ברמת גן מתנהלת כיום אחת ממערכות הבחירות המסקרנות ביותר - בעיקר בגלל זה שכנראה כבר לא יתמודד, ראש העירייה צבי בר. לאחרונה הוגשו נגדו כתבי אישום בשורה של עבירות מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ושיבוש מהלכי משפט. בר דוחה בתוקף את האישומים המיוחסים לו; הוא לא הסכים להתראיין לכתבה הזו. אבל הדיון בעניינו נוגע לדברים הרבה יותר גדולים מהמירוץ לראשות עיריית רמת גן: בשבוע הבא ידון הרכב מיוחד ומורחב של בית המשפט העליון בעתירה הקוראת לפסול את מועמדותו של בר, ובכך לקבוע בעצם שכל ראשי הערים שנגדם תלוי כתב אישום לא יוכלו לכהן או להתמודד.
השלטון המקומי בישראל, וזה לא סוד, רקוב מהיסוד: המשטרה לא מוסרת מספרים מדויקים, אולם ההערכות בנוגע למספר הרשויות שנמצאים בחקירה מדברות אפילו על כמה עשרות. אפשר להניח שזה מה שגורמים כוח גדול מדי, התעלמות תקשורתית והחמור מכול - אדישות של התושבים. שם, בפער בין היצרים הגועשים של המתמודדים ועוצמתם לבין האפאטיות של התושבים, משגשגת לה השחיתות. דוח של מבקר המדינה בנושא, שפורסם במאי האחרון, עובר על השיטות: מינוי מקורבים ללא מכרז, ניתוב כספים לחברים, טובות הנאה בצורת ויתור על חובות ועוד. מחפיר.
תושבי רמת גן אינם שונים משאר הישראלים ברמת האדישות: במדגם רחוב לא מייצג שערכנו הם מביעים חוסר עניין מוחלט, כמו גם חוסר אמון בכל מי שיישב על הכיסא הרם. אם תפסע ברחוב עם מועמד, ילחצו לו ידיים ויפרגנו, אבל אם אין אף אחד שמסתכל, הם אפילו לא מתאמצים להסתיר את הפיהוק. בבחירות הקודמות הצביעו פחות מ-40% מבעלי זכות ההצעה, מתוכם קיבל בר כ-50% מהקולות. כלומר, מספיקים 10% מבעלי זכות ההצבעה כדי למנות שליט יחיד.
תחנה ראשונה: רחוב ביאליק - פוליטיקה של ביטול דוחות
אני הולך לפגוש את המתמודד כרמל שאמה הכהן בקפה פורת, בית קפה בתוך חנות ספרים, באמצע רחוב ביאליק המטריף. אני מת על רחוב ביאליק. יש בו עצי פיקוס רחבים וטובי לב, שמפנקים בצל נעים ורוח מלטפת, ויש כל מיני חנויות קטנות ומשונות, מיני קטורת וחרוזים ובגדים (ח.מ.צ.ן - אופנה עוצרת נשימה) וירקות. יש את כיכר אורדע הנהדרת ומוסדות כמו "בית האזרח", והכול באווירה נעימה למדי. אין רשתות גדולות ברחוב, אנשים לא כל-כך צופרים. ביתי. ואף על-פי שיש קניון ממש לא רחוק, עם כל הרשתות המתבקשות, יש בו חיים.
בפעם האחרונה שראיתי את שאמה הכהן זה היה בפריימריז בליכוד. היום זה כאילו בן-אדם אחר: הוא נראה נהדר - רזה, שזוף, רגוע. אני אומר לו את זה, אבל שאמה הכהן הוא טיפוס של ביזנס שעוד לא למד לקבל מחמאה. יומיים אחרי שלא נכנסתי לכנסת התחלתי את הקמפיין לעירייה, הוא חותך, זה החלום שלי.
- אבל אתה הבא בתור בליכוד. ליברמן יוצא, או כל אחד אחר, ואתה בפנים.
"אני מעדיף את ראשות העירייה".
