האם צריך לבטל את עבירת הסוביודיצה, המופיעה בחוק העונשין, ולפיה אין להתיר פרסומים בנוגע להליך פלילי תלוי ועומד במטרה להשפיע על מהלכו או תוצאותיו?
לדעת שופטת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בהחלט צריך לשקול את ביטול העבירה, נוכח העובדה שהיא הפכה ל"אות מתה", ולבחון מודל אכיפה שונה, באמצעות כללי האתיקה העיתונאית - כך עולה מדברים שנשאה חיות בכנס שהתקיים בסוף השבוע באילת, ביוזמת מחוז תל-אביב בלשכת עורכי הדין והמרכז למשפט ותקשורת באוניברסיטת בר-אילן, בנושא "ליטיגציה, תקשורת ופרקטיקה".
בתשובה לשאלותיה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר דפנה אבניאלי, חשפה השופטת חיות את תפיסותיה המקצועיות בנושא מעורבות התקשורת בסיקור הליכים משפטיים.
"על-פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה", אמרה חיות, "מאחר שחופש הביטוי מקבל מעמד בכורה, ההנחיה היא שלא להעמיד לדין בעבירת סוביודיצה, אלא במקרים יוצאי דופן. אני לא יודעת לאיזה מקרה יוצא דופן מחכים, אבל אם מחפשים אותו, אפשר למצוא אותו כל יום בתקשורת שלנו.
"האם צריך להעמיד לדין כל יום? האם צריך לחדש את האכיפה? אין פה כל-כך מה לחדש, מעולם לא הייתה אכיפה. תמיד הלכו על בהונות לגבי אכיפה. אני לא בטוחה שצריך לשמר את הנורמה הפלילית הזו, יש לי הרהורים על כך וצריך חשיבה מחודשת".
אכיפה בלתי אפשרית
בין הסיבות התומכות לדעת חיות בביטול העבירה - מצב של אי-אכיפת נורמה פלילית הוא מצב "לא בריא" לדעתה, המכרסם בעיקרון שלטון החוק; קיומם של מודלים אלטרנטיביים להגנת טוהר ההליך השיפוטי, על בסיס אתיקה עיתונאית, שתיאכף על יסוד הדין המשמעתי של מועצת העיתונות, ואתיקה של עורכי דין, באמצעות בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין; וכן הקושי ההולך וגובר להגדיר מהו פרסום.
"השיח הציבורי היום הוא כבר לא רק בעיתונות הכתובה, ברדיו ובטלוויזיה", אמרה חיות, "השיח מתנהל בתקשורת מקוונת, רשתות חברתיות, אינטרנט, יש בלוגרים. האם נטיל אחריות פלילית על האכסניה? גוגל? ויקיפדיה? זה אתגר גדול, והאכיפה נעשית יותר ויותר בלתי אפשרית".
גם בשאלה האם שופטים מושפעים מפרסומים תקשורתיים על אודות התיקים המתנהלים בפניהם, הציגה חיות גישה פרגמטית. היא הזכירה את דבריו של השופט אהרן ברק בפסק הדין בעניינה של העיתונאית אורלי אזולאי, אז כתב כי שופטים יודעים "לשים חיץ" בין מה שהם רואים ושומעים בתוך אולם בית המשפט, לבין פרסומים המתחוללים סביב המשפט. ואולם, לדברי חיות, "בכנות ראויה להערכה, ברק אמר שהוא איננו בטוח שזה חיץ בלתי חדיר. לכן, יש אמנם חזקה שאנחנו שופטים מקצועיים ויודעים לעשות את ההפרדה, אבל יש גם חזקה ניתנת לסתירה שאנחנו בני אדם, בשר ודם, וגם את זה צריך לקחת בחשבון".
השופטת אבניאלי הצטרפה לדברים אלה של חיות. "שופטים יכולים לומר שהם לא קוראים עיתונים ולא רואים חדשות, אבל הם בטח מדברים עם אנשים שקוראים עיתונים ורואים טלוויזיה", אמרה אבניאלי, "כך שכולנו לא חסינים מפני ההשפעות של התקשורת. הסיקור היומיומי של ההליכים המשפטיים בבתי המשפט נועד להבטיח את זכות הציבור לדעת ואת עיקרון פומביות הדיון, אבל מצד שני התקשורת היא מובילת דעת קהל ויוצרת דעת קהל ויוצרת ציפייה בציבור להתרחשויות כאלה ואחרות.
"היום יושבים כתבים עם טלפונים ומדווחים מתוך האולם, הרבה פעמים לפני שפסק הדין יוצא, לפני שהצדדים עצמם מבינים מה הייתה הכוונה בפסק הדין, התקשורת כבר מדווחת ובכך יוצרת דעת קהל ותובנה של הציבור לגבי המתרחש באולמות המשפט בקצב מהיר כל-כך, שאנחנו לא יכולים להדביק אותו".
"השופט הוא לא הסיפור"
חיות הפגינה גישה שמרנית ביחס לראיונות של שופטים בתקשורת, ואפילו ביחס לאופן שבו שופטים מתבטאים בתוך פסקי הדין. "יש לברך על הגישה המסורתית, שלפיה שופטים אומרים את דברם רק באמצעות פסקי דין", אמרה חיות, "אינם מתראיינים ואינם מוסרים מידע לתקשורת. הגישה הזו תואמת את תפיסת העולם השיפוטית שלי. שופטים צריכים לזכור לאורך כל הדרך שהסיפור הוא לא עליהם, והשופטים לא צריכים לשים עצמם במרכז הבמה של ההליך המשפטי. הסיפור הוא על בעלי הדין, ההליך העדויות ופסק הדין.
"לכן, אני לא חושבת שצריך להאיר את השופט ברמה האישית, את הדעות שלו. זה גם איננו תפקידו של שופט מכהן להתראיין על נושאים שעל סדר היום הציבורי, וגם לא של שופטים בדימוס.
"אנחנו עדים בשנים האחרונות לתופעה ששופטים פושטים את הגלימה וזמן קצר אחר-כך נהיים פרשנים גם של פסקי דין שהם נתנו בעבר וגם של פסקי דין של שופטים אחרים, ואני אינני חושבת שזו תופעה רצויה".
חיות מתחה ביקורת אפילו על כתיבה אישית מדי בפסקי דין - שאיפיינה בעבר את השופט מישאל חשין, ומבין השופטים המכהנים בעליון כיום מאפיינת בעיקר את השופט אליקים רובינשטיין.
"גם בכתיבת פסקי דין שופט צריך לזכור שהסיפור הוא לא עליו", אמרה חיות. "יש שופטים שנוטים לכתיבה בנימה אישית, זו לא גישתי ולא תפיסתי. אני לא מקבלת ששופט מכניס את חיבוטי הנפש שלו לתוך פסק הדין ומספק שדעתו היטלטלה אנה ואנה, הסיפור של התיק מזכיר לו חוויות אישיות, והוא מכניס אותן לפסקי הדין. בתפיסת העולם שלי זה לא נכון לעשות כך".
נימוקי חיות לביטול הסוביודיצה
■ מצב של אי-אכיפת נורמה פלילית הוא מצב "לא בריא", המכרסם בעיקרון שלטון החוק.
■ קיומם של מודלים אלטרנטיביים - על בסיס אתיקה עיתונאית, שתיאכף על יסוד הדין המשמעתי של מועצת העיתונות, ואתיקה של עורכי דין - באמצעות בתי הדין המשמעתיים של הלשכה.
■ הקושי ההולך וגובר להגדיר מהו פרסום.