בשנת 2010 העריך המגזין "פורבס" את הונו של ראש ממשלת איטליה לשעבר סילביו ברלוסקוני ב-9 מיליארד דולר, והוא מוקם במקום ה-74 ברשימת עשירי העולם וכאיש העשיר ביותר באיטליה. באותה תקופה כיהן ברלוסקוני, 76, כראש הממשלה ברומא, אחרי שנבחר למשרה הרמה בפעם השלישית (לא ברציפות).
בשנת 2010 קיים ברלוסקוני באחוזתו הפרטית שבארקורה - פרבר יוקרתי של מילאנו, את אחת ממסיבות-החשק הסוערות, שנודעו בעולם הרחב כמסיבות ה"בונגה-בונגה", שהוא כל-כך אהב.
כשפרץ המושג הזה לתקשורת העולמית, תהו רבים על פשרו. ברלוסקוני צוטט כמי ששמע על המסיבות האלה מידידו מועמר קדאפי, הרודן של לוב, שייחס אותו למסיבות-חשק שקיימו מנהיגים אפריקאים עתירי-כוח.
היו שנזכרו באותה תקופה בבדיחה אנגלוסקסית עתיקה, שבה 3 לבנים שנקלעו לשבט אפריקני עומדים למשפט. בסופו נותן להם הצ'יף שתי אפשרויות: הוצאה להורג או "בונגה-בונגה". השניים הראשונים מבקשים "בונגה-בונגה". בני השבט מתעללים בהם קשות ובסופו של דבר הורגים אותם. השלישי רואה את הזוועה וכשמגיע תורו בוחר בהוצאה להורג. יפה בחרת, אומר לו הצ'יף, אבל לפני שנהרוג אותך נעשה קצת "בונגה-בונגה".
בעקבות פסיקת בית המשפט במילאנו - שלפיה נדון ברלוסקוני ל-7 שנות מאסר - הוא טוען כי הכול זה מזימה של יריביו לקטול את הקריירה הפוליטית שלו. אלא שמבדיקת העובדות שהציגה התביעה בפני 3 השופטות בבית המשפט, דומה כי ה"בונגה-בונגה" שהביא את ברלוסקוני אל גזר הדין החמור אינו מסיבת ה"בונגה-בונגה" כפי שנחשפנו אליה, אלא שורת עבירות שנעשו בניסיון לכפות ולהסתיר את מעשיו תוך שימוש לרעה בתפקידו ובמעמדו.
אופיו המוחצן והצבעוני של ברלוסקוני היה מוכר לאיטלקים כשבחרו בו לעמוד בראש המערכת הפוליטית. עם זאת, גם בבחירות האחרונות שהתקיימו השנה, כשכל פרטי הפרשה היו ידועים, נתנו לו 30% מהאיטלקים את קולם. לא המסיבה הכשילה את ברלוסקוני ואפילו לא שירותי המין שעבורם שילם ביד נדיבה לנשים שהגיעו למסיבות מרצונן ודרשו אתנן תמורת השתתפותן.
ה"בונגה-בונגה" מהבדיחה הבריטית - שהביאה בסופו של דבר אל גזר הדין, שגם אם יבוטל סביר שיקטול את הקריירה הפוליטית שלו - החלה בכך שבין באות המסיבה הייתה גם נערה בת 17, מהגרת לא חוקית ממרוקו, קטינה לפי החוק האיטלקי. "רובי שוברת הלבבות" היא כינתה את עצמה. תמורת שבירת ליבו שלו העניק לה ברלוסקוני סכומי כסף נדיבים ביותר וגם מתנות יקרות.
ניצל לרעה את מעמדו כדי לכסות את ערוותו
באחת הפעמים, כשחיפש ראש הממשלה את שוברת הלבבות הקטינה, הוא גילה כי היא נעצרה על-ידי משטרת ההגירה. הוא לא היסס, וממרום מעמדו פנה למפקד המשטרה וביקש לשחרר את הצעירה, שכן, כך טען בשקר גס, היא מקורבת לנשיא מצרים חוסני מובארק, והמעצר יפגע באינטרסים לאומיים חיוניים.
המשך ה"בונגה-בונגה" הזה היה בניסיונות נואלים לשנות את גילה של הקטינה, קרימה אל-מחרוז' שמה. ברלוסקוני שלח שליחים למרוקו והנחה אותם לעשות כל שניתן כדי לעדכן את מסמכי הלידה שלה, כך שיתאימו לצרכיו המשפטיים ויטשטשו את עובדת היותה קטינה.
לברלוסקוני לא היו עכבות. לא בחייו הפרטיים ולא בחייו הציבוריים. הוא ניצל את עוצמתו הכלכלית כדי להצליח גם בפוליטיקה. כשהצליח בפוליטיקה לא היסס להשתמש בעוצמתו הכלכלית למימוש גחמות אישיות. בסופו של דבר הוא רתם את הפרטי והציבורי, ניצל לרעה גם את כספו וגם את מעמדו כדי לכסות את ערוותו.
מערכת המשפט האיטלקית סבלה במשך שנים מתדמית מושחתת. ראוי לה שתמצה את הדין, על-פי חוק, גם עם האיש העשיר ביותר באיטליה - אף שהוא טוען כי מדובר בהוצאה להורג פוליטית. ממש כמו הצ'יף האפריקאי מבדיחת ה"בונגה-בונגה".
* הכותב הוא עורך חדשות החוץ בערוץ 2.