יואב איגרא הפך במרצות 20 השנים האחרונות לשם נרדף למלון ה"הרודס" באילת, אבל בימים אלה חשוב לו גם שתזהו אותו עם החאן החדש "בצל תמרים" בקיבוץ יהל שבערבה, שתי אצבעות מאילת. פונדק, שטחי מרגוע ובעתיד גם מפלי מים ופארק ספורט אתגרי. מיד נשוב לכביש הערבה, אבל קודם כל ניסע להרי ירושלים. איגרא גדל בבירה כבנו של איש מוסד שלא מצא את מקומו אחרי הפרישה מהשירות, והחליט לעקור עם המשפחה לקנדה. איגרא הצעיר נשאר בישראל בקיבוץ רמת רחל, אבל אחרי השירות הצבאי החליט ללמוד ארכיטקטורה ועבר, לפחות זמנית לקנדה.
קריירת האדריכלות שלו שגשגה: הוא הקים שתי חברות שהעסיקו מעל ל-150 עובדים ופרנסו אותו יפה. לא אחת הוא טוען שהפרנסה הטובה בקנדה אפשרה לו את מימון הרפתקאותיו בישראל. למרות ששב ארצה, הוא לא שכח את שנותיו כ"יורד", במיוחד את הזמנים שבהם הסטיגמה לגבי היורדים הייתה "נפולת של נמושות". "הייתי מדריך בסאמר-קמפ לנוער יהודי בקנדה. יום אחד הביאו לנו מישראל את מקהלת 'פרחי אביב' ושמעתי את נציג הסוכנות מזהיר אותם: 'אל תדברו איתם, הם יורדים'. בעיניי זה מוזר שמדינת ישראל משקיעה כל-כך הרבה משאבים בהבאת יהודים לישראל, אבל לא מספיק בהחזרת ישראלים הביתה. זו אולי התפוצה הכי חשובה שלנו".
איגרא, לטענתו, ידע תמיד שישוב לארץ לפני גיל 50, וההזדמנות נקרתה בפניו בתחילת שנות ה-90, כשהיה בן 48 והחליט לשוב לישראל כדי לתכנן את מלון "הרודס" באילת. "הייתה לי חברה מהגדולות בתחומה בצפון-אמריקה, אבל החלטתי שזה לא בשבילי והשארתי אותה לעובדים שלי. אולי זה יישמע ציוני, אבל אני אוהב ללכת בשדות שטרם נחרשו, לכן נמשכתי לאילת, לתמנע, ליהל".
- אתה אוהב את מה שאתה רואה היום ב"הרודס"?
"בוא נאמר שכאשר תכננתי אותו, השוק שאליו פנינו היה אחר. המצב הגיאו-פוליטי השתנה, שוק התיירות האירופית שאליו פנינו אינו קיים היום והתיירות הישראלית היא רבה יותר", מתנסח איגרא בזהירות שממנה ניתן אולי להבין שהוא אינו רווה נחת ממה שרואות עיניו בפרויקט שמזוהה איתו כל-כך.
אחת האהבות הגדולות של איגרא היא יאכטות וספינות: "הן ההוכחה שמה שמתאים לטבע הוא גם יפה. היאכטות שהכי מתאימות לטבע - הן היפות ביותר". ספינות מהעבר ומכונות ישנות בכלל, אהובות עליו במיוחד: "אני מתעניין בקלאסיקה - מה גורם להמצאה להיות בעלת חיי מדף ארוכים. זה קורה כמובן גם בבניינים.
"לא מזמן חזרתי מצרפת. אני מאלה שגם בטיולים מרימים את הראש למעלה לגגות ולכרכובים. לא יכולתי שלא להשתומם מאיפה היה למי שתכנן ובנה את הרצון, הזמן, שאר הרוח והכישרון שמתבטא לא רק בבניין אחד או שניים אלא ברחובות שלמים. התקדמנו בהמון דברים, אבל בנושא של בניין ועיצוב הבניין, הקדמה הוכיחה את עצמה פחות מאשר בתחומים אחרים.
הבטחנו עוד עצירה בכביש הערב, אז הנה הפרויקט החדש (יחסית) של איגרא, יהל: "הרעיון של עצירה בדרך לאילת הוא משהו שלא התייחסו אליו אף פעם. הייתה התייחסות ברמת הנהגים עם תחנות דלק ודוכני מזון, אבל השילוב הזה מוזר בעיניי: איך אפשר לאכול סנדביץ' בריאות כשאדי דלק באפך? אני רואה את חבל איילות ואילת כמקשה אחת: אם חבל איילות היה מפותח יותר מבחינה תיירותית, אילת הייתה מעניינת יותר. קח לדוגמה את הדרך לקי-ווסט בפלורידה: הדרך מעניינת לא פחות מהיעד הסופי שלה. לעומת זאת הדרך לאילת שנוסעים בה יותר ממיליון איש בשנה, מייגעת ואין צורך שתהיה כזאת משעממת ואף מסוכנת".
