מעבר לשאלת יצוא הגז הבוערת, מקיפה החלטת הממשלה שהתקבלה שלשום תחומים רבים במשק האנרגיה. במהלך תהליך קבלת ההחלטות עמדו על הפרק כמה רעיונות שנדחו בסופו של דבר והוצאו מהנוסח הסופי. "גלובס" מציג 3 רעיונות כאלה, ומעריך מה הסיכוי שיקומו לתחייה.
1. היוזמה: הקמת מפעל לייצור דלקים מגז טבעי
למה כן: הגז הטבעי של ישראל משמש כיום בעיקר לייצור חשמל ובמידה מוגבלת גם לתהליכי ייצור במפעלים. עד היום לא נעשה שימוש בגז כתחליף לבנזין ולסולר לתחבורה, שזוללת מדי שנה כ-5 מיליון טון נפט מיובא. במסגרת החלטת הממשלה על יצוא הגז נשמרו עתודות גז לצורך מיזמים של הנעת כלי רכב בגז טבעי דחוס (CNG), אך יש דרך נוספת להשתמש בגז - לצורך ייצור בנזין וסולר סינטטיים.
בסוף שנות ה-80, בעת שעבד כמתכנן בחברת SASOL, היה ד"ר גיל כ"ץ מעורב בהקמת מפעלים לייצור דלק סינטטי מפחם באוסטרליה ובדרום אפריקה. מאז התקדמה הטכנולוגיה ומפעלי ייצור דלק מגז (GTL) נחשבים לאחד הענפים ה"חמים" בשוק האנרגיה. על הרקע הזה מקדם כ"ץ יוזמה להקים מפעל GTL בישראל, באחד משני בתי הזיקוק הקיימים בחיפה או באשדוד. הקמת המפעל בשטח בית זיקוק קיים תאפשר גמישות רבה שתביא להוזלת עלויות הייצור. היוזמה מדברת על מפעל שיוכל לייצר עד 140 אלף חביות ליום של סולר או בנזין. לצורך כך יזדקק המפעל לכמות גז שנתית של 14 מיליארד מ"ק BCM.
להערכת כ"ץ, בהנחה שהמפעל יוכל לרכוש את הגז הישראלי במחיר של 5 דולר ליחידת חום (מחיר הנמוך בכ-15% מהמחיר שבו רוכשת חברת החשמל את הגז מתמר), תגיע העלות הכוללת של הפקת הדלקים ל-58 דולר לחבית, כלומר זול בכמעט 50% ממחיר חבית הנפט הבינלאומי מסוג ברנט, שמשמש את תעשיית הזיקוק בישראל. באמצעות מפעל ה-GTL יספק הגז הטבעי תחליף לכ-70% מהנפט שישראל מייבאת כיום ויגביר את הביטחון האנרגטי של המשק. החיסכון הכספי שיושג בתהליך יוכל כמובן להיות מתורגם בחלקו להוזלת מחיר הבנזין לצרכנים.
למה לא: עלות ההשקעה בהקמת מפעל GTL גבוהה מאוד. כ"ץ מעריך כי יידרש סכום של 6.9 מיליארד דולר להקמת מפעל שיפיק 140 אלף חביות ליום. פרויקטים כה גדולים עלולים להסתבך כפי שקרה לאחרונה במיזם פרל של רויאל דאץ' וסאסול בקטאר שעלותו הסופית תגיע לכ-17 מיליארד דולר. כ"ץ מודה שהגשמת החזון שלו מותנית בחמישה תנאים: הכנסת מנגנון הצמדה של מחיר הגז למחיר הסולר להסכם עם ספק הגז, התחייבות ממשלתית שלמפעל יהיה גז ל-30 שנה, הסרת התנגדויות וחסמים מצד גורמי רגולציה, הרחבת תשתיות הולכת הגז מהמאגרים וסיוע ממשלתי לגיוס המימון להקמת המפעל.