להערכת שאמה הכהן, בר לא יתמודד גם בלי קשר להחלטת בג"ץ. והוא מתחיל לירות: רמת גן זו עיר חזקה ועשירה, הוא אומר, קשה להיות פה ראש עיר רע. שים פה תרנגול עיוור בעירייה והכול ימשיך לתקתק. הזבל מפונה, החינוך בסדר. אבל מה, היא כבר לא מצוינת. פעם היו אומרים עיר ירוקה, היו עוברים לפה בשביל החינוך, אבל כבר מזמן לא. העיר מאבדת צעירים, יש פה יותר פיליפינים מצעירים. חוץ מחוף ים לא אמור להיות חסר פה כלום, ובכל זאת. אם אני נבחר אני או מוריד לכולם את הארנונה ב10% או משאיר אותה ככה, אבל נותן שירות שאין בשום מקום אחר.
זה לא הניסיון הראשון של שאמה הכהן בעירייה: מ-2003 עד 2009 כיהן כיו"ר ועדת ביקורת והיה הראשון שחשף את החשדות והגיש תלונה נגד ראש העירייה צבי בר למה שהתהווה בהמשך לכתב האישום הנ"ל: "קשה למצוא ברמת גן מגדל כשר, שאושר ותוכנן לפי הספר בצורה נקייה", אומר שאמה הכהן. "להערכתי, זו לא הפרשייה האחרונה. בשוק הנדל"ן הפנימו שכדי לאשר מגדל באזור הבורסה או בעיר רמת גן עצמה יש לפעול ב'צינורות המקובלים' וידעו לאיזה שמאי ולאיזה עורך דין לתכנון צריך לפנות כדי לקבל מקסימום ולשלם מינימום".
- אבל מה אתה רוצה? מתמודדים תמיד נוטים להשפיל את העיר שהם רצים לראשותה, אבל רמת גן על הכיפק. במיוחד רחוב ביאליק.
"תבוא בתשע בערב, אין כלב בכיכר. עשור אבוד עבר על העיר הזו, השלטון לא התרענן. כולם עקפו אותנו. חולון, בת ים - פעם היינו צוחקים עליהם, תראה איזה ערים אלה עכשיו בזכות ראשי הערים שם. אתה יכול לראות בקלות איפה עובר הגבול בין תל אביב לרמת גן בפארק - בצד שלהם אור, אצלנו חושך. תראה את באר שבע של דנילוביץ', את מה שגרמן עשתה בהרצליה. אחוז הצבעה נמוך הוא אם כל הבעיות. זה גורם לפוליטיקה של ביטול דוחות ועיגול פינות, זה לוקח 90% מהזמן ו-100% מהחזון.
"לטעמי, לראש עיר אסור יותר משתי קדנציות. זה ג'וב ריכוזי מדי. חייבים להעביר את זה בחקיקה. ראש עיר נכנס בישראל, יוצא רק באמבולנס". שאמה הכהן רואה עצמו פייבוריט. עושה המון חוגי בית. הוא מבסוט מהחזון שחיבר: ארבעת השינים: שקיפות, שיתוף ציבור, שירות ושלטון החוק. ויש לו רעיונות בשפע ופתרונות מבריקים מלוא הטנא, כמו לכל המועמדים שפגשתי ואפגוש עד הבחירות באוקטובר: להוריד את החניונים מתחת לאדמה, להוציא חיות מהספארי לסיבובים בלב העיר (האמת, זה די מלהיב). פותר את הפקקים, משפר את החינוך - ואני עוד לא גמרתי את הקפה.
תחנה שנייה: מגדלי התאומים - בא לנקות עם שפריצר ועם ספוג
נוסעים למגדלי התאומים לפגוש את המתמודד דוד מנע. מנע, 60, כיהן אף הוא כחבר כנסת מטעם הליכוד בכנסות ה-13 וה-16 (חמישה מהמועמדים לראשות העיר רמת גן הם מהליכוד). הוא היה מנכ"ל שירות התעסוקה וסמנכ"ל הביטוח הלאומי וחבר מועצת העיר בשנים 78'-87'. הקמפיין שלו נושא את הסיסמה "הניקיון מתחיל בעירייה", עם שפריצר צהוב או עם ספוג. מאחוריו, על הארון, תמונה גדולה שלו עם נתניהו כששניהם הרבה יותר צעירים.
"העיר הכי יפה הפכה למזבלה", אומר מנע ומסביר לי בסבלנות את כפל המשמעות בקמפיין: גם ניקיון של העיר ורחובותיה, וגם ניקיון מהשחיתות. "לא ראיתי עיר שמתנהלת בצורה כל-כך קלוקלת", הוא אומר. "מה שנחשף זה רק קצה הקרחון. אני אעשה שם סדר".
