"חוק עידוד השקעות הון... סייע לטבע להרחיב משמעותית את השקעותיה בישראל, ותרם רבות לחיזוק התחרותיות של ישראל בשוקי העולם, ולחיזוק הפריפריה אל מול מרכז הארץ. בעשור האחרון הכפילה טבע את כמות המועסקים הישירים בישראל ל-7,100 עובדים באתרים ומפעלים באזורים רבים, ביניהם אזורי פיתוח ופריפריה בנאות חובב שבנגב, בירושלים, בקריית שמונה, באשדוד, בפתח-תקווה, בנתניה, בשוהם ובכפר-סבא".
במילים אלה הגיבה היום (ג') טבע לפרסום הטבות המס שקיבלה תחת חוק עידוד השקעות הון - 11.8 מיליארד שקל בשנים 2006-2011, עם עלייה בהיקף ההטבות לאורך השנים. את הנתונים לשנת 2012 האוצר ורשות המסים לא פרסמו.
אז כמה עלו למשלם המסים הישראלי אותם 7,100 עובדים שהוזכרו בתגובת טבע? בחישוב פשוט, מדובר ב-1.66 מיליון שקל לכל עובד במשך 6 שנים. 277 אלף שקל בשנה. כ-23 אלף שקל מדי חודש. השכר הממוצע במשק, למי ששכח, עומד על כ-9,000 שקל בחודש.
חישוב זה אינו כולל כמובן את עובדי "המעגל השני" אותם הזכירה טבע בתגובתה (כ-40 אלף איש, לדברי החברה), אולם ניתן רק לתהות לכמה עובדים היו מסייעות הטבות המס לו היו ניתנות באופן יותר דיפרנציאלי כך שהיו מטיבות עם יותר עסקים קטנים ובינוניים (שכידוע אחראים לרוב המועסקים במשק).
הנתונים שפורסמו היום מציפים את הבעייתיות בהטבות המס, בריכוזיות שלהן בקרב תאגידי הענק, ובעיקר אמורים לפתוח דיון על השאלה הבוערת מכל: האם החלוקה הנוכחית הביאה למיצוי מלוא הפוטנציאל הכלכלי של ההטבות?