בינואר האחרון כינס חגי בדש, מנכ"ל בית ההשקעות פסגות, מסיבת עיתונאים רבת משתתפים. חדר הישיבות בקומה ה-25 בבית פסגות היה מלא עד אפס מקום, כשבדש הכריז בגאווה כי בית ההשקעות הגדול בישראל ינהל מעתה "רשימה שחורה". מדובר ברשימה של חברות ובעלי שליטה שנקטו פעולות, שלדברי בית ההשקעות עלולות לפגוע בזכויות לקוחותיהם, כמו למשל הענקת תגמול שאינו הולם לבעלי משרה. "אנחנו מאמינים שנוכל ליצור שוק הון עם נורמות חדשות", ייחל אז בדש.
כמעט שמונה חודשים חלפו מאז, ומסתבר שבדש אכן תורם ליצירת נורמות חדשות בשוק ההון. אמש חשפנו כאן ב"גלובס" כי עלות שכרו של מנכ"ל פסגות, בית ההשקעות הגדול בישראל, עומדת על 5 מיליון שקל בשנה - הרבה מעל לשכרם של עמיתיו בבתי ההשקעות המובילים, ויותר מקודמיו בתפקיד, שאף הם זכו לשכר שמן.
תנאי השכר של בדש טובים גם מאלה של דני נוה, יו"ר כלל ביטוח (שזוכה ל-4.3 מיליון שקל עבור 85% משרה), שאושרו בשבוע שעבר חרף ההתנגדות הנחרצת של פסגות. "מיהו האדם אשר נשא ונתן עם נוה באשר לתנאי העסקתו? אילו טעמים עמדו בבסיס החלטת החברה לתמוך במינויו ולהעניק לו את תנאי השכר והפרישה המוצעים?", תהתה פסגות במכתב ששיגרה עם להנהלת אי.די.בי, בעלת השליטה בכלל ביטוח.
סביר להניח ש-1.2 מיליון הלקוחות של פסגות ישמחו להפנות את אותן שאלות לזהבית כהן, מנכ"לית קרן אייפקס, בעלת השליטה בפסגות, ומי שסיכמה עם בדש את תנאי העסקתו.
שכר על חשבון הציבור
עלות השכר של בדש אמנם חריגה בכל הקשור לרמות השכר הנהוגות בענף בתי ההשקעות, אך היא מזכירה את אלה הנהוגות בגופים פיננסיים מסוג אחר: הבנקים. כך, למשל, עלות שכרה של מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, הסתכמה ב-2012 בכ-5.1 מיליון שקל.
המשותף לבנקים (וחברות הביטוח) ולבתי ההשקעות הוא שבכל המקרים מדובר בגופים שמנהלים כספי ציבור, כך ששכר העובדים בהם - בכירים וזוטרים כאחד - משולם במידה רבה על ידי חסכונות הציבור ועל גבם של הלקוחות.
בהתאם, כל הגופים הללו כפופים לרגולציה ממשלתית, אלא שכאן בתי ההשקעות הם חריגים: בעוד ששכרם של הבכירים בבנקים ובחברות הביטוח ידוע לציבור, הפיקוח על בתי ההשקעות מתמצה ברמת המוצרים שהם משווקים (קופות גמל, קרנות נאמנות, תעודות סל ותיקי לקוחות), ואין עליהם חובה - אם הם לא ציבוריים - לחשוף את שכר הבכירים בהם, או את רמות השכר הנהוגות בארגון.
וכך, פסגות, חברה פרטית המנהלת יותר נכסים פיננסיים מכל אחת מחמש חברות הביטוח הגדולות, לא נדרשת לפרסם את תנאי השכר שהיא מעניקה לבכיריה. לכאורה, אין לה שום סיבה לתת למיליוני לקוחותיה - שהפקידו בידה את חסכונותיהם - דין וחשבון לגבי מדיניות התגמול והשכר בה.
הגיע הזמן, אם כן, שיו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, מי שמפקח על המוצרים של בתי ההשקעות ומודע היטב לבעייתיות הזו, יפסיק להתעלם מהמצב. האוזר צריך להעניק לציבור החוסכים בישראל את הזכות הבסיסית שמגיעה להם: לדעת מה קורה בגוף שמנהל עבורם את הכסף.
"פרסום האמנה למעורבות מוסדית נועד להגדיר כללי התנהגות שקופים, ברורים וידועים מראש", מצהיר פסגות בגאווה באתר הבית שלו. אכן, מילים כדורבנות, שלא מותירות לנו אלא לתהות: האם בית ההשקעות בניהולו של בדש היה מוכן להשקיע בחברה המתנהלת ללא שקיפות ומסתירה מהציבור את שכר מנהליה?