היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, עשוי שלא להגן בבג"ץ על החוק לתיקון חוק לשון הרע, המכונה "חוק ג'נין ג'נין". על פי הצעת החוק, שנדונה השבוע בוועדת החוקה של הכנסת, לשון הרע על פעילות מבצעית של לוחמי צה"ל תהווה עילה להגשת תביעה ייצוגית. לדברי היועץ, קיימים "קשיים חוקתיים משמעותיים" בהצעת החוק בנוסחה הנוכחי.
הצעת החוק מבקשת לקבוע חריג לסעיף 4 בחוק איסור לשון הרע, שעניינו לשון הרע על ציבור. על פי הצעת החוק, תהיה בלשון הרע על פעילות מבצעית של לוחמי צה"ל עילה לתובענה אזרחית, שתוגבל למסלול של תביעה ייצוגית. מדובר בהצעה שעלתה בהמשך למהלכים שננקטו בשנים האחרונות כדי להתמודד מבחינה משפטית עם סרטו של מוחמד בכרי, "ג'נין ג'נין". בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון בערעור במסגרת תביעה נגד יוצרי הסרט, נקבע בהתאם לעמדת היועמ"ש, כי "מטרת הסרט היא להלל את 'רוח הלחימה' של תושבי מחנה הפליטים ג'נין, בעת מבצע חומת מגן ב-2002, וזאת תוך הכפשה מגמתית של חיילי צה"ל".
עם זאת, שופטי העליון דחו את עמדת היועמ"ש, שלפיה הנוסח הנוכחי של חוק איסור לשון הרע מאפשר עילת תביעה לחיילי צה"ל שלחמו בקרב במחנה הפליטים ג'נין, כנגד בכרי. ואולם אף שיוזם הצעת החוק, ח"כ יוני שטבון (הבית היהודי), טוען כי הצעתו באה לתקן את המצב החוקי שנוצר, טוען היועמ"ש כי ההצעה "יוצרת קושי רב בהיבט המשפטי הרחב ביחס לדיני חופש הביטוי ובפרט לאיזון הדרוש בין דיני לשון הרע לחופש הביטוי".
בדיון שהתקיים בוועדת החוקה של הכנסת בהצעת החוק, ביום שלישי השבוע, הופיעה המשנה ליועמ"ש לענייני חקיקה, עו"ד אורית קורן, והציגה את עמדת משרד המשפטים. על פי עמדת היועמ"ש, "בשונה מעמדת היועץ בתיק 'ג'נין ג'נין', הצעת החוק הנוכחית מבקשת לקבוע עילת תביעה בגין לשון הרע על ציבור חיילי צה"ל, אף במקרה שבו לשון הרע איננה ניתנת לייחוס ליחידי הקבוצה. בהצעת החוק הנוכחית קיימים קשיים חוקתיים משמעותיים. היא פוגעת בזכות החוקתית לחופש הביטוי, פגיעה שאיננה עומדת במבחני פסקת ההגבלה. היועמ"ש סבור שככל שהכנסת מבקשת לערוך שינוי בהקשר זה, עיגון בחקיקה של עמדתו בתיק ג'נין ג'נין יביא לכלל איזון הולם בין מכלול השיקולים והזכויות הצריכים לעניין ועל כן יעמוד אף במבחנים החוקתיים".
לטענת היועמ"ש, "ההסדרים הקבועים בחוק איסור לשון הרע יוצרים איזון עדין בין שתי זכויות יסוד: חופש הביטוי והזכות לשם טוב, זכות הנגזרת מכבוד האדם. הסעיף בחוק העוסק בלשון הרע על ציבור, חורג מלכתחילה ממתווה זה של הגנה על זכות אדם כפרט ועיקרו בהגנה על אינטרס ציבורי, כבודן של קבוצות. המחוקק הכיר בקושי הכרוך בהגבלת חופש הביטוי בשל אינטרס זה, וראה לנכון לייחדו לאפיק הפלילי ולהפקידו בידי היועץ המשפטי לממשלה בלבד. כל זאת, על מנת שרק במקרים החמורים והקיצוניים ביותר יינקטו הליכים בגין לשון הרע על הציבור".
לדברי היועץ, "הצעת החוק מבקשת לקבוע לראשונה עילת תביעה אזרחית בתחום לשון הרע על הציבור. לקביעת עילת תביעה אזרחית בגין לשון הרע על הציבור יש אפקט מצנן רב משקל על חופש הביטוי, דבר המעורר קושי חוקתי מעצם טבעו. העמדת עילת תביעה זו דווקא ביחס לציבור הנמצא בלב הקונצנזוס הישראלי ודווקא באשר לפעילות המצויה במרכז הפעילות השלטונית של המדינה, יש בה משום פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי הפוליטי, שאף מבין כלל הביטויים זוכה להגנה החוקתית הגבוהה ביותר. השימוש בכלי של תובענה ייצוגית, היוצר חשיפה לפיצוי כספי בהיקף גבוה ביותר, והעדר הגבלה על הזכאות לתבוע, מחמירים עוד יותר את הקושי החוקתי". נוכח עמדה זו, היועמ"ש עשוי שלא להגן בבג"ץ על חוק זה, אם יתקבל סופית בכנסת.