עולה הקוטג' מאשר מה יהיה להם בפנסיה".
כמוהו סבורים יתר הדוברים. "אנחנו לא מרגישים את זה היום, אבל המצב אקוטי כבר היום, וצפוי להיות אקוטי עוד יותר בעתיד", אמר אייל ראובן, סמנכ"ל בית ההשקעות אינפיניטי. ראובן מדבר על השילוב של התארכות תוחלת החיים, יוקר המחייה וסביבת ריבית נמוכה. שילוב זה "מציב אתגרים משמעותיים ביחס למה שהכרנו עד כה, ויוצר בעיה אמיתית ביכולת לצאת לפנסיה ולשמור על רמת חיים נאותה, במיוחד עבור בני ה-30-40 של היום - הפנסיונרים ב-2030".
לחששות האלה שותפה גם איילת ניר, כלכלנית ואסטרטגית ראשית בבית ההשקעות פסגות. "אני שותפה לחששות, כי כשהממשלה תצטרך להכניס יד לכיס, והיא תצטרך, לא יהיה לה כסף".
"הממשלה צריכה להתעשת"
ומה הפתרון? מומחי הפנסיה סבורים שאת הפנסיה העתידית עוד אפשר להציל, בזכות מודעות ציבורית והתערבות ממשלתית מיידית. "יש מעגל שלם של פתרונות ודרכים להתמודדות, והממשלה צריכה להכניס את הראש לתוך העניין הזה. מישהו שם צריך להתעשת ולפתור את הבעיה הקשה הזאת, שאותה מאוד נהנים להדחיק היום", חזר והדגיש שיזף.
עוד לדבריו, אחת הדרכים לפתרון הבעיה היא השקעה בתשתיות לאומיות. "נכון להיום אף גוף מסחרי לא מוכן להשקיע בפרויקט לארבעים שנה, כי צריך להראות רווחים מחר בבוקר. צריך לדעת לייצר שוק שיודע איך להשקיע כספי פנסיה לארבעים שנה". שיזף מוסיף, כי הממשלה צריכה לעודד גם את החיסכון פרטי לפרישה.
ניר סבורה שהפתרון טמון בתשתיות כוח אדם. "יש להעלות את גיל הפנסיה בצורה חכמה. כלומר, לדאוג שאנשים מבוגרים יוכלו להשתלב בשוק העבודה, שלמרבה הצער מעדיף להעסיק צעירים. לעודד קריירה שנייה ושלישית ולחנך את הציבור שאי אפשר לחיות רק מקצבאות זקנה, כי הן צפויות להיפגע בשנים הבאות, ובדרך זו לקצר את שנות הפנסיה שלהם".
דן בראון, לשעבר אקטואר ראשי של חברת הראל, חושב שהפתרון מתחיל בחינוך הציבור. "יש לחנך את הציבור כבר מגיל צעיר להפקיד לפנסיה ולהגדיל את ההפקדות הפנסיוניות".
ראובן מאינפיניטי סבור, שהישועה עשויה לבוא דווקא מהכיוון של הגדלת הסיכונים באפיקי ההשקעה של כספי הפנסיה לפנסיונרים העתידיים, שלהם נותרו עוד שנות עבודה וחיסכון רבות. "דווקא בעת הזו, היצמדות לשמרנות ולאפיקים סולידיים בלבד, קרי השקעה של מרבית כספי הפנסיה באג"ח, היא הסיכון הכי גדול שאפשר לקחת היום ובעתיד על הפנסיה".
להיחשף יותר למניות
עוד לדבריו, אנו מצויים בפתחה של בועה, שעלולה להתפוצץ ולגרום להפסדי הון באג"ח, וכתוצאה מכך לפגוע פגיעה אמיתית בתוחלת הפנסיה של ציבור החוסכים.
הפתרונות, לפי ראובן, הם להרחיב את החשיפה לשוק המניות בארץ ובעולם, תוך פיזור מרבי, ולהשקיע בפרויקטים של תשתיות, כמו סלילת כבישי אגרה ומסילת רכבת בקו אילת-נמל אשדוד, ונדל"ן לשכירות, שערך התשואה שלהם גבוה מבאג"ח.
