משה שקל והלקוח האנונימי "מר בכיר"
בתחילת ינואר השנה כתבנו מאמר שכותרתו "תחמוני המס של מר עו"ד ומר בכיר" ("גלובס", 3.1.2013). סיפרנו שם על בכיר במשק שניסה - ולפי הערכתנו אז גם הצליח - להפחית את המס ששילם על חבילת המניות הענקית שקיבל במסגרת עבודתו, בטענה שזו מכירה הונית ולא שכר עבודה. סיפרנו שאותו מר בכיר דיבר בזמנו גבוהה-גבוהה על פערים חברתיים ועל קרן התרומות שהוא מקים. כתבנו אז שזו הצביעות הכי הגדולה: ביד אחת הם תורמים כמה גרושים, וביד האחרת הם סוגרים דילים עם מס הכנסה שמפחיתים את המס שהם אמורים לשלם לקופת המדינה בעשרות מיליונים אם לא יותר.
אמרנו אז שהמסר לכל הצבועים הוא: תפסיקו לעשות טובות כביכול למסכנים ולחלשים. תתחילו לשלם מס אמת. זה הדבר הכי גדול שאתם יכולים לעשות כדי לצמצם את הפערים החברתיים. לא סיפרנו לקוראים דבר אחד משמעותי: את שמו של הבכיר, וזאת מפני שהחוק מגן עליו בשם הפרטיות ובשם סודיות פרטי השומות ומר בכיר גם דאג להעביר את המסר הזה.
ובכן, השבוע אפשר כבר לחשוף למי התכוונו: שלמה נחמה, לשעבר יו"ר בנק הפועלים, שבית המשפט התיר השבוע לפרסום את הסדר המס שלו במספר אחד בלבד: 28%. זו ההנחה שקיבל נחמה על השומה שקבעה לו מדינת ישראל. הפרטים לא נחשפו, ובהמשך ננסה לשרטט אותם בקווים גסים, אבל למספר הזה, 28%, יש משמעות אדירה לנחמה, כפי שתראו בהמשך.
לאחר פרסום המאמר, טרח ד"ר משה שקל, ממומחי המס הבולטים בישראל, לכתוב לנו מאמר תגובה. החלטנו לפרסמו, ולו רק לשם הפלורליזם ומגוון הדעות. תחת הכותרת "מכתימים ציבור שלם" ("גלובס", 21.1.2013), הטיח שקל דברים קשים בעיתונאים ובפקידי רשות המסים. שקל הגדיר את אנשי רשות המסים, המדליפים לכאורה פרטים מתוך שומות, "פקידים מושחתים המזלזלים בחובתם המקצועית, בחוק, ובזכותו של האזרח לקניינו ולפרטיותו".
והוא גם טרח לחלק לנו ציונים: "לא מס אמת ביקש המאמר להשיג", כתב שקל, "אלא מתן הכשר לשלטון להכניס את ידו הארוכה לכיסיהם של 'החזירים' בכל מחיר, יהא אשר יהא החוק ויהיו אשר יהיו ערכי המס. נדמה לי שאף לא אחד מאיתנו היה רוצה לחיות בחברה השוללת את זכות האדם, גם העשיר, לקניינו, לכבודו, לפרטיותו וליכולתו להתגונן מפני שרירות השלטון... בדרך המוצעת במאמר ניתן להכתים ציבור שלם של אנשים, שבסופו של יום מספקים פרנסה למאות אלפי אנשים בישראל ומשלמים מסים בשיעורים שהם כמעט חסרי אח ורע בעולם...".
חתיכת ערכים וחתיכת נזיפה הרביץ בנו מר שקל.
השבוע התברר לנו שמר שקל היה יועץ המס של שלמה נחמה.
