משימה לא קלה מצפה לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, בפסגת שמונה המדיניות העשירות בתבל שנפתחת הערב (ב') בסליגו, בצפון אירלנד. הוא יצטרך לתת מענה למנהיגי צרפת, גרמניה, איטליה, בריטניה, יפן, קנדה ורוסיה על הססנותו בסוריה, שמעוררת ביקורת קשה במערב אירופה (אם כי לא במוסקבה); על האגרסיביות של ממשלו במעקב אלקטרוני גלובלי; ועל הניגוד בין הטפותיו למדיניות מוניטרית מרחיבה באירופה לבין המציאות של הידוק חגורה בארה"ב.
בשנתיים שחלפו מתחה וושינגטון ביקורת על מדיניות הצמצום שאכף האיחוד על כמה מדינות, ובכללן יוון, שכלכלתן נמצאה על סף קריסה. המסר של ממשל אובמה היה, ועודו, שהתרופה המרה של כיווץ תקציבים ממשלתיים מאטה את הצמיחה במשקים כושלים, לא מאיצה אותה, ושהאיחוד חייב להזרים כספי תמריצים כלכליים דווקא למדינות הכושלות ביותר.
והנה, בחלוף השנים מצטיירת תמונת ראי של המציאות הכלכלית בארה"ב ובאירופה: האיחוד האירופי הרפה במקצת את החגורה; הצנע הכפוי נעשה קל מעט יותר ומצוקת אזרחים נעשתה גורם שמעצבי מדיניות באירופה מתחילים להתחשב בו.
אבל ארה"ב, שבתקופת כהונתו הראשונה של אובמה אכן נקטה מדיניות מרחיבה באמצעות חבילות תמריצים נדיבים, שינתה כיוון בכהונה השניה, והידקה את החגורה התקציבית. במידה רבה נבע השינוי ממדיניות הקיצוץ הרוחבי בתקציב הפדרלי, הסיקווסטר, צפרדע רפובליקנית שממשל אובמה בלע בעל כורחו. אבל אובמה תמך בחידושו של המס הזמני על שכר, אם כי אנליסטים בשוק הפרטי אמרו, שהשעיית המס נתנה תנופה לצמיחת הוצאות הצרכנים וליצירת מקורות עבודה חדשים. אובמה אף לחץ לביטול ההטבות במס לעשירים שהיו נהוגות בתקופת ממשלו של ג'ורג' בוש. למעשה, כפי שמציין היום "ניו יורק טיימס", התמריץ היחידי שנותר על כנו בארה"ב הוא המדיניות המוניטרית המרחיבה של פדרל ריזרב (QE).
המציאות החדשה בארה"ב מצמצמת עוד יותר את היכולת המוגבלת בלאו הכי של אובמה לשכנע את האירופים להרחיב את החגורה התקציבית כדי להעלות את משקי היבשת על מסלול של צמיחה מואצת. הדשדוש הכלכלי באירופה פוגע בכל שותפות הסחר שלה, ובראש ובראשונה בארה"ב.
אובמה ינסה לשכנע
"הנשיא אובמה ימשיך לנסות להנהיג באמצעות שכנוע, לא באמצעות מתן דוגמה", אמר ל"טיימס" אסוואר שאנקר פראסאד, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קורנל ולשעבר כלכלן בקרן המטבע העולמית. "קרוב לוודאי שארה"ב תוסיף לדחוף מדינות אחרות לנקיטת אמצעים מחוללי צמיחה, לרבות האטה בקמפיין לצמצומים פיסקליים, אבל היא תצטרך לעשות זאת על רקע הידוק החגורה הפיסקלית שלה עצמה".
אין ספק שמנהיגי 8-G יסכימו פה אחד שצמיחה כלכלית ויצירת מקומות עבודה חדשים צריכים לעמוד בראש האג'נדה הכלכלית של השמונה, אך לא ברור אם יתגבש קונסנסוס על הדרכים להגשמת המטרה. בכל אופן, אובמה יוכל לטעון, ובצדק, ששיעור האבטלה הגבוה ברוב מדינות אירופה, וביחוד בקרב צעירים, הוא גורם מתסיס שעלול לחולל אי יציבות פוליטית, וסימנים לכך אפשר למצוא כבר עכשיו ביוון ובספרד.
בחזית הפוליטית, אין ספק שהמנהיגים האירופיים בין מנהיגי שמונה המדינות יתנו ביטוי לתסכולם מהישיבה הממושכת של ארה"ב על הגדר בסוגיית סוריה. גם הסכמת הבית הלבן להושיט לחלק מקבוצות המורדים בסוריה סיוע צבאי מוגבל, בעיקר נשק קל, אינה משביעה את רצון האירופים. הם טוענים שהסיוע דל מדי ומאוחר מדי.
התחזקות כוחות משטר אסד, שנעזר ביחידות של חיזבאללה, מעוררת חששות בבירות אירופה ואף בוושינגטון, אבל, כפי שציין בסוף השבוע דניס מקדונה, ראש מטה הבית הלבן, "בעבר, נחפזה ארה"ב לצאת מלחמה באזור; הפעם זה לא יקרה". ההערכה היא, שבדיונים על סוריה בפסגה יהיה מאבק בין ארה"ב לבין בעלות בריתה באירופה על מידת האינטנסיביות של המאמץ המערבי למוטט את משטר אסד.
הלילה (ב') צפוי אובמה להיפגש עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, במאמץ לשכנעו להחליש את תמיכתו באסד. ארה"ב מדגישה,שנשיא סוריה לא יוכל להישאר בשלטון בשום תרחיש, אך היא טוענת שהקהילייה הבינלאומית לא לחצה דייה על אסד להתפטר. הפגישה הצפויה בין אובמה לפוטין, שאינה חלק מסדר היום הרשמי של הפסגה, מוגדרת כאחד מהמפגשים החשובים של האירוע.
בסוגיית איראן, צפויים ראשי שבע מהמדינות להסכים להעמיד למבחן בהקדם את הנשיא החדש בטהראן, חסן רוחאני, ולראות באיזו מידה הוא יהיה מוכן לההתקדם לקראת מדינות המערב בסוגיית מאמצי הפיתוח של נשק גרעיני כדי לפרוץ את חומת הבידוד הדיפלומטי של ארצו.
הידיעות על היקף המעקב האלקטרוני הגלובלי של ארה"ב התקבלו במורת באירופה והמעקב יהיה נקודת מחלוקת נוספת בפסגה.
במארס השנה, עוד לפני חשיפת המידע על תכניות המעקב האמריקניות, הראה סקר של גאלופ, ששיעור התמיכה בהנהגה בוושינגטון ירד ב-11% מאז שאובמה נכנס לבית הלבן בפעם הראשונה, לרמה של 36%. עם זאת התמיכה באובמה עדיין גבוהה יותר מאשר תמיכת האירופים בג'ורג' בוש.