- למה לא רצת במסגרת הליכוד?
"הרשימות העצמאיות הן העתיד של המוניציפלי. פה אין משמעות לרוויזיוניזם. ככה יוכלו לתמוך בי כולם, מהשמאל ומהימין. ואם כבר, במקום להתחזק בליכוד ומשם לבוא למוניציפלי, עדיף להתחזק מוניציפלית וזה יחזק אותי גם בליכוד".
תחנה שלישית: אלוף שדה - הבורסה כסוהו של גוש דן?
לקפה של בוקר למחרת בקפה דבורה, בצד השני של העיר, ליד אלוף שדה, אני פוגש את המועמד ישראל זינגר, 64, חבר מועצת העיר מטעם סיעת זינגר לרמת גן, יו"ר תנועת "רמת גן החדשה" ומתמודד זו הפעם השלישית לראשות העיר. זינגר שימש כמנהל המיתולוגי של בית ספר בליך במשך 18 שנה.
מהקדנציה האחרונה מצביע זינגר על כמה הישגים עיקריים: מניעת העלאת הארנונה ב-2010, מאבק ממושך להעברת קו המתח הגבוה מאזור דרום העיר לכביש גהה ומלחמה מוצלחת נגד הריסת כיכר אורדע. מלבד זאת, העביר את הזמן במאבק בשחיתות. זינגר, יחד עם שאמה הכהן, הוא מועמד מוביל. בבחירות הקודמות קיבל כמעט 40% מהקולות.
זינגר מעורר אמון מיידי ומוחלט. יש אנשים שיש להם את זה. הוא פיזיקאי (תואר שני בפיזיקה גרעינית, מומחה בחלקיקים האלמנטריים), שחמטאי ואיש חינוך. לא יודע איך להסביר את זה, אבל אתה ישר רוצה לעשות מה שהוא מציע, וזה אפילו נשמע מאוד הגיוני. גם לו יש רעיונות לא רעים בכלל. כשאחד חדש עולה לו בראש הוא רושם על פתק ומכניס לכיס. הכיס מלא.
- פעם שלישית גלידה?
"הפעם זה שונה. צבי בר איננו, וזה הזמן להניע מחדש. יותר מדי זמן העיר הייתה מופע של איש אחד, מנוהלת בצורה מיושנת, לא מסונכרנת. כמו הרבה אימפריות היא התחילה לדחות חידושים ולהתנוון. אפשר לשנות את הגישה, לתת הטבות לתושבים כמו כרטיס תושב או חניה חינם, הנחות בלימודים, בנייה לצעירים בבורסה. יש לנו פה שבעה מוסדות אקדמיים, 40 אלף סטודנטים, ואנחנו לא נותנים להם דבר. צריך להקים חברה כלכלית. צריך להפוך את הבורסה לסוהו של גוש דן. אם אני נבחר, אני משאיר לכל משפחה צעירה מעל אלף שקל בחודש בכיס. משפר ומוזיל את מרכזי העזר עם מורים גמלאים, מוריד עלויות בשימוש באולמות ספורט ובהשתתפות בתנועות הנוער".
"הבעיה", אומר זינגר, "היא שגרים פה, לא חיים פה". אני חושב שזה משפט נחמד, שיכול לעבוד גם הפוך, ובכל מקרה אין לו הרבה משמעות, אבל קשה מאוד שלא להתרשם מהמטה ומהעבודה. עוד פעיל שנמצא שם זה אודי לבון, מנכ"ל איגוד ההורים הארצי - לא ידעתי שיש דבר כזה. "ישראל היחיד שיודע לשים דגש לא רק על הלימודים עצמם, אלא גם על המסביב", הוא אומר, "ישראל מבין את הצעירים. זה ייחודי לו".
תחנה רביעית: העירייה - "תודיע שאתה לא מתמודד"
נוסעים לעיריית רמת גן. איזה בניין עירייה חמוד יש לרמת גן, קטן ושכונתי כזה. עושה לך חשק לעמוד בראשות העיר. אנחנו מסתובבים במסדרונות באין מפריע. לאף אחד לא אכפת שאנחנו שם, וזה עובד לשני הכיוונים - כשאתה נעמד בפתח חדר שבו עובדות שלוש פקידות ושואל: איפה הלשכה של צבי בר, אף אחת לא עונה, כאילו היית אוויר.