אנחנו משוכנעים שד"ר שקל זיהה היטב את לקוחו מר נחמה במאמר שכתבנו ולכן חיבר מאמר תגובה תוקפני כזה המדבר בזכות לקוחותיו העשירים ובזכות "קניינם" ונגד המושחתים ברשות המסים והעיתונאים המכפישים והמתלהמים. וגם אם לא, גם אם שקל חושב באמת ובתמים שפקידי המס מושחתים והעיתונאים הם בורים, ננסה הפעם להסביר לו עד כמה הוא טועה ומטעה ולמה התפיסה שהוא מוביל, יחד עם לקוחותיו, מסכנת את הדמוקרטיה הישראלית (כן, כן) וכבר מערערת שנים רבות את המרקם החברתי במדינה.
אין לנו וגם לא תהיה לנו המומחיות שרכש מר שקל בדיני מסים, אנחנו גם לא מתיימרים לכך. אנחנו בסך-הכול עיתונאים שמשרבטים מדי פעם משהו שכנראה מרגיז הרבה מאוד אנשים מסוגם של שקל ונחמה, עד כדי כך שהם נוטים להכללות, להפרזות ולפופוליזם, בדיוק הדברים שהם מטיחים באחרים.
כולנו צריכים לקוות שלא נחמה ולא שקל יצליחו להלך אימים על רשויות המס ועל עיתונאים. כולנו צריכים לקוות שעוד ועוד פרטים ידלפו מהשומות ומהדילים הסופיים של אנשים כמו נחמה. כולנו צריכים לקוות שהעיתונות תוצף במחלוקות המס האדירות בבתי המשפט שזוכות לחיסיון מגוחך. כולנו גם צריכים לקוות שהמחוקקים ידאגו להסיר את החיסיון הזה על שומות אישיות שמגיעות לבתי משפט: אם אנשים, במיוחד אלה העונים להגדרה אנשי ציבור, מעדיפים להגיע למחלוקת משפטית עם רשויות המס, הם צריכים לדעת שיש לכך מחיר: שקיפות. וזה נכון גם לשר יעקב פרי, שמנהל את דיוניו כעת בחשאי עם רשות המסים, בעוד הממשלה ורשות המסים אמורות לגבש המלצות על "חברות הארנק", שפרי פעל באמצעותן.
כולנו צריכים לקוות שכל זה יקרה כי רק השקיפות תדרבן את המחוקקים שלנו לשנות את פקודת המס המעוותת, המחוררת והמפלה כל-כך של מדינת ישראל - פקודת המס שמאפשרת למומחי המס לחגוג עליה, לחגוג על הפרצות שבה, באמצעות תכנוני מס יצירתיים וחוצי גבולות, על הגבול הדק מאוד שבין מותר לאסור, ולהרוויח ממנה מיליונים על מיליונים על מיליונים. הדלת המסתובבת חוגגת כאן: אנשי רשות המסים, שמכירים היטב את הפקודה, מוצאים עצמם בתום הקריירה הציבורית באופן טבעי במשרדים הגדולים ואצל מומחי המס גדולים וממשיכים לנצל את הנכות של חוקי המס. כולם רוצים לשמר את השיטה, לשמר את החגיגה ולדאוג גם שאיש לא ידבר על זה יותר מדי.
אחד מרואי החשבון הבכירים ביותר בישראל אמר לנו פעם, ברגע של כנות, שלקוח אחד שלו, יחיד, עשיר מאוד, ביקש ממנו במפורש לשלם מס אמת, בלי שטיקים, בלי טריקים ובלי תחמונים. השאר, כמובן, "החזירים" בלשונו של שקל, רוצים את התכנון הכי יצירתי כדי לשלם הכי פחות מס ומוכנים להלך על חבל דק בשביל זה. חוקי? תמיד זה על הגבול ותמיד יש ערעור על שומות ותמיד יש דיונים אינסופיים ותמיד יש פשרות. בשביל זה יש לנו את מר שקל וחבריו.
