"רוחות הצפון לבדן, רוחות הצפון בחמתן, רוחות הצפון הדורסניות שלא היו משיירות פינה אחת בלא לפקדה - הן לבדן היו יודעות את הכפר הקטן יתיר, החבוי בודד בצלע אחד ההרים המסולעים הנטויים אל תהומיותו של גיא סאוכין, המגיע בדרכו הארוכה והפתלתלה לעמקות רבת סתרים, לרגלי הכפר הלבן. ורק אז, שעה שהרוחות מרעידות את הכפר, גועשות בזעפן בין הבתים, הורסות את גינותינו הקטנות ואת חיינו השקטים, רק אז היינו חשים אנחנו, אנשי יתיר, כי אכן באו לפקוד אותנו, את הנידחים".
(מתוך "מסע הערב של יתיר", א.ב. יהושע)
כך מתאר הסופר א.ב. יהושע בסיפורו הקנוני את חייהם של אנשי כפר בודד, הסובלים מניתוק מן העולם החיצון, כאשר הקשר היחיד שלהם אליו הוא באמצעות צפייה נרגשת ברכבת אקספרס, החולפת במהירות ליד כפרם ואף פעם לא עוצרת בו. הסיפור הפנטסטי הזה מסתיים בכך שאנשי הכפר, שאינם מוצאים מזור למצוקתם, מבצעים פעולת חבלה ברכבת כמרד נגד השלטון המרכזי המושחת.
ניתוק דומה מהעולם חשו בוודאי 6,000 תושבי הכפרים זלפה וסאלם, הסמוכים לצומת מגידו. מאז קום המדינה לא הגיעה לכפריהם תחבורה ציבורית והם נאלצו לכתת את רגליהם קילומטרים רבים כדי לממש את זכותם הבסיסית לנסוע באוטובוס.
אלא שסוף הסיפור של אנשי שני הכפרים הערביים אלגנטי ושמח הרבה יותר מזה שחיבר יהושע. אחרי שנים של מאבק כושל ברשויות יצרו כמה מהם קשר עם אביב לביא ואסף ליברמן, מגישי תוכנית הרדיו "יהיה בסדר" המשודרת בגלי צה"ל, וביקשו סיוע. לביא וליברמן, שנאבקים בתכניתם בהבטחות שווא והתנהלות קלוקלת של רשויות ציבוריות וגופים גדולים, ניהלו מעל גלי האתר קמפיין נגד משרד התחבורה, שבסופו השתכנע המשרד להקים תחנות אוטובוס בכפרים ולאפשר לתושבים לממש את זכותם לתנועה ממקום למקום. ההישג נחגג בחאפלה גדולה שאורחי הכבוד שלה היו השדרנים המרוצים.
"מדובר בסטודנטים, בזקנים ובנשים שרוצות לצאת לעבודה", מספר לביא בגאווה בראיון ל"פירמה". "הזכות לנסוע באוטובוס היא בסיסית וזה גם דבר חשוב למשק. אבל מי שלא היה לו אוטו או חמור, לא יכול היה לצאת משם. היום, יש אוטובוס שנכנס לכפר יום-יום".
את המקרה הזה מביאים לביא וליברמן דווקא כדוגמה להתנהלות ראויה של משרד ממשלתי, משרד התחבורה, שהיה קשוב ונתן מענה נכון ומהיר לבעיה שהועלתה בפניו בשידור. מילים פחות טובות, בלשון המעטה, יש להם לומר על משרדים אחרים. אחד מהם הוא משרד החינוך, שלדבריהם אינו משתף פעולה עם התוכנית, אף שמועלות בה בעיות רבות בתחומי אחריותו.
לביא תולה את חוסר שיתוף הפעולה של משרד החינוך בעיקר בכך שהוא גוף ציבורי שאין לו אינטרס כלכלי. "יש פה אבסורד, כי דווקא החברות הפרטיות, כמו חברות הסלולר, שעליהן יש הרבה מאוד תלונות, משתפות איתנו פעולה. כנראה בגלל שברגע שאומרים עליהן משהו רע ברדיו הן חוששות שזה יפגע ברווחים שלהן. אבל גוף כמו משרד החינוך, שלא תלוי בזה עסקית, לא ממהר לשתף פעולה".
ליברמן מוצא סיבות אחרות להתנהלות הקלוקלת של משרד החינוך: "אני לא חושב שהקו המפריד ביחס אלינו הוא בין ציבורי לעסקי. לדעתי, מדובר באנשים שמנהלים את העסק, ולא משנה אם מדובר בגוף פרטי או לא. עובדה שגם בין משרדי ממשלה פעורה תהום. יש משרד החינוך, שההתנהלות שלו היא באמת שערורייתית, שאנשיו פשוט לא ממלאים את תפקידם, ויש משרד התחבורה, שתמיד משתף איתנו פעולה ומנסה למצוא פתרונות".
עכברי מעבדה
"יהיה בסדר", משודרת בגל"צ 3 פעמים בשבוע, ובצוות התוכנית חברים גם העורכת נטע בר-זיו והמפיקים-תחקירנים שרלוט לוי, אלון רזניק, קאסה טרפה, אלה נאמן וגורל מור. התוכנית עוסקת בנושאים הנמצאים בשוליים ובכל מי שנקלע לביצה הבירוקרטית הטובענית - ניצולי שואה, עובדים ללא זכויות, עולים חדשים, עובדים זרים וגם מה שנהוג לכנות מעמד הביניים הישראלי. "צוות התוכנית לא מוותר עד שמוצאים פתרון לבעיות, ומשמש פה למי שכמעט התייאש מהמערכת", נכתב באתר האינטרנט של התוכנית.
