לא פחות מ-35 מיליון בני אדם בעולם לוקים כיום באלצהיימר שאובחן, ועוד 35 מיליון לערך לוקים באלצהיימר שעדיין לא אובחן. כל חולה אלצהיימר דורש טיפול מתיש ומעיק נפשית על ידי 2-3 בני משפחה או מטפלים סיעודיים, כך שמחלת האלצהיימר לבדה פוגעת באופן קשה בכ-2% מאוכלוסיית העולם. זו רק מחלת מוח אחת. כ-35 מיליון אנשים חולים בפרקינסון, וזו רק עוד מחלה אחת. לכך ניתן להוסיף מחלות קשות ונפוצות נוספות, כדיכאון וכסכיזופרניה, ששיעוריהן לא פחותים בהרבה והן פוגעות בחולים בגילים צעירים יותר.
"בעוד כ-20 שנה, מחלות המוח יעלו לנו יותר מהסרטן ומחלות הלב במשותף", אומר ד"ר חוסני מנג'י, ראש התחום הנוירולוגי בחברת התרופות ג'נסן מקבוצת ג'ונסון אנד ג'ונסון. בעשורים האחרונים חלה פריצת דרך אדירה בהבנת פעילות המוח, אבל הוא עדיין נותר מסתורי.
מנג'י הוא אחד השופטים בתחרות B.R.A.I.N לפיתוח טכנולוגיות פורצות דרך בתחום חקר המוח והטיפול בו. את התחרות עורכת עמותת טכנולוגיות מוח לישראל שייסד נשיא המדינה, שמעון פרס, ובראשה עומד מייסד כרומטיס, ד"ר רפי גידרון. עם המיזמים המתמודדים נמנים גפיים רובוטיות, עיניים ביוניות, ניתוח מוח לא-פולשני וטיפול פורץ דרך בפרקינסון, סכיזופרניה ואפילפסיה. בתחרות משתתפים גופים אקדמיים וחברות מסחריות, מישראל ומחו"ל. הזוכה יקבל פרס של מיליון דולר - סכום זעום יחסית למשאבים שדורש התחום, אבל זריקת עידוד למדענים ולאנשי הפיתוח העוסקים בתחום שלעתים קרובות אינו קל.
עשרת המועמדים הסופיים יציגו את פיתוחיהם החדשניים בכנס BrainTech Israel 2013, כנס ה-BrainTech הראשון של ישראל, שיתקיים ב-14-15 באוקטובר 2013, ואז גם יוכרז המיזם המנצח. עם חברי צוות השופטים בתחרות נמנים כמה מהשמות הגדולים ביותר הפועלים כיום בתחום חקר המוח. ביקשנו מכמה מהם לספר לנו על המחקרים המרתקים ביותר שהם עורכים בשנים האחרונות; כיום במעבדה ומחר, בתקווה, משפרים את החיים של כולנו.
להשפיע על הדיכאון תוך שעות
"לתרופות נגד דיכאון דרושים כמה שבועות כדי להתחיל לפעול. לפעמים קשה להתאים את התרופה הנכונה, ויש לנסות כמה תרופות". המשפט הפשוט הזה מסתיר מאחוריו מציאות כואבת מאוד.
הסופרת מריאן קיז, שבעצמה התמודדה עם דיכאון, מתארת זאת היטב בספרה "תעלומת מרסי קלוז". גיבורת הספר, הלן, הסובלת מדיכאון, סופרת לאחור את הדקות עד שיסתיימו ששת השבועות שלאחריהם הובטח לה שהתרופה תחל לפעול. בכל בוקר היא מתעוררת במרה שחורה חריפה המלווה ברצון עז להתאבד, ואין הפוגה מן הסבל - ולו לדקה אחת. בכל זאת היא מצליחה לדחות בקושי את הדחף למות בעוד דקה מייסרת ועוד דקה, בתקווה להגיע לתום ששת השבועות.