תספורת המס: עשרות מיליוני שקלים
תזכורת: לשלמה נחמה היה כישרון לא מבוטל להיצמד לתד אריסון בעיתוי המושלם ולקבל חבילת מניות שאיש לא דמיין לעצמו. הוא שימש כיו"ר בנק הפועלים מאמצע 98' עד תחילת 2007 - אז הראתה לו שרי אריסון את הדלת. לאורך התקופה (מ-1991 עד 2006) הוא גם שימש כמנכ"ל אריסון השקעות, שהחזיקה בגרעין השליטה בבנק הפועלים. במהלך 2006 הוא מימש כ-15% ממניות אריסון השקעות שניתנו לו ע"י תד אריסון בחינם כנראה. התמורה המוערכת של חבילת המניות האדירה הזאת: כ-600 מיליון שקל.
בשלב הזה התחילה המחלוקת עם רשות המסים. ננסה כעת לשרטט את פרטיה, בקווים גסים, כי הרי הפרטים המלאים אינם גלויים: רשות המסים טענה שמדובר בהכנסות מעבודה ולכן נחמה חייב במס הכנסה "רגיל", כלומר כמו שאר בני התמותה, כמו כל שכיר שמרוויח בדרגת המס הגבוהה - מס של כ-50%. נחמה, באמצעות יועציו, טען: מה פתאום? זו מכירה הונית, פיננסית, שאינה חלק מהשכר הרגיל ואינה חלק מעבודתי, ולכן היא חייבת במס נמוך בהרבה - כ-25% ואף פחות מכך. השורה התחתונה: רשות המסים כנראה דרשה מנחמה תשלום של כ-300 מיליון שקל. הדיל הסופי: הנחה של 28%, כלומר נחמה שילם כ-210-220 מיליון שקל, תספורת מס של כ-80-90 מיליון שקל.
אנחנו בטוחים שנחמה ושקל השתמשו בטיעונים כבדי משקל ויצירתיים מאוד כדי להוכיח שנחמה צריך לשלם מס מופחת, אבל כדאי מאוד להפנות את שניהם וגם את רשות המסים לעדותו של נחמה במשטרה בפרשת דני דנקנר. "בשנת 1996 חתמתי על הסכם עם תד אריסון שלפיו התחייבתי לשרת 10 שנים כמנכ"ל אריסון וגם אפשרות למכור את מניותיי באריסון השקעות (15%) בחזרה למשפחת אריסון. בשנת 2006 מימשתי את הזכות הזאת ופרשתי מאריסון השקעות".
סליחה? האם נחמה אינו מודה בפועל שמכירת המניות הייתה חלק מהסכם העבודה שלו עם תד אריסון? ואם המניות היו חלק מהסכם העבודה, אז מן הדין שיחויבו במס רגיל ולא במס מופחת, ולעזאזל כל הפלפולים של מומחי המס. הרי שקל מדבר בעצמו על "ערכי המס". ומה זה "ערכי מס" אם לא "רוח החוק"? ובמקרה של נחמה, "ערכי המס", גם לפי פקודת המס המחוררת של ישראל, הם שנחמה צריך לשלם מס מלא, בדיוק כמו כל הפראיירים השכירים שמשלמים מס מלא על בונוסים שהם מקבלים (אגב, גם המס המושת היום על אופציות שניתנות לעובדים - 25% - הוא מעוות ומפלה. הרי גם הן הכנסה כתוצאה ישירה מעבודה). לא יעזרו הסבך המשפטי ששקל ונחמה מבקשים שנצלול אליו: נחמה קיבל את המניות כחלק מהסכם העבודה ויחסי העבודה שלו עם תד אריסון ולכן הוא צריך לשלם מס כמו כל שכיר שמקבל שכר ממעסיקו.
וזו בדיוק הסיבה שמבקר המדינה חייב לבדוק את תספורת המס של שלמה נחמה.
ניגוד העניינים של נחמה מול רפי ברבר
העדות של נחמה במשטרה נבלעה, עם פרסומה, בים תמלילי החקירות והעדויות של דני דנקנר, צביקה זיו ושרי אריסון, אבל לטעמנו, היא פוספסה לחלוטין והיא מלמדת עליו רבות. יותר מכך, היא מספקת פרטים נדירים מאוד על התנהלותו הפיננסית של יו"ר בנק הפועלים לשעבר. השבוע חזרנו לתמליל עדותו ושלפנו משם כמה דברים חדשים ומפתיעים מאוד.