- אבל אנחנו רוצים להגיע מהר למלון, לא?
"זה האופי הישראלי: אומרים שהכניסה לחדרים ב-15:00, אז יוצאים מהבית לפנות בוקר, מגיעים למלון ב-10:00, עושים צ'ק-אין ויושבים חמש שעות בלובי. החזון שלי לגבי יהל הוא שאנשים יעשו צ'ק-אין מוקדם ויישארו איתנו כמה שעות עד שימשיכו לחדר שכבר מוכן להם במלון. כך גם יהיה להם תמריץ לעזוב את המלון בזמן ולא לנהל משא ומתן על פינוי מאוחר".
- איך תיצור את התמריץ?
"קודם כל מים. קטע של מים באקלים שיכול להגיע ל-46 מעלות, זה מאסט. יש ביהל שלושה סוגים של מים: יש מים לנוי, יש מים לסירות קטנות ויש מים שיורדים אנכית מגובה של 4.5 מטרים ויוצרים 'דזרט-קולר' ענק למי שיושב בחוץ. "האתגר הוא ליצור שטח ישיבה חיצונית. השטחים החיצוניים ביהל גדולים מהמבנה עצמו ובעתיד יהיו גם מפלי מים מהגבעות הסמוכות, שייצרו הרגשה של פארק שבו יש פעילות של ספורט אתגרי, אומגות, סולמות וחבלים. הדבר הזה לא צריך להיעצר ביהל, הוא יכול להיות דוגמה לכבישים אחרים בארץ כמו באזור ים המלח והגליל".
משקה של מוזנחים
חוץ מנופים מדבריים, אחת האהבות הגדולות של איגרא היא זמר ישראלי, ולא רק מפני שלחברו הטוב מגיל 10 לערך, קוראים יהורם גאון.
איגרא: "זוגתי היא זמרת שהייתה קרובה מאוד לוילנסקי. היא שרה שירים ישראלים קלאסיים. אני חושב שמפחיתים בכוחו של הזמר הישראלי. "הייתי בלא מעט אירועים שמטרתם הייתה להחזיר ישראלים הביתה, ולא היה דבר שמשך אותי בחזרה יותר מהזמר הישראלי.
"אלה היו שנים שבהם לא היה רדיו דיגיטלי ולא ערוצי טלוויזיה ישראלים, אלא רק ספריות תקליטים של מוזיקה ישראלית. יש הרבה אנשים שעזבו את ישראל, חיו טוב ברחבי העולם ועכשיו רוצים לחזור. אם יידעו להעביר להם תרבות ישראלית, זה יהיה מגנט. בעיניי ארגון כמו 'תגלית' הוא המפעל הציוני הכי חזק שאני יכול לחשוב עליו".
- אתה נשמע נלהב, קצת כמו "חוזר בתשובה".
"בגיל שלי זוכרים רק את הדברים הטובים מפעם. ארץ ישראל טבועה בנו. לא במילים הגבוהות של הציונות אלא בזיכרון של תנועות הנוער ושירי ארץ ישראל, זיכרון של אהבות ראשונות".
- שמעתי שאתה חובב עראק.
(צוחק) "לפני 21 שנה, כשרק הגעתי בחזרה לארץ, צילמו אותי לשער של 'סופשבוע' של 'מעריב' עם בקבוק עראק. אמרו לי שאני גורם לעצמי נזק אמיתי, כי בישראל זה נחשב למשקה של מוזנחים, אבל אני אוהב עראק כבר 40 שנה בערך.
"ישבתי פעם עם יהורם גאון על המרפסת, זה היה ב-73 או 74 ושתינו עראק. אף אחד בקנדה לא ידע מה זה ובהתחלה זה נראה לי כמו מים עם סבון, אבל מאז אני אוהב את המשקה. בעיקר את הגרסה הכי זולה שלו - עראק איילות".
- אז כדאי שתתחיל לאגור: מה-1 ביולי, בגלל הרפורמה במיסוי על משקאות אלכוהוליים, נעשה קשה ויקר מאוד להשיג עראק.
"מה אתה אומר? זה עצוב לשמוע. אני מאמין שאסתדר".
יואב איגרא
תפקיד: נשיא קבוצת איגרא
מצב משפחתי: בזוגיות 3 ילדים: שניים מגרושתו הראשונה ואחד מהשנייה
מגורים: אילת ("אם כי אני משלם ארנונה גם לעיריית הרצליה")
עוד משהו: חובב ים, שיט ויאכטות