הופעותיו של זוכה "ערב איידול", מוחמד עסאף, ברמאללה, בשכם, בחברון ואולי גם בנצרת, מדגימות את כוחה של התלהטות חיובית: איך המון אוהב דורש ומקבל את שמגיע לו, והנה, כלא היו, נעלמים לא רק גבולות מדיניים, חרמות ומתחים, אלא גם שורה של תקנות מחמירות.
בין אם רואים בזכייתו של עסאף שינוי מהותי בעמדת העולם הערבי כלפי סוגיית עתיד הלאום הפלסטיני ובין אם רואים בה אך אנקדוטה בידורית שאינה קשורה בבעיות האמיתיות של העולם, עצם קיומן של ההופעות מאתגר שורה של קריטריונים לביקורים של פלסטינים הרשומים כתושבי עזה בגדה המערבית. זאת אינה סוגיה בירוקרטית, אלא כלי רב עוצמה של ניהול ושליטה שמכתיב גורל של מיליוני בני אדם.
לישראל מדיניות שמבקשת להנציח את ההפרדה בין הפלסטינים שבעזה לבין אלה שבגדה המערבית. לצורך כך, בין היתר, נאסרת בפועל כניסת תושבים מעזה לגדה ולהפך (למעט מקרים הומניטריים).
מוחמד עסאף והוריו נחתו ברמאללה כאילו לא מיררה שורת קריטריונים בלתי אפשרית את חיי תושבי עזה מאז שנת 2000 לפחות. לא, איש לא משלה את עצמו שבעקבות הקלות שבה הוסדרה הופעתו של עסאף בגדה יבואו עכשיו כל הילדים שלא ראו שנים את אבותיהם, סבתותיהם ואחיהם, גם לא יתחדשו באחת קשרי המסחר שהחזיקו את כלכלת עזה, אבל בהחלט הוכח שהשמים לא נפלו עם הפרת הטאבו.
קודם להבהרת המשמעות, כדאי לומר כמה דברים בזכות שימוש נבון בפורמטים של שעשועוני טלוויזיה ככסות לתכנים חתרניים. בין לולאות של סרטוני חסות ופרסומת, מעל במה מבהיקה ולפני מופע תאורה שמלבין את פני אורות הצפון, שמרה קבוצה של אמנים צעירים - מתחרי "ערב איידול" מסוריה, מצרים, לבנון ועוד - על יושרה אמנותית וכבוד כן למקורותיהם התרבותיים. הזכייה של מוחמד עסאף בתחרות הזמר הפאן-ערבית, ניצחון בפער של למעלה ממיליון קולות, היתה בהחלט גם הכרה במורשת התרבותית שהציג בפני עשרות מיליונים של לא-פלסטינים.
מאוחר מדי (כי מוקדם או בזמן זה כבר לא קרה) מתברר שוב שלחיים כוחות שגם הבירוקרטיה היעילה ביותר לא תוכל להם. חיי הקהילה, על המשמעות התרבותית שלהם, ממשיכים לרחוש גם תחת מיני ניסיונות דיכוי - זה גם האתוס המרכזי שעליו מתחנכים יהודים בישראל.
עבור מי שמבין את משמעות האתוס הזה, השמחה ורוח התקווה שהופעותיו של מוחמד עסאף מביאות איתן, מציבות סימני שאלה לגבי הקריטריונים שמגבילים את הסיכויים של שכניו ממחנה הפליטים, של בנות הכיתה שלו, כמו גם של שאר צעירי עזה, להגשים כמוהו חלומות ילדות, או סתם להבטיח לעצמם עתיד טוב יותר.
הכותב הוא דובר ארגון גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע.