השבוע לקחתי לעצמי פסק זמן מעולם ההיי-טק וביליתי מספר שעות ביער עופר כאורח של שבט הצופים "תמיד".
כ-600 חניכים העלה השנה השבט ליער. הנושא שבחרו למחנה השנה היה "מצרים העתיקה". בהתאם לכך תוכננו ונבנו, בעבודת פרך מאומצת, המבנים במחנה: השער הורכב משני אלים מצריים קדמונים וחניתות גדולות בידיהם. המחסן הוא ספינקס שבחלל בטנו הענקית מאוכסן הציוד השבטי.
תורן הדגל הוא מומיה היוצאת מקברה בשעת הצורך ומניפה את דגלי הצופים והמדינה. גמל עשוי מקני סוף מתנועע באחת מפינות המחנה ולוגם מדי פעם מתוך הבאר שנבנתה במיוחד בשבילו.
ובין כל אלה מסתובבים החניכים, בגילאי 10 עד 18. הם עזבו בבית מאחוריהם את מסכי הטלוויזיה והמחשבים, את הטאבלטים ואת המזגנים. במשך שבוע ימים הם עסוקים בפעילויות ערכיות, בבניית מבנים ובתחרויות שונות, שמדגישות את הרוח הצופית.
קצת קשה להאמין, שאלו הם אותם ילדי דור המסכים, שלגבי פינוקם וקלות-דעתם אנחנו נוהגים להתלונן בשיחות סלון עם בני שיחנו.
מאוחר בלילה דיברתי עם רועי פרץ, בן 17 וחצי, מרכז צעיר בשבט "תמיד". הוא למד בתיכון "הדסים" מחשבים וביולוגיה, היה תלמיד מצטיין, אבל ירד קצת בלימודים בגלל הצופים.
"זה היה שווה לי, כי אין שום מסגרת אחרת בה אני כנער בן 17 יכול להשפיע על החיים של כל-כך הרבה ילדים אחרים. מה שאני רכשתי פה ישמש אותי בגדול אחרי זה בחיים".
ההורים לא כעסו על ההידרדרות בלימודים, שאלתי.
"ההורים שלי פירגנו לי תמיד אם השקעתי יותר בצופים, גם על חשבון לימודים. אבא שלי היה קצין בשריון, שירת 28 שנים בצה"ל והשתחרר כתת-אלוף. ממנו קיבלתי הרבה מאוד ערכים שאני מיישם אותם כאן".
בעירעור השלישי שלו הצליח רועי לאחרונה להעלות את הפרופיל שלו ל-97, הוא נרשם ליום גיבושי סיירות ומתכוון "כמה שיותר לתרום ולעשות שירות צבאי משמעותי".
אפשר גם אחרת
"מה תרצה לעשות אחרי הצבא?", שאלתי אותו, כאיש היי-טק שמנסה תמיד לאתר את דור ההמשך של אומת הסטארט-אפ.
"אני רוצה להשתלב בתפקיד ניהולי, משהו עם פן חברתי, אולי תפקיד ציבורי שבו אוכל להשפיע על אנשים. אבל יש אולי סיכוי שארצה להקים חברת סטארט-אפ. עוד לא החלטתי".
אתה מודע לזה שאנחנו, המבוגרים, קצת חוששים לפעמים מתופעת "דור המסכים", התעניינתי.
"אנחנו אולי מחוברים למסכים, אבל המחנה הזה הוא ההוכחה שאפשר גם אחרת. אנחנו הגשמנו חלום מאפס ועד למציאות. הוכחנו לעצמנו שאנחנו יכולים להוביל ילדים ולהתחבר למטרה שמאחדת את כולנו".
צודק רועי פרץ, אפשר גם אחרת. אני מאחל לו הצלחה רבה בשנים הקרובות, באשר יילך. ולאחריהן - ההיי-טק הישראלי ישמח לחכות לו, אבל כנראה גם ישמח לוותר עליו אם יבחר בתפקיד ציבורי, למען עתיד טוב יותר עבור כולנו.
* יזהר שי הוא שותף כללי בקיינן פרטנרס ומנהל פעילות הקרן בישראל.