"זה לא תפקיד הממשלה לקבוע כמה גז יופנה ליצוא וכמה יישאר לטובת המשק המקומי". כך סבור קייל מאגנה בונדוויק, ראש ממשלת נורבגיה לשעבר וממייסדי קרן ההשקעות הלאומית מרווחי גז ונפט.
בראיון שהעניק ל"גלובס" במהלך השתתפותו כאורח ועידת הנשיא, מציג בונדוויק את השיקולים שהביאו להקמת קרן ההשקעות הריבונית בנורבגיה - שיקולים שאינם רלבנטיים בהכרח לישראל, שמתכוונת להקים קרן דומה.
במהלך ביקורו נפגש בונדוויק עם ראש הממשלה בנימין נתניהו לפגישה שעסקה בעיקר בקידום שיחות השלום עם הרשות הפלסטינית. עם זאת, הוא נחשף לוויכוח הער בנושא יצוא הגז. דעותיו בנושא עשויות להפתיע רבים ממתנגדי היצוא, שמשתמשים בנורבגיה כמודל למעורבות ממשלתית עמוקה אך מוצלחת בתעשיית הנפט והגז.
יש לציין כי שיעור המיסוי על חברות הנפט בנורווגיה מגיע ל-78%, מתוכם 28% מס חברות ו-50% מס הנפט, ששימש מודל לחוק ששינסקי הישראלי. התוצאה היא כאמור הכנסות בהיקף של 50 מיליארד דולר למדינה מדי שנה. אבל הצד השני של המטבע הוא עידוד ממשלתי לתחום החיפושים, בדמות חברת סטאטאויל הממשלתית שמשמת מפעילת קידוחים וחברת פטורו הממשלתית שנכנסת כשותפה בזכויות של מחזיקי הרישיונות.
"אפשר לומר שאנחנו גובים מס גבוה על הרווחים", אומר בונדוויק, "אבל אנחנו גם מצמצמים את הסיכון שלוקחים היזמים בשיעור דומה לשיעור המיסוי, כלומר ב-78%, זה תמריץ שמאד מסייע לנו לפתח מאגרי גז קטנים שהכדאיות הכלכלית שלהם היא גבולית".
- כמויות הגז והנפט שיש היום בידי נורווגיה גדלו כתוצאה מעידוד היזמים? "בהחלט כן. גילינו הרבה מעבר לציפיות המוקדמות שלנו".
- מה חשבת על ההחלטה להגביל את יצוא הגז ל-40%?
"היה לי מוזר לשמוע שהממשלה כאן מחליטה כמה גז יישאר במשק וכמה ייוצא. אצלנו נותנים לשוק להחליט בדברים כאלה".
- החשש בישראל הוא שלא יישאר לנו גז אם נתיר לייצא אותו.
"ברור לי שאצלכם הגז הוא נושא הרבה יותר פוליטי. אתם מבודדים יחסית ותלויים בגז הרבה יותר (מאשר נורבגיה - ע"ב). הרזרבות שלנו יכולות להספיק לנו לעוד 100 שנים. ובכל זאת, אני חושב שהכי נכון לתת לשוק להחליט, כל עוד המדינה שומרת בידיה את האפשרות להשפיע על ההחלטה, אם יתעורר בכך צורך לאומי. שתי החברות הגדולות ביותר אצלנו, סטאטאויל ופטורו, הן בבעלות ממשלתית, והממשלה יכולה כמובן להורות להן כיצד לנהוג".
יותר מ-90% מהחשמל המופק בנורבגיה מקורו באנרגיה הידרו-אלקטרית, מבוססת מים. צריכת הגז במשק המקומי היא באחוזים בודדים ביחס לכמות הגז שנורבגיה מפיקה מהשדות בים הצפוני - וכתוצאה מכך הפכה המדינה הקטנה ליצואנית השנייה בגודלה בעולם של גז טבעי. היקף יצוא הגז מנורבגיה הגיע בשנה שעברה ל-100 מיליארד מ"ק (BCM) - פי עשרה מהיקף היצוא המרבי הצפוי מישראל.
רווחי הגז והנפט שמייצאת נורבגיה מוזרמים לקרן השקעות ריבונית, המכונה קרן הפנסיה הלאומית. הקרן שהוקמה ב-1996 צברה עד היום נכסים בהיקף של יותר מ-700 מיליארד דולר, ונחשבת לקרן ההשקעות הגדולה מסוגה בעולם, גם במונחים אבסולוטיים. בישראל, לעומת זאת, מדובר על קרן שתגיע בסופו של דבר לגודל של 70 מיליארד דולר. "אני זוכר היטב את הוויכוחים הערים סביב הקרן בפרלמנט", אומר בונדוויק.
- מדוע הקמתם את הקרן?
"ללא הקרן היינו סובלים מהמחלה ההולנדית. ההכנסות השנתיות מרווחי הנפט והגז מגיעות היום לכמעט 25% מהתל"ג שלנו (בישראל מדובר על הכנסות בהיקף אחוזים בודדים מהתל"ג). הקרן משקיעה רק בחו"ל על מנת לאזן את ההתחזקות של ערך המטבע שלנו כתוצאה מיצוא הגז והנפט. מעבר לכך, אם לא הייתה קיימת קרן, הפוליטיקאים היו נלחמים על הכסף בכל שנה מחדש והכלכלה הייתה סובלת מהתחממות יתר. אגב, ב-2000 שינינו את הכללים והתרנו לממשלה למשוך מהקרן סכום השווה ל-4% מסך הנכסים לצרכים תקציביים שוטפים. בזכות הכסף הזה נורבגיה מגיעה בשנים האחרונות לאיזון תקציבי".
- מה סוד ההצלחה של הקרן?
"קונצנזוס פוליטי, דבקות בכללים ושליטה ממשלתית מוחלטת בניהול הקרן ובתקורות. אסור שמנהלי הקרן יקבלו שכר בהתאם לביצועי הקרן - כי אז יהיו ספקולציות. יחד עם זאת, אנחנו מקפידים על כללי השקעה אתיים ולא משקיעים, למשל, בחברות טבק ובחברות העוסקות בסחר בנשק".
בונדוויק אינו מציין זאת, אך לרשימה השחורה של הקרן הצטרפו בשנים האחרונות לא מעט חברות ישראליות, בעיקר עקב פעילות עסקית מעבר לקו הירוק, שנתפשת על ידי הנורווגים כלא חוקית. בין היתר, צורפו לרשימה אלביט מערכות (ספטמבר 2009), אפריקה ישראל וחברת הבת דניה סיבוס (אוגוסט 2010) ולאחרונה שיכון ובינוי.
- התוצאות הכספיות של הקרן מוכיחות את עצמן להערכתך?
"אין ספק. התוצאות מאוד טובות".