והנה ביום הראשון של השבוע השביעי, היא מתעוררת בדיוק עם אותה הרגשה נוראה כבעבר. "אם כך, כנראה שצריך לנסות תרופה אחרת", אומר לה הרופא בחביבות, והנה מתחילה עוד תקופה נצחית של שישה שבועות, והפעם בידיעה שייתכן כי בסופם אין הבטחה למזור. "לו היית באמת יודע מה אני עוברת, היית חונק אותי בעצמך, מרחמים", היא אומרת לרופא. "אם הייתי חיית מחמד, היית יורה בי".
"ההשערה שלנו היא שהתרופות כיום פועלות באיטיות כי הן תוקפות את הדיכאון רחוק מן המוקד שלו", אומר ד"ר חוסני מנג'י, ראש תחום הנוירולוגיה בג'נסן, חברת התרופות של תאגיד ג'ונסון אנד ג'ונסון. "אנחנו חושבים שאנו הולכים ומתקרבים למוקד. כבר ראינו חולים ששום תרופה לא עזרה להם, מגיבים לפתע, תוך כמה שעות, לתרופות החדשות שאנחנו בוחנים. הדיכאון שלהם נעלם פתאום".
מנג'י מציין כי התאבדות היא כיום אחד מגורמי המוות המובילים אצל צעירים, ודיכאון הוא אחד מגורמי הנכות הנפוצים אצל צעירים ומבוגרים כאחד. טיפול מהיר כזה יכול למנוע מקרים של התאבדות המתרחשים לעתים כבר אחרי שמתחילים לקחת תרופות, אך לפני שהן מתחילות לפעול.
אחד החומרים שמנסה ג'נסן לבחון, הוא קטמין - סם מסיבות ידוע וגם חומר הרדמה חזק המשמש כיום בעיקר לבעלי חיים. במינון המתאים, החומר הזה מאפשר לחולים בדיכאון חריף הפוגה קלה בתסמינים שלהם. למרבה הצער זה אינו ריפוי; ההפוגה נמשכת רק כמה ימים - אבל עצם ההיזכרות בכך שניתן להרגיש טוב, ועצם ההפוגה מהסבל, נותנים תקווה לחולי הדיכאון, ואת הכוח להמשיך הלאה.
אל תראו בנ"ל המלצה לצרוך קטמין במסיבות כטיפול עצמי בדיכאון - תופעות הלוואי שלו יכולות להיות חמורות בשימוש לא מבוקר, למשל הפרעות זיכרון וקוגניציה קשה או הפרעות מוטוריות.
ואולם ג'נסן בוחנת את השימוש בנגזרות שונות של החומר הפעיל הזה, בתקווה להאריך את משך חייו בגוף ולהפחית את תופעות הלוואי, וכן בוחנת תרופות אחרות שיכולות להניב את אותה התוצאה.
מה הגורם לאוטיזם?
אחרי שנים ארוכות של תפקידים בכירים בתחום חקר המוח באקדמיה, פרופ' ג'רלד פישבך החליט להקדיש את זמנו לחקר האוטיזם במכון Simons בניו יורק, שהוא עומד בראשו. "השכיחות של אוטיזם בארה"ב היא 1 לכל 100 ילדים", אומר פישבך. "חלה עלייה חדה ברמות האוטיזם מאז שנות ה-80. מדוע? האם באמת חלה החמרה בתופעה, או שהאבחון השתנה? התשובה היא כנראה - גם וגם. אכן, ההגדרה של אוטיזם התרחבה מאוד, וכיום נעה בין אנשים שהם פשוט ביישנים מאוד, ועד אלה שממש לא מסוגלים ליצור אינטראקציה, ואין להם שמץ של מושג מה אנשים אחרים חושבים".
- האם אתה מאמין שאוטיסטים וביישנים קלות, הם פשוט רמות שונות של אותה התופעה?
