מסיבת העיתונאים שכינסו ראשי הרשויות המקומיות כדי לתמוך בנוחי דנקנר, לא הפתיעה אותי, מה שכן הפתיע, היתה ההתנפלות הקולקטיבית עליהם בגלל אותה הפגנת תמיכה פומבית, כאילו עשו משהו חריג.
זה לא סוד שליד הכלכלה הרגילה, זו שמתנהלת על-פי היצע וביקוש, ניהול לקוחות ותשלומי מס, מתקיים ייקום מקביל ששמו "המגזר השלישי", כינוי לכלל הארגונים הפועלים ללא כוונת רווח ואינם חלק מהמדינה והשלטון המקומי.
תגידו, ראשי הרשויות התגייסו למען דנקנר, מה שנראה בחזקת התגייסות של שלטון לטובת ההון, אבל צריך לזכור ששלמה בוחבוט וחבריו הגנו על דנקנר לא בשמם, אלא בשם אותו "מגזר שלישי", עבורו תרם דנקנר, דרך הצינור שלהם, לארגונים שנמצאים תחת תחום שיפוטם.
אז בואו נדבר רגע על ה"מגזר שלישי", שכבר מזמן כבר איננו אוסף מקרי של ארגוני צדקה, אלא מאות עסקים לכל דבר ועניין, שמנוהלים כעסק ששואף להיות בעודף תקציבי, וחלקם מעסיקים עובדים במשכורות גבוהות, שמנומקות בעבודתם הקשה והמסורה לטובת המלכ"ר.
פעם, כשמישהו רצה לתרום למטרה טובה, הוא היה נותן את הכסף בשקט, בצנעה, בחזקת מתן בסתר, אבל בשנים האחרונות, הפכה הצדקה לתעשייה מתוקתקת, פומבית, עם כללי קח ותן עסקיים וגלויים לחלוטין.
לתורם כדאי לתרום, כי תרומתו, אותה ידאג לפרסם ברבים, כמובן, היא כלי שיווקי חזק לא פחות ממסע פרסום, עליו הוא גם יכול להזדכות במס, ובנוסף, לזכות לשדרוג תדמיתו הציבורית לדרגת מלאך. זוכרים את הבייגלה שהדביקו לראשו של דנקנר כמושיע יישובי הצפון במלחמת לבנון השנייה? מרוב התפעלות על הסכומים שתרם, גם את פתיחת סניפי שופרסל תחת טילים, נזקפו לזכותו, כאילו אין אינטרס עסקי בפתיחתם של עסקים כאלה בכל מצב כדי לצמצם הפסדים.
פרסום התרומות הוא לא גחמה של דנקנר. ממש לא. בתרבות העסקית שמקדשת "אחריות חברתית", מי שלא תורם לזולת הוא אאוט, ולא סתם אאוט, הוא לא ייעדר ממדד "מעלה" שהוא תו תקן לחברות הנסחרות בבורסה לניירות ערך, ובין הקריטיונים לדירוג גבוה בו, יש הסעיף של מעורבות בקהילה, שפירושה כסף שיוזרם למגזר השלישי.
בעשירי ביוני יתפרסם המדד השנתי של "מעלה" ובאתר נאמר במפורש שהכניסה למדד "תחזק את המוניטין של החברה מול לקוחות, ספקים, עובדים, לקוחות", זאת אומרת, משקיעים בבורסה שיחשבו עליך טובות כי אתה חושב על המסכנים. כיוון לא תרצה שהמתחרים שלך יהיו יותר חברתיים ממך, אז כדאי לך לתרום. לכאורה זו המרצה לגיטימית. בפועל, זה נשמע כמו לחץ של המגזר השלישי על אנשי עסקים להזרים להם כסף.
לכן באקלים עסקי כזה, אין מה לבוא בטענות לא לדנקנר, שתרם וביד רחבה כסף, גם אם רובו של הציבור, כדי להשתתף במשחק, שהרי אי.די.בי היא חברה ציבורית שכלולה גם היא במדד "מעלה", וגם לא לנתרמים שעושים את חלקם בעסקה ההדדית הזו. הוא את חלקו נתן, לפי דברי בוחבוט 418 מליון שקל, הרבה כסף, ועכשיו, באופן וולנטרי, או בגלל איזה רמז שזרק להם אחד משלושת אנשי יחסי הציבור של דנקנר, הגיע הזמן שלהם להחזיר טובה ולדבר בשבחו, בבחינת עדות אופי בזמן של מצוקה.
אם התרומות לקהילה היו חוזרות להתנהל באופן צנוע, בלי מדדים וניהול עסקי, אלא תרומה שנעשית בלב שלם ובכוונה אמיתית, המופע המביך של שלטון המקומי, היה נחסך מכולנו.