"ניסיתי לרקוד עם האלבום החדש. אי אפשר", אומרת הזמרת הצעירה אביגייל רוז (27) על אלבומה החדש והמקסים "הפרעות". זהו האלבום השלישי של רוז, שיוצא חמש שנים אחרי אלבומה הראשון - "מלחמה יומיומית" (בהפקתו של יוני בלוך), ושנתיים אחרי צאת "חצי נחמה". המילים באלבום, כבאלבומיה הקודמים, עוסקות באהבה, על היבטיה ופצעיה. השיר "א.ה.ב.ה", למשל, שהח"מ מצא בו משב של הומור ("קשה לי לומר את המילה 'אהבה' ביומיום, היא מזכירה לי אהבות שכבר אינן. אומרת אל"ף ה"א בי"ת ה"א"). רוז מכחישה: "מצטערת. לא רואה הומור בשיר 'אהבה'. הכוונה שלי בשיר הייתה שאני צריכה להגיד אותה, את המילה, כמו מנטרה. בתקווה שזה יחלחל אל ליבי באופן לא מודע".
- על מנת לאפשר את המסוגלות לאהוב, למרות הכול?
"יש לי המון ידידים. עד שהבנאדם הופך לחבר שלי לוקח הרבה זמן. אני עושה את זה מאוד לאט. בחששות מאוד גדולים".
- כן, הפחד להיפגע.
"נכון. ועד שאני אומרת 'אני אוהבת אותך' עובר המון זמן. זה משפט מאוד רציני להגיד. השיר מדבר על זה. אהבה היא מילה קשה, וזה כאב תופת אחרי שזה נגמר".
- אבל הנה השיר "עננים" מדבר דווקא על רגע מאושר.
"'עננים' הוא על רגע טוב ביום. אתה יודע, יש לפעמים רגעים נחמדים במהלך היום. אבל גם כשמאוד טוב לך, יש את הפחד שזה ייגמר".
- בואי נדבר רגע על המילה "הפרעות" - השם שבחרת לאלבום.
"זה השיר שאני הכי אוהבת באלבום. איזה הפרעות? יש לי כל מיני הפרעות. "אני לא אוהבת לחשוף את החיים שלי מעבר לחשיפה בשירים. שאנשים יחפשו את ההפרעות בין השירים. כולן רשומות שם".
- מוזיקת גרוב היא לא קצת מסיכה? הקצביות מאפשרת מידה של נוחות עם המילים, גם כשהן קשות.
"לא חושבת שהלחנתי את השירים ככה, כי הרגשתי שיותר נוח לי. אני אף פעם לא עושה מוזיקה בשביל שיהיה נוח. המוזיקה קצבית כי זה כיוון מוזיקלי שאני מאוד אוהבת".
לא מוותרת
רוז היא בתם של המשוררת והפזמונאית תלמה אליגון-רוז ושל יורם רוז, מנכ"ל משותף בהוצאת הספרים כנרת-זמורה-ביתן-דביר ומבעלי "צומת ספרים". עולם התרבות המקומי היה עבורה נוף מוכר. על יתרונותיו ובעיותיו.
- כמתבונן מהצד, אני מרגיש שכיום, להיות זמר זה קשה מאוד ברמה הנפשית. הייתי בהופעות שנכחו בהן פחות מעשרה אנשים.
"אני, ועוד הרבה זמרים, רוצים לעזוב את המקצוע שלוש פעמים בשנה, ואני אומרת את זה בקול רם, ואז מרגיעים אותי שגם הזמרים הכי גדולים בארץ רוצים לעזוב את המקצוע. שלוש פעמים בשנה. אני לא רוצה לעזוב. זה מאוד מתסכל לראות קצת אנשים בקהל. אבל תמיד מסבירים לך שזה המצב בארץ עכשיו. גם כשאני מופיעה מול עשרה אנשים, אני נותנת את ההופעה הכי טובה שלי. אחרי זה יש את הדאון המאוד גדול. לשמחתי, יש תמיכה קטנה סביבי שעוזרת, שאומרת שיהיה בסדר.
"אני לא מאמינה בלוותר על המקצוע. כל מה שאני עושה, זה כדי לקבל אהבה. וזה המקצוע שלי, יש תקופות קשות. אני רואה את הדרך והדרך קשה, אבל בסוף אני אצליח".
- יש אמנים שמוותרים על החלום.
"אם הם באמת נורא מוכשרים, זה לא נשמע לי הגיוני. אם מדובר בבנאדם מוכשר, שהמוזיקה בוערת בו ברמות שאי אפשר להסביר - שיעבוד בעוד עבודות, יעשה עוד דברים, כי אין כסף עכשיו. "אבל לוותר על החלום לעשות מוזיקה, זה לא הגיוני".