בצעד יוצא דופן, התערב אתמול (ו') שגריר ישראל בארה"ב, מייקל אורן, בצעד פנימי מובהק של הממשל בוושינגטון: הוא הביע תמיכה פומבית במינויה של סמנתה פאואר, לשעבר בכירה במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, לשגרירת ארה"ב באו"ם.
מינויה של פאואר, שנחשבת מקורבת מאוד לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, מעורר ההתנגדות חזקה של חלק מהארגונים הפרו-ישראליים בארה"ב ובקרב מחוקקים רפובליקניים מסוימים וחוגים ימניים אחרים, שרואים בה דמות אנטי-ישראלית, אע"פ שהיא עצמה מכחישה זאת נמרצות.
פאואר, ילידת אירלנד, שמשפחתה היגרה לארה"ב בהיותה בת 9, היתה אחת ממחברי הספר "בעיה מהגהינום: אמריקה בעידן הג'נוסייד", שחקר לעומק כיצד הגיבה ארה"ב על מקרי טבח עם. הספר זכה בפרס פוליצר וחיזק את המוניטין של פאואר כקול בעל השפעה במאבק המתמשך למניעת ג'נוסייד. אך מותחי הביקורת מעדיפים להתמקד בדברים שהשמיעה בראיון ב-2002.
בתשובה על שאלה היפותטית - איזו עצה היא היתה נותנת לנשיא ארה"ב במצב שבו היה נראה שהישראלים והפלסטינים עלולים לנוע לקראת ג'נוסייד - אמרה פאואר, שהנשיא יהיה צריך לבחון פרישת "כוח מנע מסיבי, לא מהסוג שהוצב ברואנדה, אלא נוכחות צבאית משמעותית", באזור. היא אמרה, שהצבת כוח כזה צריכה להיעשות גם אם הדבר יכעיס "קבוצת בוחרים מקומית בעלת השפעה פוליטית ופיננסית עצומה". (רמז ברור ליהודי ארה"ב). היא אף אמרה אז, שארה"ב תהיה צריכה "להשקיע מיליארדי דולרים, לא בשירות הצבא הישראלי, אלא להשקיעם במדינת פלסטין החדשה".
לימים טענה פאואר פעמים רבות שהיא אינה אנטי-ישראלית. היא הודתה ששגתה בניסוח דבריה באותו ראיון והדגישה שהדברים אינם משקפים את עמדותיה כלפי ישראל. אך רבים בקהילה היהודית ובחוגי הימין אינם מוכנים למחול לה. אבל אתמול היא קיבלה הצבעת אמון בלתי צפויה משגריר ישראל, ועל דפי "ניו יורק טיימס", לא פחות.
בראיון לעיתון אמר אורן, כי פאואר גילתה הבנה עמוקה לבעיות הביטחון של ישראל ולחששותיה. בדרך כלל, פקיד ממשלתי ישראלי היה נמנע מתגובה על מינוי בארה"ב שצריך לקבל אישור של הסנט, ציין השגריר, אך הוא החליט לחרוג מהכלל במקרה של פאואר כדי לפוגג את הרושם שלממשלת ישראל יש הסתייגויות מהמינוי.
ביום ד' צייץ השגריר בחשבון הטוויטר שלו שהוא מקדם בברכה את מינוי פאואר לשגרירה באו"ם, במקום סוזאן רייס, ואת מינויה של רייס ליועצת לביטחון לאומי. (מינוי רייס אינו טעון אישור של הסנט). הוא אף שיבח את היועץ הנוכחי לביטחון לאומי, טום דונילון, שיפרוש מתפקידו.
אתמול עלה אורן מדרגה והשתמש באחד מהשופרות הגדולים בארה"ב. בראיון ל"טיימס" אמר השגריר, שישראל "תקדם בברכה כל אדם שימנה הנשיא ושהסנט יאשר לתפקיד השגריר באו"ם". אך הוא הוסיף: "סמנתה פאואר ואני עבדנו באופן קרוב על נושאים שחיוניים לביטחון ישראל. היא מבינה לגמרי את הנושאים האלה ואכפת לה מאוד מהם".
גורמים מדיניים העריכו, שבדיונים שקרוב לוודאי התקיימו בשגרירות ישראל בוושינגטון ובמשרד החוץ בירושלים על התבונה בהבעת תמיכה פומבית בפאואר, גברה הדעה, שהיא תעבור בהצלחה את משוכת הסנט, כמו צ'אק הייגל, שר ההגנה, שגם נגדו הושמעו טענות שהוא אנטי-ישראלי, ולכן דברי תמיכה בה יחזקו את שיתוף הפעולה עמה בתפקידה החדש. הגורמים גם ציינו, שבניגוד לרייס, פאואר לא תהיה חברה בקבינט של אובמה, וממילא השפעתה תהיה קטנה יותר.
הקואליציה היהודית הרפובליקנית וארגון ציוני אמריקה הביעו, באופן לא מפתיע, התנגדות למינוי. מורטון קליין, נשיא ארגון ציוני אמריקה, אמר, כי "הרקורד של פאואר מראה בבירור שהעוינות לישראל מושרשת בה עמוקות". מיד לאחר המינוי, הושמעו הערכות שהרפבוליקנים בסנט יפעלו להכשלתו, אך עתה נראה שלא כך הדבר. גורמים בבית הלבן אמרו שהם אינם חוששים מהצבעה בסנט על מינויה. ואכן, הסנטור ג'ון מקיין אמר ביום ד': "אני מאמין שיש לה כל הכישורים למשרה חשובה זו". וסנטור רפובליקני אחר, לינדסי גרהאם, אמר, כי פאואר היא מועמד "סולידי" לייצוג ארה"ב באו"ם.
לפאואר יש גם תומכים יהודיים חשובים, ובכללם אלן דרשוביץ, פרופסור למשפטים בהארווארד, והסנטור הדמוקרטי לשעבר ג'וזף ליברמן. כמה בכירים בארגונים פרו-ישראליים אמרו ל"טיימס" שהתבטאויותיה של פאואר מ-2002 נבעו מפזיזות וחוסר שיקול דעת של אשה צעירה בסביבה האקדמית של אותן שנים. לדבריהם, בשנותיה כבכירה במועצה לביטחון לאומי היא תמכה באופן עקבי בישראל ובברית בין ארה"ב לישראל.
"ההשקפות שלה צמחו בסביבה הפוליטית והתרבותית שבה היא חיה באותה תקופה", אמר אייב פוקסמן, ראש הליגה נגד השמצה. "אבל זה היה בעבר. היא התבגרה".
פאואר עצמה טיפחה קשרים עם ארגונים יהודיים. ב-2011 היא נפגשה עם מנהיגי 40 ארגונים כאלה, הביעה חרטה על התבטאויותיה בעבר ודחתה בתוקף, בדברים שיצאו מהלב, את הטענות שהיא אנטי-ישראלית.