יום לאחר החלטת הממשלה כי 40% מהגז הטבעי שיופק ממרבצי הגז הסמוכים לחופי ישראל יופנו ליצוא, הוגשה כצפוי הבוקר (ב') עתירה ראשונה לבג"ץ נגד ההחלטה, בדרישה להסדיר את העניין באמצעות חקיקה של הכנסת, ולא בהחלטת ממשלה.
העתירה הוגשה באמצעות עו"ד אפי מיכאלי, בשם המרכז האקדמי למשפט ועסקים, הפורום הישראלי לאנרגיה, העמותה לכלכלה בת-קיימא וכן 4 חברי כנסת שהצטרפו כעותרים - שלי יחימוביץ' (העבודה), ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו), אבישי ברוורמן (העבודה) ומשה גפני (יהדות התורה).
עתירה נוספת, של התנועה לאיכות השלטון, אמורה להיות מוגשת מחר (ג').
"עתירה זו מבוססת על יסודותיה של השיטה הדמוקרטית", כתבו העותרים, "ולפיה הסמכות להכריע בנושאי מדיניות בעלי השלכות רחבות על הציבור בישראל, נתונה לכנסת".
במקביל ביקשו העותרים להוציא צו ביניים שימנע את כניסתה לתוקף של החלטת הממשלה, וכן דיון דחוף בעתירה כדי לא ליצור מצבים בלתי הפיכים.
השופט נעם סולברג הורה למדינה להגיב תוך 15 ימים על הבקשה לצו ביניים ועל הבקשה לקיומו של דיון דחוף בעתירה.
"הסדרים ראשוניים"
לטענת העותרים, החלטת הממשלה עומדת בניגוד לכלל שלפיו "הסדרים ראשוניים" צריכים להיות מעוגנים בהוראת חוק ישירה ומפורשת, כי ההחלטה התקבלה על-ידי הממשלה בחוסר סמכות ועל בסיס תשתית עובדתית לקויה.
"מאז 1999 נתגלו לחופי ישראל שדות גז ימיים שבהם מצבורי גז טבעי גדולים", נטען בעתירה, "שיש בהם כדי להשפיע רבות על עתידה של מדינת ישראל. ניצול מיטבי של הגז הטבעי הנמצא לחופי ישראל לטובת אינטרס הציבור הוא אחת המשימות החשובות שניצבו אי-פעם בפני מקבלי ההחלטות במדינה. בהחלטה בדבר אופן ניצול הגז הטבעי יש כדי להשפיע על דמותה הכלכלית-חברתית של המדינה בעשורים הקרובים ועל מצבה הגיאו-פוליטי והמדיני בשנים הבאות.
"בדרכה של ישראל ניכרה הזדמנות נדירה להביא לשינוי של ממש באופן הספקת האנרגיה למשק המקומי, תוך הינתקות מהתלות הנמשכת במקורות אנרגיה זרים. ההזדמנות כוללת אפשרות ממשית ליצור מציאות חדשה של עצמאות אנרגטית למשק הישראלי".
לטענת העותרים, ועדת צמח גיבשה שורת המלצות שמקומן בחקיקה ראשית של הכנסת: סמכות להבטחת התצרוכת הכוללת למשק המקומי, ללא קשר למאגר קונקרטי; סמכות לאספקת גז טבעי למדינות גובלות; סמכות לקבוע חובת אספקה דיפרנציאלית למשק המקומי על-פי גודל המאגר; סמכות לקבוע הוראות מיוחדות לעניין מאגרים משותפים לישראל ולמדינות נוספות; סמכות לתת אישור לעסקאות תחליפיות, שבהן יהיה רשאי בעל חזקה במאגר מפותח, להחליף את מכסת היצוא עם בעל חזקה שהגיש תוכנית פיתוח שאושרה; סמכות לאסור סירוב בלתי סביר של עסקאות תחליפיות; סמכות למתן אישור יצוא; הטלת חובה על בעל חזקה לחיבור שדה גז למשק המקומי; ועוד.