פישבך: "לתפיסתי התכונות בבסיס כל הפרעות הנפש מצויות בפיזור מסוים גם באוכלוסייה הכללית. כך גם לגבי אוטיזם. ואולם ההגדרה של אוטיזם כוללת לא רק בידוד חברתי, אלא גם התנהגות רפטטיבית ותחומי עניין צרים. ישנן תופעות רבות שאינן חלק מההגדרה, אך מגיעות במתאם גבוה עם אוטיזם חריף, כמו אפילפסיה והפרעת אינטליגנציה, ובעיות שפה".
- מהי ההשערה המובילה כיום לגבי הגורם לאוטיזם?
"גנטיקה מעורבת מאוד, אבל אין גן אחד שהוא 'הגן של האוטיזם'. אנחנו מכירים בוודאות 30 גנים שמזוהים עם סיכון מוגבר לאוטיזם".
- יש גם גורמים סביבתיים?
"בהחלט, ולעתים רואים שני אחים שיש להם בדיוק את אותם גנים שמקושרים לאוטיזם, אבל אצל אחד יהיה מופע קל מאוד של ההפרעה ואצל השני - חמור מאוד. אנחנו חושבים שאולי יש נטייה לאוטיזם שמופעלת על ידי לחץ נפשי של האם בהריון, או זיהום בהריון, או עוררות מוגזמת של מערכת החיסון של האם, או של הרך הנולד. אנחנו ממשיכים לחקור זאת, אבל יודעים עדיין מעט מאוד. אנחנו יודעים על הגנטיקה של המחלה יותר מאשר על השפעת הסביבה".
- מה לגבי חיסונים?
"זה שטויות. למרות שנעשו אין ספור מחקרים, לא נמצא קשר בין אוטיזם לבין חיסונים בכלל וחיסון MMVR (החיסון הנקרא בישראל 'מרובעת' או 'מחומשת') בפרט".
- על פי עדויות ששומעים מהורים, הטיפול ההתנהגותי באוטיזם לפעמים יעיל מאוד.
"לא, זו ממש טעות. כשהאוטיזם מוגדר חמור, יש רק מספר קטן של תוכניות התנהגותיות שמובילות לשיפור שהוא קל שבקלים, וכדי שהן יהיו יעילות, הן מצריכות מהמטופל האוטיסט 4 שעות עבודה בשבוע, 20 שעות עם מומחה ועוד 20 עם הורה. מי יכול לעמוד בזה? לשמחתנו, יש ילדים שפשוט משתפרים עם הזמן. בוחנים כיום טיפול תרופתי. למשל בחומר בשם אוקסיטוצין, שנמצא משמעותי באינטראקציה חברתית בקרב בריאים. עדיין אין תוצאות חד-משמעיות, וכך גם לגבי גירוי מגנטי או חשמלי. לצערי, אפשר לומר כי אין כיום טיפול טוב לאוטיזם".
פישבך אינו חושב שניתן, והוא גם לא היה רוצה, להעלים את האוטיזם לחלוטין. "הספקטרום האוטיסטי משתלב לתוך האוכלוסייה הכללית ולא היינו רוצים להפוך את כל האנשים לרובוטים זהים זה לזה", הוא מסביר.
"האנשים הללו רוצים לחיות טוב יותר, בתוך האישיות הקיימת שלהם. היינו רוצים לטפל בהפרעות הגופניות של התופעה, באגרסיביות כשקיימת, בבידוד החברתי החריף".
הפרקינסון מתחיל במעי
יכול להיות שפרקינסון כלל אינה מחלה של המוח בלבד, אלא שהיא מתחילה במרכז הגוף ומטפסת מעלה. כשחולה פרקינסון אומר לנוירולוג שלו שהוא גם סובל מעצירות, הנוירולוג מן הסתם ישלח אותו לרופא המומחה למערכת העיכול, ומיד ישכח מן הסיפור. כך, ככל הנראה, התעלם העולם הרפואי במשך שנים רבות מכך שפרקינסון איננה רק מחלת מוח, אלא מחלה של כל הגוף, בעלת פנים שונות ומרכיבים רבים.