"נדרשת פה התערבות מצד הממשלה ברמה הרגולטורית, שתפתח את אפשרויות ההשקעה ותגדיל את הסבסוד בצורה של תשואה לפדיון לחוסכים המבוגרים, שאוטוטו אמורים לצרוך את הפנסיה", אמר ראובן.
רו"ח אילן סגל, מנהל חטיבת הפנסיה ב"עמיתים" - קרנות הפנסיה הוותיקות בהסדר, חושב שהפתרון מתחיל קודם בשקיפות. "צריך להקים גוף ממשלתי שישמש כזרוע של אגף שוק ההון במשרד האוצר בכל הנוגע לשקיפות נתונים ולחינוך פנסיוני של הדור הצעיר. כלומר, שהדור הצעיר יקבל לאייפון שלו נתונים שקופים וברורים על אודות מצב הפנסיה שלו: כמה כסף חסך עד כה, כמה תשואה וכיו"ב. אם הדברים האלה יקרו, נראה לי שהתעשייה הזו תיראה אחרת. צריכה להיות מודעות לזה, מה שלצערי אין היום".
ביחס להצעת החוק העוסקת ביצירת *רובד שני" לחיסכון לפנסיה, והאמירות ש"עמיתים" היא הכתובת הרלבנטית למהלך שכזה, אמר אילן סגל כי "במדינת ישראל ה*רובד הראשון* (ביטוח לאומי) נמוך מאוד, ולכן היוזמה להקמת גוף מנהל ללא מטרת רווח, אשר יוודא צבירת חיסכון מינימלי, היא במקום. הגוף המנהל ישמש זרוע ארוכה של משרד הכלכלה באכיפת הפרשות לפנסיה על המעסיקים, יגבה דמי ניהול מינימליים וישמש זרוע ארוכה של אגף שוק ההון להגברת המודעות וההבנה, בעיקר של הדור הצעיר, לגבי החיסכון החשוב ביותר לכל משק בית. ל"עמיתים* היכולות לביצוע המשימה, אך החוק הקיים לא מאפשר לה לבצע פעילות נוספת, ולכן זה לא רלוונטי".
שיזף חלק על דבריו של סגל: "שקיפות חשובה, אבל הממשלה צריכה לקחת סיכונים, כי חלק מהם חלים עליה. היא צריכה להתמודד כבר היום עם זה שלחלק מהאוכלוסייה לא יהיה מה לאכול, ולעשות את זה תוך כדי לקיחת סיכונים.
"מישהו צריך להכניס את הראש ואת הידיים לתוך העסק הזה, ולחשוב מה עושים, כי יש פה בעיה אמיתית - במקום לדבר על שקיפות, שגם היא חשובה".
לדברי צח אסף, שותף באשכול הפיננסים במשרד BDO זיו האפט, שהנחה את השולחן העגול, "סביבת הריבית הנמוכה דוחפת את הגופים המוסדיים להשקיע במניות ובמכשירים מסוכנים יותר. השקעות אלו עלולות לסכן את ציבור החוסכים במקרים של מפולת בשוק המניות כפי שהיה בשנת 2008". עוד לדבריו, יישום ה"מודל החכ"מ" (חסכון כספי מותאם לפי גיל) שהוצע בעבר על ידי משרד האוצר, חשוב מאין כמוהו במיוחד בתקופה זו בכדי לווסת את ההשקעה הפחות מסוכנת לציבור החוסכים המבוגר ובכדי למנוע מצב שבו מפולת בשווקים תקטין להם את הקצבה החודשית בצורה משמעותית". באשר לציבור החוסכים הצעיר יותר, אומר אסף, כי יישום המודל החכ"מ יאפשר לגופים מוסדיים להשקיע במניות ובמכשירים נושאי תשואה מסוכנים יותר באופן מבוקר.