תזכורת: אחד מסעיפי כתב האישום נגד דני דנקנר טוען כי בדיוני בנק הפועלים על רכישת בנק פוזיטיף הטורקי במשותף עם קרן RP של רפי ברבר, לא גילה דנקנר את קשריו העסקיים (באמצעות אלרן השקעות) עם הקרן של ברבר, וזאת בעודו מנהל עם הקרן מו"מ על גובה התשלום שתקבל בתמורה לוויתור על זכויותיה בעסקת הרכישה. התשלום הסתכם בסופו של דבר בסכום גבוה - 25 מיליון דולר.
מעדותו של נחמה עולה כי גם לו היה איזשהו ניגוד עניינים קטן עם ברבר וקרן RP: נחמה השקיע באופן אישי בקרן מיליון דולר בשלב ראשון ועוד 300 אלף דולר בשלב שני. ברבר אמר במפורש בחקירתו: "בגלל הקשרים שלי ושל חלק מהצוות שלי עם בנק הפועלים במסגרת מריל לינץ', כשפרשתי ממריל לינץ' והקמתי את RP נפגשתי עם שלמה נחמה, תיארתי לו מה שאני הולך לעשות, זה נשמע לו מעניין". אפילו נחמה לא הכחיש זאת: "רפי ברבר היה בקשר קבוע איתי במסגרת עבודתי בבנק הפועלים".
מהרגע שבו עלתה השאלה בעדות על העניין הזה, הפכה עדותו של נחמה לחקירה באזהרה בחשד למרמה ולהפרת אמונים בתאגיד (בסופו של דבר הוחלט לסגור את התיק נגד נחמה).
הנה כמה מהשאלות שהפנו החוקרים לנחמה וכמה מתשובותיו:
החוקרים: אתה, מתוקף תפקידך כיו"ר בנק, מקיים מגעים ישירים עם אדם שאצלו אתה מושקע באופן פרטי. בזה מתבטא ניגוד העניינים שלך. וגם אם צורה כזו של ניגוד עניינים אינה מתוארת בפרוטרוט בנוהל הבנקאי, הרי היא פעולה שעומדת בניגוד לחובת האמונים שלך.
נחמה: "ישבתי הרבה יותר פעמים עם מנהלים ובעלי עסקים במשק כמו נוחי דנקנר, לב לבייב ועידן עופר בנושאים הקשורים בבנק הפועלים, ואולי יש לי השקעות ישירות או עקיפות אצלם בחברות... במה זה שונה מהמקרה של ברבר? מדובר בהשקעה מינורית. אני הייתי חלקיקי אחוזים בקרן אצלו. אני גם לא רואה איפה ניגוד העניינים, במה ניגוד עניינים?".
החוקרים: בניגוד לטענותיך, גם ברבר וגם אנשי הצוות המקצועי של הבנק סיפרו שאתה היית מעורב מרכזי במו"מ מול ברבר ביחד עם דני דנקנר וצבי זיו, ונראה שאתה מנסה להקטין או להסתיר את חלקך במו"מ.
נחמה: "אני לא מנסה להסתיר. אני מספר את העובדות ואת המציאות כפי שהייתה. אני חוזר ואומר, לא ניהלתי מו"מ עם ברבר, לא קיבלתי החלטות, וכשהוא פנה אליי, אם פנה אליי, הפניתי אותו לצביקה זיו".
החוקרים: רפי ברבר סיפר בחקירתו כי הוא שאל אותך אם זה בסדר שאתה משקיע אצלו. זאת אומרת, שהוא העיר את תשומת-לבך שאתה מצוי בניגוד עניינים. מדוע לא בדקת את העניין?
