כמה פעמים בשבוע מחויב מארק צוקרברג להתייחד עם אשתו? על-פי מאמר שהתפרסם השבוע ב"ניו-יורק דיילי ניוז", התשובה היא לפחות פעם אחת.
נתון תמוה זה הופיע במאמר שבחר לשתף את קוראיו בטרנד החדש של הסכמי הממון באלפיון העליון בארה"ב: הכללת סעיפי "אורח חיים" מפורטים מאד, העוסקים בפן האינטימי של היחסים ולא רק בפן הממוני. לא עוד נישואים "לטוב ולרע", אלא נישואים ל"ובלבד שלא תעלה מעל ל-10 ק"ג נוספים במשקלך במהלך הנישואים".
כך, למשל, נטען במאמר כי הסכם הממון עליו חתם מארק צוקרברג עם רעייתו לקראת נישואיהם בשנה שעברה כלל סעיף שבו מתחייב מר צוקרברג לבלות עימה לפחות לילה אחד וכן 100 דקות של זמן איכות אינטימי בכל שבוע, כשהכוונה היא ככל הנראה באופן אישי ולא דרך הפייסבוק.
מבלי להתייחס למהימנות הדיווחים על חייהם הפרטיים של הזוג צוקרברג, ניתן לתהות האם יש לצפות למגמה דומה בארץ?
במשפט הישראלי יש הבחנה בין שני סוגי הסכמים: הסכם ממון והסכם חיים משותפים. הסכם ממון הוא הסכם שנערך רק בין זוגות נשואים או כאלה העומדים להינשא, ומוסדר בחוק מפורש, הקובע דרישות פרוצדורליות מפורטות בנוגע לעריכתו ואישורו. מטרתו של הסכם הממון הוא לקבוע הסדרים כלכליים למועד סיומם של החיים המשותפים, ולא למהלכם.
זוגות שאינם נשואים רשאים לערוך הסכם חיים משותפים, שהוא הסכם רחב יותר מהסכם הממון, ויכול לכלול בנוסף לנושאים הכלכליים גם נושאים אחרים הנוגעים לחיים המשותפים הן בסיומם והן במהלכם.
בניגוד להסכם ממון, הסכם חיים משותפים אינו מוגדר בחוק, ולכן הוא גמיש במידה רבה יותר ליצירתיות הצדדים, ואינו דורש את אישורו בבית המשפט.
בשנים האחרונות עלתה הפופולריות של עריכת הסכמי חיים משותפים בקרב זוגות החיים יחדיו ללא מסגרת נישואים פורמלית, ולכן נדמה כי מדובר בפיתוח חדשני, אך למעשה מזה אלפי שנים שגם זוגות יהודים הנישאים זה לזו חותמים על הסכם חיים משותפים הנקרא כתובה.
על אף מעמדה, כיום רבים מתייחסים לכתובה כאקט טקסי בלבד, בין היתר מכיוון שהיא כתובה בארמית, אך למעשה מדובר בהסכם חיים משותפים המהווה חוזה מחייב, שאף ניתן להוסיף לו כתב תנאים נוספים.
בנוסף לאמור בכתובה, אקט הנישואים עצמו על-פי ההלכה היהודית כולל בחובו תנאי הסכם חיים משותפים מכללא, הנוגעים לאספקטים שונים של חיי הנישואים. כך, בניגוד לרעייתו של מארק צוקרברג שנדרשה לעגן את זכותה להתיחדות שבועית עם בעלה בהסכם מפורש ומיוחד, יהודי הנישא על-פי ההלכה מחויב ממילא במצוות עונתה של האישה בתכיפות מוסדרת וברורה.
התשובה לשאלה כמה פעמים בשבוע תלויה במשלח-ידו של הבעל: מי שזמן רב בידיו נדרש לפעם ביום, פועלים לפעמיים בשבוע, ופועלים שעובדים קשה במיוחד - כמו צוקרברג - פעם בשבוע.
כעיקרון, הזמן המקסימלי שבו רשאי בעל בריא להימנע מקיום יחסים עם רעייתו על-פי ההלכה הוא 6 חודשים, אך כמובן שכל מקרה נבדק לגופו. לפני חודשיים בית הדין הרבני בטבריה קיבל תביעת גירושים של אישה אשר בעלה קיים עימה יחסי אישות פעם בשנה בלבד, וגם אז לא זכה לשבחים רבים על תפקודו.
האם וכיצד הערכאות השיפוטיות האזרחיות יכולות "לאכוף" תנאים כאלה? המאמר האמריקאי ציטט דעות משפטיות על-פיהן מדובר בסעיפים שיש להם משמעות פסיכולוגית יותר מאשר משפטית.
גם בישראל השופט ניצן סלמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות חיווה דעתו כי אין מקום שעולם המשפט יכתיב את התנהגות הצדדים בעת הנישואים, כל עוד עומדים הצדדים בכללי הנורמות האזרחיות הרגילות, ובית המשפט צריך למשוך ידיו מקביעות שמשמעותן הסדרת חיי הנישואים (כיצד 'ראוי' שבעל יתנהג או כיצד 'ראוי' שאישה תתנהג), כל עוד אין מדובר בעבירות או בעוולות מוכרות.
"היעלה על הדעת כי אישה לא תוכל לסרב לקיים חיי אישות עם בעלה, שאחרת תחוב בנזיקין?" תהה השופט.
המשמעות היא שבית המשפט ככל הנראה יימנע מלדון בתביעת אישה לפיצויים על בסיס הטענה שהבעל אינו מספק אותה בתדירות ההולמת את טעמה ודרישתה, או אף את התחייבותו אליה במסגרת הנישואים; אך מאידך הימנעות מוחלטת מקיום יחסי מין כבר נחשבת כחריגה מהנורמה המקובלת.
ואכן, במארס 2010 בית המשפט לעניני משפחה פסק פיצויים בסך 120,000 שקל בגין נישואים בני 10 חודשים בלבד, לטובת אישה שבעלה לא גילה לה את דבר היותו חסר כוח גברא טרם נישואיהם.
* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".