תחזית: למיזם ה-GTL אין סיכוי להמריא אם לא יימצא גורם עסקי רב עוצמה שידחף אותו. את הגז שדרוש למתקן GTL החליטה בינתיים הממשלה לשמור לטובת מתקן הנזלת גז LNG לצורך יצוא. העלות של שני המתקנים דומה אך למתקן ה-LNG כבר יש משקיעים שמוכנים "לשים כסף": חברת וודסייד האוסטרלית והשותפים לזכויות במאגר לוויתן.
2. היוזמה: הקמת חברת נפט לאומית
למה כן: חברת נפט לאומית פועלת כמעט בכל המדינות שמחזיקות במאגרי נפט וגז משמעותיים. יוצאות דופן בולטות הן ארה"ב ובריטניה, שהפריטה בימי ת'אצ'ר את BP. "חברת נפט לאומית היא הדרך הטובה ביותר ליצור ערך לאומי ממשאבי טבע ולא רק לגזור קופונים", אומר יונתן פרידמן, חבר מועצת הנפט ששימש היועץ המקצועי של שר האנרגיה הקודם ד"ר עוזי לנדאו.
דוגמה מוצלחת לחברה כזו נמצאת בנורבגיה, מדינה שכמו ישראל לא ידעה דבר על נפט וגז, עד לגילויים הראשונים בים הצפוני בסוף שנות ה-60. היום יש לנורבגיה תעשיית חברות שירותי נפט וגז שמספקת כ-110 אלף משרות (כמעט פי שלושה מכמות המועסקים בתעשיית ההפקה עצמה), ואחראית ל-8% מהיצוא. חברות שירותי הנפט הנורבגיות פעילות בכל העולם, כולל בישראל, וימשיכו לשגשג הרבה אחרי שיתרוקנו מאגרי הנפט והגז המתכלים. "המאגר" הבלתי מתכלה של חברות שירותי הנפט והגז הוא ידע מקצועי מקומי או Local Content בתחומי החיפוש, ההפקה והשימוש בגז טבעי. דרך המלך לעשות זאת, אומר פרידמן, היא באמצעות חברת נפט לאומית שתהיה שותפה בקידוחים, בדומה לסטאטאויל, חברת הנפט הלאומית של נורבגיה.
"סטאטאויל החלה לפעול ב-1972 בקטן כשהצמידה עובדים שלה לעובדי החברות הזרות שביצעו את הקידוחים בים הצפוני", אומר פרידמן, שלמד בעצמו תואר שני במינהל אנרגיה מאוניברסיטת BI הנורבגית, "והיום היא אחת מחברות הקידוחים הגדולות בעולם". בנוסף לסטאטאויל מחזיקה נורבגיה בפטורו, חברה שמתפקדת כשותפה פסיבית ברישיונות עצמם, בדומה לקבוצת דלק או רציו הישראליות. באמצעות האחזקה ברישיונות יכולה הממשלה לספק הון עצמי שדרוש לפיתוח שדות גז בעלי כדאיות כלכלית גבולית. יתרון נוסף נובע מהגישה הישירה למידע המקצועי. "כשאתה שותף אי-אפשר לספר לך סיפורים", אומר פרידמן.
למה לא: קודם כל ישראל היא לא נורבגיה ומאגרי הגז שלה עדיין אינם מתקרבים לרזרבות הנורבגיות שכוללות גם, או בעיקר, נפט. מעבר לשאלה הכלכלית לא ברור אם השניים וחצי מאגרים שהתגלו כאן מהווים זירה גדולה ומאתגרת מספיק, כמו הים הצפוני למשל, כדי שניתן יהיה להפיק ממנה את הניסיון והידע המקצועיים שיעניקו לחברות ישראליות יתרון תחרותי בשוק העולמי. אם המטרה היא לזרז את הפיתוח של מאגרים חדשים, הרי שהקמת חברת נפט לאומית עשויה לארוך שנים רבות והתוצאה עשויה להיות גוף מסורבל ולא יעיל (מישהו אמר חברת החשמל או נמל אשדוד?). אין תחליף לחברה פרטית מיומנת כמו נובל אנרג'י, שכל יום איחור עולה לה באובדן רווחים. פרידמן משיב כי חברה ממשלתית תוכל לצאת לדרך בתוך שנה ולהיכנס כשותפה בלוויתן או בתמר. "אם לא רוצים גם עשר שנים לא יספיקו". כדוגמה לחברה ממשלתית רזה ומוצלחת מביא פרידמן את נתג"ז, שהקימה בהצלחה את צנרת הגז הארצית.