פרופ' מוסא יודעים הוא מומחה למחלות זיקנה, והמפתח של התרופה לטיפול בפרקינסון של טבע, אזילקט. "התרופות הקיימות לטיפול בפרקינסון כיום, אולי חוץ מהאזילקט, הן כולם תרופות המטפלות רק בתסמינים של המחלה, ולא משנות את מהלך המחלה", אומר יודעים. "אנחנו - במעבדה שלנו בטכניון ובחברת התרופות Abital Pharma שהקמתי - מפתחים תרופות שתוקפות מטרות רבות בעת ובעונה אחת, ומאמינים כי נוכל להגן על תאים, להציל תאים שכבר החלו להתנוון וגם לעודד התמיינות של תאי גזע לתאי עצב".
כמו כן עובד הצוות של יודעים על בדיקת סקר לגילוי פרקינסון בקרב אוכלוסייה צעירה. "את הפרקינסון מגלים כיום בדרך כלל כאשר 50%-75% מתאי העצב החיוניים כבר מתים. אם היינו יכולים לגלות זאת קודם, זה היה כמו להציל אדם לפני שהוא נופל לגרנד קניון. זה הרבה יותר קל מלהוציא אותו משם אחרי שנפל".
וכאן נכנסות לסיפור בעיות העיכול של חולי הפרקינסון. מתברר שצבר חלבונים בשם Lewy Body, הנפוץ במוחות של חולי פרקינון, מופיע קודם כל במעי, אחר כך מטפס במעלה עצב הווגוס המקשר בין האיברים הפנימיים של הגוף לבין המוח, וגורם להפרעות במערכת הלב וכלי הדם, אחר כך מגיע למוח ומתחילות תופעות של אובדן חוש ריח ודיכאון, ורק אחר כך לגזע המוח - ואז מתחילות תופעות של פרקינסון. לבסוף מתפשטת המחלה בכל המוח ונוצרת דמנציה.
ואם כך, הרי שדווקא קולונוסקופיה, המשמשת כיום כבדיקת סקר לאבחון סרטן המעי הגס ומומלצת לכל מי שהגיע לגיל 50, עשויה בעתיד לשמש גם ככלי אבחון מוקדם לפרקינסון.
- אז מי שסובל מעצירות צריך לדאוג?
יודעים: "לא, הוא צריך לאכול סיבים תזונתיים".
יודעים עצמו אינו שוקד על אבחון בקולונוסקופיה, אלא על שבב גנטי שמאבחן את רמות הביטוי של גנים מסוימים בתאי המוח.
על פי דפוס הביטוי של הגנים, ניתן לזהות כי התאים הללו "לקו בפרקינסון" עוד לפני שהם מתים, ולטפל בהם בתרופה כאזילקט, עוד לפני שמתחילים התסמינים.
יודעים: "כמו הטיפול בסרטן ובאיידס, נראה כי בעתיד גם הטיפול בפרקינסון - שהינה מחלה מורכבת - יהיה רב-תרופתי, קוקטייל, ולא טיפול בחומר אחד ויחיד".
עד תחילת המאה ה-21 פחות או יותר, היו רק מעט מאתגרים לתיאוריה שלפיה המוח כולל בבגרות את כל התאים שאי פעם יהיו בו, ולא יכולים להיווצר תאי מוח חדשים ופעילים. פרופ' פרד גייג' מהמעבדה לגנטיקה במכון Salk בסן דייגו מאמין כיום שזו הנחה שגויה לחלוטין.
