ארצות הברית מעולם לא הפסיקה ולעולם ולא תפסיק להעריץ את מייקל ג'ורדן. מה שקרה במאי 1993 לא גרם לאמריקאים לאהוב את הכדורסלן האדיר הזה פחות - אולי רק לאבד את התמימות שלהם לגבי כוכב שיקגו בולס: ערב משחק פלייאוף קריטי מול ניו יורק ניקס במדיסון סקוור גארדן, בחר "הוד אווריריותו" להדרים שעתיים נסיעה מבית המלון של הקבוצה, לכיוון אטלנטיק סיטי, שם שרף כמעט לילה שלם בקזינו. ככה זה: אפילו אלוהים מתברר בסוף כאנושי.
מאז שפפ גווארדיולה מונה למאמן קבוצת הבוגרים של ברצלונה ב-2008, היא הפכה במובנים רבים לקבוצה הכי ג'ורדנית שידע הכדורגל העולמי. תמיד דיברו עליה במונחים של שלמות, העריצו בצורה נטולת חוש ביקורת את סגנון המשחק המיוחד שלה. 15 התארים השונים בהם זכתה בחמש השנים האחרונות רק הוסיפו להיסטריה סביבה. בישראל התפתחה תופעה שמכונה "בארסה-מאניה", במסגרתה הפך הקאמפ נואו לאתר עלייה לרגל מקודש.
במשך כל התקופה הזאת, הכל היה נקי וצח בקטאלוניה. אפס תקריות, אפס תככים פנימיים, אפס יחסי ציבור גרועים, אפס תקלות. ברצלונה היתה המודל, השלמות, האידיאה.
ואז הגיע קיץ 2013.
***
הנה תקציר של אירועי קיץ 2013, שקצת מנפצים את השלמות.
■ בערב יום שישי, באחד מהרגעים העצובים בתולדות המועדון, התפטר טיטו וילאנובה מתפקיד מאמן ברצלונה, לאחר שהבין מרופאיו כי ההתמודדות עם מחלת הסרטן לא תאפשר לו לעמוד העונה על הקווים. פחות מחודש לפני המשחק הרשמי הראשון של 2013/14, ובעיצומם של אימוני טרום העונה ומשחקי ההכנה - ברצלונה נתקעה ללא מאמן. מי שיגיע יהפוך למנג'ר השלישי של בארסה בתוך שלוש שנים.
למרות כל האמוציות והקושי לטפל בנושא שכזה, צריך לשים את הקלפים על השולחן: מדובר על פאשלה ניהולית של ראשי ברצלונה. הרי גם בעונה הקודמת וילאנובה נעדר ממשחקים בשל מחלתו, וזה השפיע לרעה על ביצועיה של הקבוצה. מועדון מקצועני שמגלגל קרוב לחצי מיליארד אירו בשנה לא יכול להרשות לרגשות להכתיב לו את ההתנהלות: ברצלונה היתה צריכה כבר לפני חודש למצוא מחליף לווילאנובה, ובמקביל להמשיך לאפשר לו לעבוד בסביבת המועדון כל עוד הוא ירצה בכך, בתפקידים כאלו ואחרים.
■ אריק אבידל, שהפך לסמל ההומניות של ברצלונה (החזירה אותו לשחק בשורותיה אחרי שהחלים מסרטן ונעדר מהמגרשים למשך 14 חודשים), עזב לאחר שלא קיבל חוזה חדש במועדון. אמנם הציעו לו לפרוש ולאמן במחלקת נוער - אבל המגן הצרפתי העדיף להמשיך ליהנות מכדורגל, ועבר לשחק בקבוצת המיליארדרים החדשה של מונאקו.
■ ליונל מסי, השחקן הטוב בעולם ומי שתדמיתו היתה עד היום צחה כשלג, נאשם על-ידי רשויות המס בספרד בהעלמות מס. הוא עשוי לשלם כופר של 10-15 מיליון אירו על מנת להיחלץ מהצרה הזאת. אם זה לא מספיק, מסע משחקי הראווה שלו ביבשת אמריקה, "מסי והחברים", הפך לפארסה: משחק אחד, בלוס אנג'לס, בוטל ברגע האחרון עקב כשלים ארגוניים וכספיים; במשחק אחר במסגרת המסע, כמה מה"החברים" של מסי הבריזו, ועל מנת למלא את הסגלים במספיק שחקנים, גייסו מפיקי המשחק כדורגלנים חובבנים מהקולג' המקומי.