לשכתו של בר נעולה ואנחנו נכנסים לרגע קט למשרד המרווח של סגנו, אלי מוסרי, שבדיוק יושב לפגישה עם אחיינו, השחקן טל מוסרי. הוא בדיוק בדרך לפגישה עסקית. "פה זה הכול בהתנדבות", הוא אומר, חייכן ומשופם כמו שאני אוהב.
מוסרי, 60, מכהן כבר 15 שנה כחבר מועצת העיר וכיום מחזיק תיק הכספים. תחת שרביטו, זכתה העיר רמת גן במקום השני והמכובד מתוך 15 הערים הגדולות בישראל במבחן האיתנות הפיננסית שלה. אני לא מספיק לדבר איתו הרבה על האופוזיציה ועל השחיתות כי אין לו זמן, אבל על מתחריו הוא מוכן לדבר קצת, בכל זאת: "חוץ ממני, אף אחד מהם לא קיבל החלטה על רכישה של בקבוק מים", הוא אומר. וכשאני אומר שמדובר באנשים עם ותק בעירייה כמו שלו, הוא מבטל אותי בתנועת יד: "אופוזיציה".
להבדיל ממתחריו, מוסרי יוצא מתוך נקודת הנחה שאם בג"ץ יתיר לו, בר ימשיך ויתמודד עוד קדנציה, "וזה יטרוף את הקלפים לכולם".
- איפה היית בכל השחיתויות שמיוחסות לבר? לא ראית?
"כשזה קרה, כל האירועים האלה, הייתי באופוזיציה. ב-2008 הפכתי לסגנו. לזכותי אני יכול לומר שלא זומנתי לחקירה, אפילו לא להעיד".
- הוא מועמד ראוי בעיניך?
"מה אני, שופט? אני אמרתי לו בישיבת מועצה: אסור לפטר אותך, יש חזקת החפות, אבל תודיע שאתה לא מתמודד. אחרי כל השנים האלה, זמן לזוז הצידה. אני היחיד מהקואליציה שאמר לו את זה".
תחנה חמישית: מטה הירוקים - "עכבר עלוב, מכרסם שוטה"
נוסעים למרפאה של המתמודד הרציני השלישי, ד"ר אבי ליליאן, 52, וטרינר, מייסד ויו"ר תנועת הירוקים בעיר, חבר מועצה, ובעליו של "מגן דוד ירוק", מכללה ללימודים פרה-וטרינריים.
ליליאן, בחלוק לבן, היה האיש שהגיש את הבג"ץ נגד בר. מערכת היחסים שלו עם ראש העירייה ידעה מורדות ומורדות. על-פי אחת האגדות, באחת הישיבות נפנף בר במלכודת עכברים מולו ואמר: "אתה עכבר עלוב, מכרסם שוטה, טיפש, נוכל".
"לראש עירייה יש סמכויות של מונרך אבסולוטי, יותר מראש ממשלה ושר בכיר, בגלל זה צריך להגביל כהונה לעשר שנים", רושף ליליאן, שמספר כי סגר על תמיכה עם קהילת הלה"טבים בעיר. "אנחנו שלושה במירוץ ועם כל הכבוד, אני הכי מתאים לנהל את העיר. אשמח שכרמל יהיה הסגן שלי. אני חבר שלו, אבל אתה יודע מה ההבדל בינינו: הוא לא עבד יום אחד בחייו, רק פוליטיקה". גם לזינגר הוא חולק מחמאות דומות.
- ומה אתה מבטיח לתושבים הטובים של רמת גן?
"דיור בר השגה, חינוך, מלחמה בשחיתות. אם רק נצליח להוריד את השחיתות ולגבות היטלי השבחה בחוק, ואל המשחק שיש היום, נוכל להצמיד מורה פרטי לכל ילד ברמת גן מגן ועד תיכון. אני מתכנן להעביר יום חינוך ארוך אמיתי בעיר, עד חמש, עם ארוחות. לעיר יש את הכסף הזה. היא יכולה להיות במקום ראשון".
ואולי, אני חושב לעצמי, המודל צריך להיות אחר לחלוטין. אולי שליט יחיד זה לא דבר טוב לעיר, אולי עדיפה מתכונת של צמד, או טריאומווירט - כמה אנשים שיכולים להיות גם יריבים, שיאזנו אחד את השני, שימשכו קדימה, שימנעו שחיתות. האם זה אפשרי?
הכתבה המלאה - במגזין G