להלן המסקנות שהוסקו בתקשורת הישראלית בעקבות הצטרפותו של גל מקל לדאלאס מאבריקס: הרכז עשה זאת בעיקר עקב אופי חזק ועבודה מפרכת, בניגוד לנהוג בכדורסל הישראלי; הצלחתו מדגישה את הכישלון, ובעיקר את העצלות, של ליאור אליהו; העובדה שמקל נפלט ממכבי היא פספוס עצום של הצהובים; ואף אחד לא ערער, כמובן, על ההנחה שהחתימה במאבריקס לשלוש שנים היתה ההחלטה הנכונה. בכל הטענות האלו יש מן האמת, אך כולן מציגות רק את חלקה.
ראשית, מקל חתם ב-NBA בעיקר מפני שהוא שחקן מוכשר. מאוד. כבר בסדרת רבע גמר הפלייאוף הנפלאה בין גלבוע/גליל להפועל חולון ב-2008/09 היה ברור שהוא הגארד הישראלי עם הפוטנציאל הרב ביותר מאז עודד קטש, דורון שפר ועדי גורדון - שלושה שחקנים שהיו יכולים להשתלב בליגה הטובה בעולם לו היו נולדים 10-20 שנה מאוחר יותר. הוא גבוה יחסית, שליטתו בגוף פנומנלית, שליטתו בכדור מרשימה, החדירה לסל מלאת עוצמה, ורק כמה תכונות בעייתיות, כמו קליעה בינונית מבחוץ ונטייה קלה לכדרור יתר, מונעות ממנו מעמד של כוכב-על אירופי (ולמרות החתימה בדאלאס, מקל אינו כזה). אופי חזק ועיקשות, שני מרכיבים שאי אפשר ללמד למרבה הצער, משלימים את החבילה. רק כמה החלטות לא נכונות בקריירה, כמו ההצטרפות המהירה מדי למכבי, עיכבו את התפתחותו עד ההתפוצצות בעונה האחרונה.
עבודה קשה זה נחמד, אבל בכך לא שונה מקל מעשרות שחקנים ישראלים צעירים, שהוריהם משלמים הון תמורת אימונים אישיים, שמתרוצצים בין אימוני קבוצת הנוער לקבוצת התיכון, שנוטשים את חבריהם ומצטרפים לאקדמיה בווינגייט ושנוסעים לתיכונים בארצות הברית. רק חלקיק האחוז מתוך אלו שמשעבדים את חייהם לטובת הכדורסל יהפכו למקצוענים. ראוי לזכור את אכזריות הפירמידה הזאת גם כשמישהו מגיע קרוב לפסגה.
***
ליאור אליהו שימש בימים האחרונים כסמל לכל אותם ישראלים בטלנים, שרק אם היו עובדים קשה יותר יכולים היו לככב ב-NBA. אליהו, אומרת הטענה המקובלת, מוכשר יותר גם ממקל וגם מכספי. ייתכן שכך הדבר, אבל אי אפשר לבצע באדם השתלת אופי. אליהו היה שחקן נערים מבוזבז, שפוספס על-ידי הנבחרות הצעירות של ישראל, עד שדני פרנקו הציל לו את הקריירה בנוער של מכבי רמת גן. אחר כך הוא עבד קשה, קשה מאוד, באימונים אישיים עם חנוך מינץ, כדי להפוך לשחקן ההתקפה הטוב ביותר שהיה כאן זה שנים. הפורוורד עבר גם שנה של אימוני תופת אצל המאמן הקשוח באירופה, דושקו איבנוביץ', והיה לו תפקיד מפתח באליפות המדהימה של קאחה לבוראל מול אלופת היורוליג דאז ואחת הקבוצות הטובות ביבשת בעשור האחרון, ברצלונה. ההישג הזה לא נופל בהכרח מחוזה מינימום בקבוצת NBA.
אה, כן: אליהו הגיע גם פעמיים לגמר היורוליג במדי מכבי ת"א, בעוד מקל כמעט לא שיחק במסגרת המחייבת ביותר בכדורסל האירופי. החתימה שלו בדאלאס אין פירושה שהוא יכול היה לזכות בחוזה דומה ברוסיה או בספרד. צסק"א לא מתחרטת על החתמתו של ג'רמי פארגו ושואלת את עצמה מדוע לא הימרה על מקל כרכזה הראשון; ואסיליס ספאנוליס, שוויתר על תענוג ה-NBA אחרי עונה מסופסלת אחת ביוסטון, עדיין היה נשאר השחקן המבוקש ביבשת גם אם הישראלי היה מצטרף לשוק. ייתכן שמכבי ת"א ופיני גרשון, שקירקע את מקל, שגו בהתנהלות מולו, אבל קל לשפוט זאת בדיעבד. בזמן אמת, רוב המאמנים במערכת כה לחוצה היו בוחרים ללכת עם הניסיון של אנדרו וישנייבסקי ודורון פרקינס. גם אם מכבי היתה מחליפה את יוגב אוחיון במקל בעונה האחרונה, היא ככל הנראה לא הייתה עוברת את ריאל מדריד ברבע הגמר. רודי פרננדז, סרחיו יול, סרחיו רודריגז וניקולה מירוטיץ' הם שחקנים טובים יותר ממקל. חלקם היו ב-NBA, מירוטיץ' עוד יהיה, אבל לאור חוזי העתק בספרד הם יכולים לוותר בקלות על עבודת הפרך של 82 המשחקים במדינה זרה. למקל אין פריבילגיה כזאת.
***
בכל הנוגע לקבוצה שבחרה במקל ושמקל בחר בה, הסיכויים לכישלונו גבוהים יותר מהסיכויים להצלחתו. ריק קרלייל הוא מאמן נהדר, ככל הנראה אחד מה-3 הטובים בליגה, אבל הוא טיפוס קר שנוטה לרדות ברכזים שלו. בעונה שעברה הוא העיף לספסל את הפוינט גארד הצעיר דארן קוליסון ולא היסס לשלוף את מייק ג'יימס בן ה-36 מפרישה זמנית. פירוש הדבר הוא שמקל יקבל הזדמנות בשלב מסוים, אבל יהיה עליו לזהור באופן מיידי, שאם לא כן הוא עלול להיזרק לקצה הספסל עד סיום חוזהו (אם יסיים אותו).
ה-NBA היא מפעל קפיטליסטי, שבו מועברים בהינד עפעף שחקנים שמרוויחים עשרות מיליונים בטרייד לעיר נידחת. אם מארק קיובאן, הבעלים של דאלאס, יידע שהחוזה הפעוט של מקל ישלים עבורו עסקה טובה עבור שחקן אחר, הוא לא יהסס לשנייה וישלח אותו לדרכו. היתרונות של מקל - חדירה טובה, חוכמת משחק, הגנה, הצטיינות בפיק אנד רול - הם סחורה חמה כרגע ב-NBA, אבל לאף אחד לא יהיו סנטימנטים עבורו אם לא יביא את כולם לביטוי ברגע שידרוך על הפרקט. לפרטים הוא יכול לפנות לעמרי כספי.