נחמה: "אל"ף, הוא לא אמר לי את זה. בי"ת, אני לא צריך שרפי ברבר ישאל אותי אם אני נמצא בניגוד עניינים או לא, אני הפעלתי את שיקול הדעת שלי".
החוקרים: מדוע לא פנית ליועץ המשפטי של הבנק או לא ניסית לפנות אליו כדי לקבל תשובה ברורה בעניין?
נחמה: "לא מצאתי לנכון. חשבתי שאני פועל במסגרת הרגילה שאני הייתי רגיל אליה בבנק הפועלים".
נחמה והספקולציות בתיק ההשקעות
כדי להוכיח את טענתו שמדובר בהשקעה מינורית, הן יחסית להיקף הקרן של ברבר והן יחסית להיקף השקעותיו הכולל, חשף נחמה במשטרה חלק מתיק ההשקעות שלו שמובא כאן לראשונה. ובכן, נחמה אומר כי השקעותיו בקרן היו כ-0.66% מהיקפה (זה עדיין די משמעותי בהתחשב בכך שמדובר באדם פרטי), וטען עוד כי היקף השקעתו ב-RP מהווה כ-3.65% מהיקף השקעותיו. כלומר, נחמה, עוד לפני שקיבל את הבוכטה ממכירת מניותיו באריסון, ניהל תיק השקעות של כ-27 מיליון דולר, ובערכי הדולר של אז מדובר בכ-100-120 מיליון שקל. איך צבר נחמה כל-כך הרבה כסף עד אז? נראה שהוא היה משקיע מוצלח מאוד.
שימו לב להרכב ההשקעות החלקי של נחמה, שהוא בעצמו חשף כדי להוכיח שהוא מושקע בחברות שיש להן קשרים ענפים עם בנק הפועלים. ארבעה חשבונות בנק, שתי קרנות, עשרות מיליונים, מניות בנקים, מניות של קבוצת אי.די.בי ועוד. אבל מה שמדהים בכל העניין הזה הוא שנחמה ניהל בליהמן ברדרס (בנק ההשקעות הספיק מאז לפשוט את הרגל) חשבון בהיקף של מיליוני דולרים שעסק בנגזרי לונג ושורט וקיבל לצורך כך גם אשראי של מיליוני דולרים!
זכותו של נחמה להשקיע את הונו הפנוי היכן ובמה שהוא רוצה, אבל יו"ר הבנק הגדול בישראל שמתעסק בלונגים ובשורטים ומקבל אשראי של מיליוני דולרים לצורך כך? זה נראה לכם? מה, הוא ספקולנט? ונחמה עוד קובע בנחרצות שהוא ניהל את החשבונות הללו באופן אישי ונתן לנציגי הבנקים הוראות היכן להשקיע. מה? כיצד יש ליו"ר בנק הפועלים כל-כך הרבה זמן פנוי לנהל כל-כך הרבה חשבונות וכל-כך הרבה השקעות, וביניהן השקעות מאוד ספקולטיביות בנגזרים באשראי נדיב?
השכר החזירי של נחמה, זיו ודנקנר
בתקופתו של נחמה בבנק הפועלים הגיעו רמות השכר לממדים די "חזיריים", משהו כמו יותר מ-20 ו-30 מיליון שקל לו, לדנקנר ולזיו. לאחר שהבנק ספג על כך ביקורת ציבורית קשה, התגונן נחמה ואמר: "השכר וההטבות שקיבלנו היו בבחינת סטייה מן הרצוי. הסטייה הזאת נבעה מנוסחת תגמול שתוצאותיה לא נצפו". ובכן, מי שמתעסק עם נגזרים בהיקפים של מיליוני דולרים, פתאום לא יודע לחבר אחד ועוד אחד בנוסחאות תגמול?
הערה אחרונה למר שקל: נחמה לא ייצר מקומות עבודה בישראל. הוא ייצר ערך בעיקר לעצמו, וגם קיבל על זה הנחת מס משמעותית מהמדינה.
eli@globes.co.il