למסקנותיה של ועדת צמח יש השלכות אסטרטגיות, חברתיות וכלכליות בעלות משמעות דרמטית לעתידה הכלכלי של המדינה, טוענים העותרים.
עוד טוענים העותרים כי אין בכוחו של סעיף 33 לחוק הנפט לכלול את היקפן של המלצות הוועדה. "מדובר בהוראת חוק ישנה וצרה, שלא ניתן לקרוא לתוכה את שלל סמכויות ההכרעה, החובות וההמלצות שאותן ממליצה הוועדה לקבל".
"סימני שאלה רבים"
עוד נטען כי ביחס לעבודה של ועדת צמח, "החלו להצטבר סימני שאלה רבים", בין היתר "באשר למסד הנתונים שעליהם היא התבססה במתן המלצותיה".
לטענת העותרים, ניתן ללמוד על כך מפנייתה של חברת הוועדה עו"ד אלונה שפר-קארו, מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, בחוות-דעת המיעוט מטעמה מאוגוסט 2012, שממנה עולה כי על חברי הוועדה הופעל לחץ רב מצד החברות העוסקות בחיפושי נפט וגז.
לדברי שפר-קארו, "טיוטת הדוח הסופי של הוועדה ערוכה באופן מגמתי, וכל תכליתה להצדיק החלטה בלתי אחראית ובלתי מבוססת על יצוא נרחב של גז טבעי מישראל".
ב-22 באפריל, לפני כחודשיים, חתמו כ-60 חברי כנסת על מכתב משותף הקורא להביא את סוגיית יצוא הגז בפני הכנסת. "על המכתב האמור חתומים היום חברי כנסת ממרבית סיעות הכנסת ובכלל זה חלק סיעות הקואליציה. המסר העולה מדברים אלה הוא חד-משמעי וברור - סוגיית יצוא הגז הטבעי מישראל ראוי שתוכרע בכנסת ישראל במסגרת הליך חקיקה ראשית, וזאת לצורך קיומו של דיון מקיף, מעמיק ושקוף שיזכה להכרה ציבורית".
ההנמקה המשפטית מבוססת כאמור על הכלל בדבר "הסדרים ראשוניים", שאמורים להיות מוסדרים על-ידי המחוקק ולא על-ידי הרשות המבצעת.
"זהו כלל יסוד בשיטת המשפט הדמוקרטית", כותבים העותרים. "מקורו של כלל זה ביסודותיה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית, ולפיהם הפרלמנט - כנציגו הנבחר של העם - הוא המוסד הדמוקרטי בו מתקבלות הכרעות בעלות מעמד ראשוני, ועל הכרעות אלה לקבל ביטוי בחקיקה ראשית באופן מפורש וישיר".
כלל זה מצא את ביטויו המפורש בפסיקת בג"ץ ב-1998 בעניין גיוס תלמידי הישיבות, אז נקבע כי הפטור הגורף הניתן למגזר החרדי מהווה הסדר ראשוני שלא יכול להיות מעוגן בצו מטעם שר הביטחון, והוא מחייב חקיקה של הכנסת. בעקבות פסק דין זה חוקק לבסוף חוק טל ב-2002.
עוד טוענים העותרים כי כלל "ההסדר הראשוני" מטיל על הכנסת חובה שלא לאצול את ההכרעה בעניינים אלה לרשות המבצעת.
"חובתה של הכנסת עצמה להכריע בשאלות המרכזיות הנוגעות לנושאים אלה ולקבוע את אמות-המידה ביחס למימושה של ההכרעה האמורה"; ומהעבר השני, אסור לממשלה ליטול לידיה את הסמכות לקבוע הסדר ראשוני באמצעות החלטת ממשלה. "ההכרעות המהותיות באשר למדיניותה של מדינה וצרכיה של חברה צריכות להתקבל על-ידי נציגיו הנבחרים של העם". (בג"ץ 4491/13).