בשנים האחרונות הולך ומתברר כי המוח גמיש גם בגילים מבוגרים. הוא יכול להשתקם במידה מסויימת משבץ וכן ללמוד יכולות חדשות בגיל מבוגר, בהצלחה גבוהה יותר מכפי שחשבנו בעבר. אך האם גמישות המוח נובעת רק מסידור מחדש של הקשרים בין תאי המוח, או שיכולים גם להיוולד תאי מוח חדשים? סוגיה זו מתבררת רק בשנים האחרונות.
גייג' טוען כי נמצאו - במחקריו שלו וכן במחקרים של אחרים - עדויות לכך שבמוח ישנם תאי גזע, אשר יכולים להתפצל לתאים חדשים, וכל תא חדש שכזה יכול להפוך לנוירון (תא עצב) במוח, והנוירונים החדשים הללו מתקשרים היטב עם הנוירונים הקיימים, וגם משנים את היכולות וההתנהגות (החלק האחרון הוכח בינתיים בחיות בלבד). התהליך כולו נקרא נוירוגנזה (Neurogenesis) - בריאת המוח מחדש.
תיאורטית, אם אכן התהליך מתרחש כפי שתואר, ואם נלמד כיצד לעודד אותו ולשלוט בו, נוכל לרפא את כל המחלות הקשורות בניוון מוחי, ובראשן האלצהיימר והפרקינסון.
לא היה פשוט להוכיח את קיומו של תהליך הנוירוגנזה. בשנות ה-60 התגלו סימנים כימיים שהעידו כי במוח מתקיימת חלוקת תאים, אך לא היה ברור האם התאים שמתחלקים שורדים, והאם הם הופכים במוח לתאים שימושיים. רק בשנות ה-90 התפתחו טכנולוגיות שהראו כי לא רק שנולדים במוח תאים חדשים, אלא הם גם עוברים תהליך מיון ונהפכים תאים בוגרים.
בראשית המאה ה-21 התאפשרה בדיקה מעניינת של המוחות של חולי סרטן. חלק מן התרופות שנטלו החולים לטיפול במחלתם, היו כאלה שחודרות למוח ונדבקות לתאים רק בשלב התמיינותם. הנתיחה שלאחר המוות הראתה כי באותם חולים, קיימים תאים בוגרים בתוך רשתות מתפקדות, מסומנים באותה התרופה - כלומר, אלה תאים שהגיעו מהתחלקות ועד תפקוד מלא, כשהאדם היה כבר חולה סרטן בטיפול כימותרפי, ובדרך כלל בן 50-70.
אז מדוע המוח לא מתחדש כל הזמן? ככל הנראה העניין קשור בסביבה של התא. "מצאנו מולקולות, בעיקר חלבונים, שנמצאים במוח באופן טבעי ומעודדים את התהליך. השתמשנו בחומרים הללו כדי לגדל מיליוני תאי גזע במעבדה", אומר גייג'. השלב הבא הוא לעשות זאת במוח עצמו, ובצורה מסודרת, מבלי לפגוע בקיים. השאלה היא לא רק כיצד לייצר תאים, אלא כיצד לשלוט בתהליך שבו הם יוצרים רשתות המעבירות מידע. גייג' מאמין כי חלק מן התהליך הזה מתרחש גם דרך תקשורת עם הסביבה.
"מחקרים חדשים בעכברים מראים כי כשהם מבצעים פעילות גופנית, קצב חלוקת התאים עולה, אך התאים לא בהכרח שורדים", מספר גייג'. "כשהעכברים נמצאים בסביבה מועשרת בגירויים, התאים שורדים. כך ששילוב בין השניים - פעילות גופנית וגירוי מוחי - מחדש את המוח באופן המוצלח ביותר. גם בבני אדם, ראינו שאצל מי שמתעמל לעתים קרובות, יש יותר צריכת סוכר על ידי המוח, ככל הנראה עדות לכמויות גדולות יותר של תאים ולהיותם של התאים פעילים יותר". לעומת זאת, ניוון חווייתי, רמות גבוהות של לחץ נפשי והזדקנות - כל אלה מדכאים את התהליך, לפחות בעכברים.