ההסתדרות הודיעה ביום חמישי האחרון על "הסכם דרמטי", שעליו חתמה עבור עובדי הניקיון במגזר הפרטי, אלא שהדרמה העיקרית סביב ההסכם הזה נוגעת ליחסים העכורים ממילא בין ראשי ההסתדרות ללשכת התיאום של ארגוני המעסיקים. ההסכם נחתם בסודיות מוחלטת מול "ארגון חברות הניקיון", שאינו שייך ללשכה, אף שגובש כבר מתווה מוסכם מול לשכת התיאום בראשות צביקה אורן. האחרון שמע על ההסכם מאמצעי התקשורת, ורתח מזעם. הוא הרי מייצג את המעסיקים, שאמורים לשאת בעלויות ההסכם, שמגולגלות כעת עליהם.
הכל התחיל בפברואר 2012. ההסתדרות ולשכת התיאום חתמו על הסכם דרמטי, שקבע כי עובדי ניקיון שמועסקים ב-90% משרה לפחות יחדלו לעבוד אצל הקבלן ויועסקו ישירות כעובדים מן המניין. ההסכם אושר ברוב קולות על ידי המעסיקים, למרות שמאחורי הקלעים ההתנגדות הייתה גדולה. עם פרישתו של שרגא ברוש מראשות לשכת התיאום וכניסתו לתפקיד של צביקה אורן, ההתנגדות הפכה להרבה יותר מרעשי רקע. בתחילה, ראשי ההסתדרות הבהירו כי לא יסכימו לשום שינוי מהותי בהסכם וודאי שלא לביטול סוגיית ההעסקה הישירה של עובדי הניקיון, אלא שעם הזמן הבינו בארגון שעוצמת ההתנגדות תביא לכך שההסכם ממילא לא יכובד. בתחילת יוני האחרון חשף "גלובס" את המתווה החדש בין הצדדים, שהעניק למעסיקים בחירה בין שלוש אלטרנטיבות: לקלוט את עובדי הניקיון; לשפר את תנאיהם בהתאם להסכם שגובש במגזר הציבורי; או להשוות את תנאיהם הנלווים ל"אחרון העובדים" במקום העבודה. כל מעסיק, באשר הוא, יכול היה לבחור במודל המתאים לו יותר.
מה השתבש מאז? גורמים שמזוהים עם ההסתדרות טוענים כי צביקה אורן "לא סיפק את הסחורה", לאחר שלא הצליח להשקיט את ההתנגדויות מבית, אף שהמתווה הזה הוצע לראשונה על ידו. יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, אבי ניסנקורן, נפגש לפני כשבועיים עם אורן והודיע לו בנימוס האופייני לו כי ההסתדרות רואה עצמה משוחררת מהסיכומים המוקדמים. ל"גלובס" נודע כי באותה עת ממש, אנשי הארגון כבר ניהלו מו"מ מתקדם עם ארגון חברות הניקיון, בראשות אילן שמעוני. אורן, מצדו, טוען כי המתווה המדובר זכה לאישור נשיאות לשכת התיאום, והעובדה שאיגוד חברות הניקיון בראשות דרור עטרי, הכפוף ללשכת התיאום, עמד בהתנגדותו - היא עניינו שלו (אורן) ולא של אף אחד בהסתדרות.
אבל ייתכן כי הרקע למהלך הזה נובע מסיפור אחר לגמרי, שמשקף גם הוא את היחסים העכורים בין הצדדים. מסתבר כי ההסתדרות ביקשה לאחרונה מלשכת התיאום להסכים לארכה של כ-4 חודשים בהגשת תגובת ההסתדרות לבג"ץ שהגישו המעסיקים בעניין פסק הדין שאסר עליהם להביע עמדה בעת התאגדות עובדיהם ("פס"ד פלאפון"). המעסיקים, כך מתברר, השיבו בשלילה, ועוררו את חמתם של ראשי ההסתדרות. אלה פנו באופן חד צדדי לבג"ץ, וקיבלו ארכה של חודש ימים. ממילא עצם הגשת הבג"ץ לא תרם במיוחד ליחסים בין הארגונים, כך שהסירוב מצד המעסיקים הגדיש את הסאה. צביקה אורן, אגב, אמר היום ל"גלובס" כי הוא לא היה מודע בזמן אמת לסירוב הזה, והוא עצמו היה נוהג אחרת.
כך או אחרת, אחרי חודשים ארוכים שבהם ניסו בשני הצדדים לגמד את המחלוקות כלפי חוץ, נראה כי ההסתדרות והמעסיקים מתקשים במיוחד להסתיר כיום את הפערים ביניהם. אם זה לא מספיק, בשבועות הקרובים צפויה לשכת התיאום של המעסיקים לפתוח בקמפיין נגד שורה של חוקי עבודה במשק, כאשר חלק ניכר מהם נחתמו בתקופה החמה בין עופר עיני לשרגא ברוש. בדיוק באותה עת, צפויה ההסתדרות להשיק קמפיין בעלות מיליונים שיעודד את העובדים במשק להצטרף לארגון ולהקים ועדים חדשים. דבר אחד בטוח: לא יהיה משעמם.