תחזית: ועדת צמח, שהמלצותיה שימשו בסיס להחלטת הממשלה, כמעט התעלמה מנושא יצירת ה-Local Content, אך יו"ר הוועדה, מנכ"ל משרד האנרגיה שאול צמח, דווקא ניסה לקדם במרץ רעיון שלפיו מערכת הולכת הגז הימית מהמאגרים לחוף תוקם על ידי חברה ממשלתית, מעין נתג"ז ימית. אלא שכמו בכל פעם שמישהו מציע להגדיל מעורבות ממשלתית, נעמד האוצר על רגליו האחוריות ודאג לטרפד את היוזמה. החלטת הממשלה מדברת על הקמת ועדה שתדון בנושא, או במילים אחרות: הרעיון נגנז.
3. היוזמה: פיקוח ממשלתי מלא על עסקאות גז
למה כן: המדינה מפקחת כבר היום על מחיר המים, החשמל והבנזין ומתכוונת להרחיב את הפיקוח גם למחירי הגפ"מ והסולר. גז טבעי הופך להיות הדלק החשוב ביותר למשק. שוק הגז הטבעי הוא בעל אופי מונופוליסטי מובהק. "המאפיינים של משק גז הטבעי באופן כללי - קשיחות וחוסר נזילות, הסכמים ארוכי טווח, זמן ארוך להחלטה להשקעה ולביצוע, תשתיות יקרות ומקובעות - מובילים למצב שמשק הגז הטבעי תמיד נמצא בפיקוח ממשלתי חזק בתחילת דרכו", אומר פרידמן, "תחרות מתאפשרת רק לאחר יצירת מגוון ספקים וקונים רבים. אין ולא יהיו בארץ בשנים הקרובות תנאים לתחרות. אני מזכיר בהקשר הזה את הדוח של מכון ראנד מ-2009, שהמליץ על פיקוח ממשלתי מלא על מחיר ועסקאות גז טבעי הן ברמה הסיטונאית והן ברמה הקמעונאית". גם ד"ר ברנדה שפר מאוניברסיטת חיפה טוענת שתחרות אמיתית בין ספקי גז לא יכולה להיווצר כאן, ולמעשה מתקיימת רק בשני מקומות בעולם שבהם יש שווקים ענקיים: צפון אירופה וארה"ב.
למה לא: בממשלה טוענים כי כבר היום שורר פיקוח דה-פקטו על המחירים משום שהספקים מגבילים את עצמם ואינם דורשים מחירים שיעוררו עליהם את זעמו של הרגולטור. מעבר לכך, באוצר ממשיכים להאמין שניתן לייצר כאן תחרות בין ספקים, למרות רצף הקידוחים היבשים של המתחרים של נובל ודלק. רק בשבוע שעבר הסביר סגן הממונה על התקציבים באוצר שאול מרידור שיצוא הגז יכניס למשק ספקים נוספים שיתחרו על מחיר הגז למשק הישראלי וכך יביאו בסופו של דבר להורדת מחירים לצרכן.
תחזית: נושא הפיקוח על מחירי הגז מטופל כיום על ידי ועדת המחירים המשותפת למשרדי האוצר והאנרגיה. לפני כמה חודשים החליטה הוועדה להטיל על מפיקי הגז פיקוח ברמה הנמוכה ביותר, כלומר לחייב אותם למסור לה את כל הנתונים העסקיים הרלוונטיים המעידים בין היתר על שיעור הרווחיות שלהם. בממשלה מעריכים כי פיקוח מלא יוטל בסופו של דבר אם ייכשל המהלך שמוביל הממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דיוויד גילה. הממונה מנסה לצמצם ואולי אף לבטל את השליטה של דלק ונובל בלוויתן בניסיון לייצר תחרות בינו לבין יתר המאגרים.