■ ברצלונה איבדה את הקשר המרכזי שלה, טיאגו אלקנטרה, דור העתיד של נבחרת ספרד (כמו שאנחנו הישראלים נוכחנו לדעת ממקור ראשון במהלך יורו הצעירות), ומי שסומן במידה רבה של צדק כיורש אפשרי לצ'אבי ואינייסטה. טיאגו התעופף לו לבאיירן מינכן, הקבוצה החדשה של האקס המיתולוגי גווארדיולה, וזה קרה בעיקר בשל סעיף השחרור המגוחך שהוכנס לחוזהו לפני שנתיים (18 מיליון אירו בלבד, כסף קטן מאד בשביל כשרון כזה גדול).
רק שטיאגו לא היה העסקה הגרועה היחידה של בארסה בשוק ההעברות בקיץ הזה: דויד וייה, שרק לפני שלוש שנים נקנה תמורת 40 מיליון אירו מוולנסיה, נמכר לאתלטיקו מדריד בתמורה ל-2.1 מיליון אירו (שיוכלו לצמוח ל-5 מיליון אירו בהתאם להתניות כאלו ואחרות). רק בשביל הפרספקטיבה: ליאור רפאלוב נמכר ממכבי חיפה לקלאב ברוז' ב-2.5 מיליון אירו.
■ סכסוכים והיעלבויות ברמת כיתה א' מתגלים בתוך המועדון. מסי ואביו, כך מדווח העיתון הנחשב "אל פאיס", לא מרוצים "מחוסר התמיכה התקשורתית של הנשיא רוסל בפרשת העלמות המס"; רוסל בתגובה מנסה להרגיע את הרוחות ואומר ש"מסי השחקן הטוב בעולם ואין שני לו".
וכמובן היה את העניין הזה עם המשולש הפראי גווארדיולה-וילאנובה-רוסל. זה התחיל כשגווארדיולה טען כי ברצלונה "ניצלה לרעה את המחלה של וילאנובה", והטרידה את מנוחתו בזמן שהיה בשנת שבתון בארה"ב. "נסעתי 6,000 ק"מ מערבה כדי שיהיה לי שקט", אמר. "ברצלונה לא עמדה במילה שלה לתת לי את השקט הזה". בתגובה, הצהיר רוסל כי "מדובר על שקר מוחלט. אני לא מצליח להבין את פפ, אם הוא רוצה להאשים אותי במשהו, הוא צריך להוכיח את זה". וילאנובה טען מצידו: "כשהייתי בניו יורק פפ פגש אותי פעם אחת בלבד, כשהגעתי. אחר-כך במשך חודשיים לא ראיתי אותו. הוא חבר שלי והייתי זקוק לו, אבל הוא לא היה שם בשבילי".
***
הכתבה הזאת לא באה לסמן את נפילתה של האימפריה. ברור שאין חוט מקשר בין כל האירועים הנ"ל, ואת העובדה שכולם מתרחשים במקביל - אפשר לייחס להרבה מאד חוסר מזל. חוץ מזה, היו גם כמה דברים טובים שקרו הקיץ בברצלונה: למשל, בואו נזכיר שהיא ניצחה בדו-קרב ישיר את ריאל מדריד בקרב על שירותיו של ניימאר, שעשוי להתברר לא רק כנס מקצועי אדיר, אלא גם מסחרי-כלכלי.
אז מה בכל זאת קורה בברצלונה בפגרה הזאת? אחרי חמש שנים בהן היא הצליחה להתחמק מהגורל הזה, עכשיו גם היא מתחילה להזכיר לנו שאנשים הם כולם בשר ודם. אף אחד לא חסין מטעויות, לא מנהליה הדגולים של ברצלונה, לא ליונל מסי, ולא מייקל ג'ורדן.