ספרד-איטליה, חצי-גמר גביע הקונפדרציות, ה' 21:45, ערוץ 1
בעוד 52 ימים תיפתח העונה החדשה של הליגה האנגלית בכדורגל. איך אני יודע? כי לא מעט מחבריי שמאוגדים בקבוצות דוא"ל וווטס-אפ ועוקבים אחרי כל מלפפון קיץ שעובר מקבוצה לקבוצה, מנהלים את הספירה המתישה הזאת, תוך שהם תוהים האם יצליחו לשמר את משפחתם או שפיותם היחסית עד שתיפתח מחדש עונת הכדורגל. עבור כל אלה, גביע הקונפדרציות אמנם אינו תחליף לדבר האמיתי, אבל הוא משכך כאבים לא רע בכלל. אחרי הניצחון הדרמטי של ברזיל על אורוגוואי בחצי-הגמר הראשון, ייפגשו הערב ספרד ואיטליה. היתרון הספרדי ברור וגם הציפייה לסופר-גמר בין ספרד לברזיל, מעלה ריר בפיו של כל חובב כדורגל, אך יחד עם זאת, הכול באמת עוד פתוח.
לצופים צפויה חוויה מעורבת, בעיקר בשל ההתעקשות של רוממה שלא לספור את רחשי לב הציבור ולהותיר את מלאכת הפרשנות בידי דני נוימן, אדם שמתקשה להשלים משפט תבוני בעברית, חבל. כי כך הוא מקרין גם על יורם ארבל הוותיק, שאפילו מבקריו לא ייקחו ממנו את הניסיון והמקצוענות רבת השנים שלו. הנה עצה לשלטונות ברזיל: השמיעו ברמקולים את הפרשנות של דני נוימן להמונים שמפגינים מחוץ לאצטדיונים. אין סיכוי שזה לא יגרום להם להתפזר.
לפני המלחמה
"שי בשישי", ו' 21:30, ערוץ 10
"שי בשישי" היא תוכנית הטלוויזיה שהכי מגיע לה הצ'אנס שרובכם לא נותנים לה. האמת, אפילו אני לא הצלחתי עדיין לקבע אותה בהרגלי הצפייה שלי, למרות שבשישי בערב, אחרי הבירות בפרלמנט של שישי בצהרים ואחרי ארוחת הערב המוגזמת, אני משועמם ומנומנם כדביבון קואלה שכילה את עלי האקליפטוס שלו, עדיין לא נלחץ לי ה"10" בקלות. למרות זאת, בכל פעם שעברתי ל"שי בשישי", גיליתי תוכנית משתפרת: תמהיל המרואיינים סביר, ואם בתוכניות הראשונות היה נדמה שלא ברור לשי שטרן עצמו כיצד לנהל את הפורמט והאם עליו לנסות להצחיק או לא, הרי שהתוכניות האחרונות קלחו כבר בצורה טובה בהרבה.
למרות זאת, כמעט כמו כל היוזמות החדשות של ערוץ 10, גם הרצועה של שישי אינה מתרוממת: ההיחלשות הקיצית של "אולפן שישי" ו"אחד נגד מאה", לא תורגמה לעלייה אצל טלי מורנו, אלון בן דוד ושי שטרן, ואם זה לא קרה עד עתה, ספק רב אם זה יקרה דווקא מהשבוע הבא ואילך - עת יתמודד מול שטרן האיש הכי מזוהה עם הז'אנר: דן שילון (באחד הניסויים הטלוויזיוניים המעניינים שנראו כאן לאחרונה, על כך בשבוע הבא).
מי שרוצה בסיס טוב לשלטוט בין שתי התוכניות בשבוע הבא, מוזמן להכיר כבר השבוע את תוכניתו הלא רעה של שטרן.
בחדרי חרדים
"שטיסל", ש' 22:15, "יס oh"
לפעמים נדמה שאין דבר שיותר מגרה חילוניים מאשר להציץ מעבר למחיצה שבינם לבין החרדים.
מה שהחל בשנות ה-80 עם הרומנים הארוטיים של יהושע בר-יוסף והתפתח לאורך השנים, גם בטלוויזיה, עם סדרות פופולריות כמו "מרחק נגיעה", מגיע לשיא אמנותי-טלוויזיוני עם "שטיסל":
מיכאל אלוני הוא רווק חרדי מבוגר יחסית (בן 27), שמתגורר עם דבל'ה גליקמן, אביו המבוגר.
מנוע הצמיחה של העלילה הוא סיפור התאהבותו של אלוני באלמנה יפה, אך מבוגרת ממנו בעשור, איילת זורר. לעולם אמשיך לתהות על סוד קסמה האניגמטי של זורר: לא יפה במובן הקלאסי של המילה, אך משהו בה לא מאפשר להתיק ממנה את המבט.
מעבר להוכחה שמאחורי כל כיסויי הגוף והראש כולנו בני אדם עם אהבות, שנאות, תשוקות וחרדות (עניין שהוא לכאורה ברור מאליו - ועדיין מפתיע בכל פעם מחדש), יש כאן הישג אמנותי יפה ל"יס" שמצליחים להעמיד סדרת דרמה יפה ושונה.