"אני מעדיף לשמוע ולהשמיע את אלה שמדברים לא טוב, את האדם המבוגר עם המבטא, בין אם זה מבטא רוסי, ערבי, או דרום אמריקאי", אומר ליברמן, שהוא גם סגן מנהל מחלקת האקטואליה של גל"צ. "דווקא להביא את השונה שבדרך כלל לא נשמע בכלי התקשורת. ודרך אגב, אני מאוד מופתע לטובה מהיכולת של הציבור הישראלי לספר את סיפורו בצורה קוהרנטית ואינטליגנטית. אנשים בגילאי 20-90 עולים לשידור ומספרים סיפור עם התחלה, אמצע וסוף".
הריאיון עם לביא וליברמן מתקיים כאשר קולות הירי ממסע הרצח בסניף בנק הפועלים בבאר-שבע עודם מהדהדים. כשברקע הטענה כי הרוצח איתמר אלון ביצע את המעשה המזעזע כנקמה על מה שנראה לו כהתנהגות שרירותית של הבנק כלפיו, נדמה היה כי העניין יקלע בדיוק לאג'נדה של התוכנית. אך לביא וליברמן בחרו לפתוח את השידור למחרת דווקא בשיחה קלילה למדי על המעבר של ליברמן ממרכז תל-אביב ליפו. "לא כל אירוע נקודתי הוא תופעה חברתית רחבה", אומר ליברמן. ולביא מבהיר כי בשביל לעשות את הקישור בין ההתנהגות של הבנקים ובין המעשה של אלון לא צריך את "יהיה בסדר". "בשביל זה יש רזי ברקאי ושאר תוכניות האקטואליה", הוא אומר.
"אני לא מרגיש נוח להפוך את המקרה הפרטי שלו לסוג של סמל חברתי. נראה לי קצת פופוליסטי ודמגוגי, בדיוק כפי שמהצד השני אני מגחך כשאני שומע 'מקורות' בבנקים שטוענים בעילום שם שזו התוצאה של ההסתה נגד הבנקים. נו, באמת. מטבע הדברים, יש קשר ישיר בין העובדה שישראל מדורגת בצמרת העולמית של מדד אי השוויון הכלכלי, לעובדה ששכבות נרחבות בציבור מרגישות חסרות אונים ומיואשות. כמו עכבר מעבדה שמתרוצץ במעגלים בלי יכולת להיחלץ".
ליברמן: "פונים אלינו אנשים מאוד מאוד מיואשים. יש קשר מאוד הדוק בין המדיניות הכלכלית הימנית קיצונית של הממשלה הזו והקודמת ובין המקרים שמגיעים אלינו. וכשיוצאים מרמת המיקרו - בין האיש הבודד שבא מביטוח לאומי ובין המדיניות הקפיטליסטית של המדינה. יש כאן מדיניות של פגיעה בשירותים החברתיים, שצריך לתת עליה את הדעת".
- מה דעתכם על הפעולות של שר האוצר יאיר לפיד?
לביא: "אנחנו מודים לו כי הוא מסדר לנו המון עבודה לשנים הקרובות. סביר להניח שככל שמצבן של השכבות החלשות מידרדר כך הן יזדקקו יותר לתוכנית מהסוג שלנו, ולמרבה הצער גם לעמותות צדקה וחסד. הגישה של לפיד גורסת שהמדינה צריכה לדחוף את האזרחים לעבוד, ולקצץ בתמיכות למי שלא. זה רעיון מצוין, אבל המדינה צריכה גם לאפשר לאזרחים לצאת לעבוד, ויש הרבה מקומות בארץ שבהם זה לא קורה. הדוגמה הבולטת ביותר היא המצב השערורייתי של התחבורה הציבורית במגזר הערבי".
- התוכנית פוליטית?
ליברמן: "הכל פוליטי. הבחירה לעסוק בתכנים אזרחיים היא אג'נדה. האג'נדה היא לקדם ערכים פוליטיים, לא מפלגתיים. כל תוכנית אקטואליה היא פוליטית. כשאתה בוחר לעסוק בשיח מיליטריסטי-ביטחוני ובנושאים מדיניים גם זו תפיסה פוליטית. פשוט, כשאנחנו עוסקים בנושאים של חברה ואיכות סביבה זה הרבה יותר זועק לשמים".
- ללא קשר למקרה בבאר-שבע, טבעי היה שיחס הבנקים לצרכנים יעלה הרבה בתוכנית.
"זה לא קורה. אני חושב שאנשים עדיין לא הפנימו שהם צרכנים של בנק כמו שהם צרכנים של חברת סלולר. במקרה של חברות הסלולר הגיע השר לשעבר משה כחלון והסביר לאנשים שיש להם הרבה יותר כוח ממה שהם חשבו. קל לפנות אלינו כשחברת הסלולר עושה לך רע, הרבה יותר קשה לפנות כשבנק עושה משהו רע. אנשים נרתעים אפילו מלהתמקח על עמלה, הם מקבלים את יחס הבנקים כגזרת גורל".
*** הראיון המלא פורסם במגזין פירמה