אף שרוב מוחלט של היהודים בישראל נזקקים לשירותי הרבנות הראשית בצמתים שונים בחייהם - ברית-מילה, בר-מצווה, נישואים, גירושים, מוות - רובם ככולם אינם מתעניינים במתרחש במוסד הזה.
אפשר שכתוצאה מכך הפכו מוסדות הדת הממלכתיים - הרבנות הראשית, המועצות הדתיות ובתי הדין הרבניים - לאבן שואבת לתופעות של שחיתות, בזבזנות ונפוטיזם, ולמרחב מחיה לאנשים מפוקפקים, המהלכים על קו הגבול מבחינה חוקית, והרבה מעבר להרי החושך מבחינה ערכית.
הזעזוע התורן מתמקד ברב שמואל אליהו, המתמודד על משרת הרב הראשי לישראל. אבל אליהו - גזען חשוך שמאחוריו שורת התבטאויות פומביות בגנות חילונים, ערבים, הומוסקסואלים ומי שאינו שותף לאורח חייו הגזעני בכסות דתית ופסיאודו-ציונית - איננו מקרה יחיד. רבים מבעלי התפקידים בממסד הרבני נושאים על גבם קופת שרצים.
די אם נזכיר את הרב הראשי הנוכחי, יונה מצגר, שחמק בעור שיניו מכתב אישום על עבירות שחיתות, וכן מהמלצה להביא להדחתו מכהונתו, באמצעות מועצת הרבנות הראשית; וכן את הרב הראשי לשעבר אליהו בקשי-דורון, העומד בימים אלה לדין באשמת הוצאת אלפי הסמכות כוזבות לרבנות.
שמואל אליהו מכהן זה שנים רבות כרבה של העיר צפת. בתפקידו זה הוא זכה לבולטות רבה בזירה הציבורית, שבה נתן ביטוי לתפיסת עולמו הנקלית. אלא שרק כעת, כשהוא מבקש לעלות בדרגה ולהתמנות לרב הראשי לישראל, החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לפתוח בקמפיין ציבורי נגדו. עד עכשיו אליהו לא הפריע לוינשטיין? משרת עיר איננה רמה דיה ואיננה חשובה דיה, כדי שהיועץ יבקש לסלק ממנה רבנים בעלי תפיסות עולם חשוכות?
וינשטיין עשה שימוש כמעט בכל כלי העומד לרשותו, כדי להרתיע את אליהו מלהתמודד, וכן למנוע מחברי הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים מלבחור בו. הדברים הגיעו עד כדי כך, שבימים האחרונים הודיע משרד המשפטים כי "לא ראוי" יהיה לבחור בו לרב הראשי, ובחירה כזו תעורר "קשיים משפטיים", שטיבם לא הוברר.
היועץ עשה כאן שימוש חורג בכוחו המשפטי, על גבול החריגה מסמכות, במקום לומר בפשטות: קצרה ידי מלמנוע בכלים משפטיים את ההתמודדות והבחירה, וכל שנותר לי הוא להשמיע קריאה ברובד הערכי, המוסרי, המצפוני.
לא תתנקה מחטאיה ומשרציה
השאלה היא מדוע טורח היועץ המשפטי לממשלה לחסום את דרכו של אליהו לכס הרב הראשי לישראל. הרי גם אם יצליח במאמציו, הרבנות לא תתנקה מחטאיה ומשרציה. אם אליהו לא יישב שם, יישב רב אחר, נקי יותר או פחות. לא זו הבעיה.
הרבנות הראשית היא גוף מסואב, המסמל שתיים מהבעיות האקוטיות והיסודיות ביותר של הממשל הישראלי, ושתיהן נובעות מהיעדר ההפרדה בין דת למדינה.
האחת היא היותו של הממסד הרבני ניזון מכספי ציבור. אילו היו כל הג'ובים הרבניים תפקידים שבהתנדבות, או שהיו ממומנים כארגון עצמאי, מעין עמותה המבוססת על תרומות מהקהילה - לא הייתה יכולה להישמע כל טרוניה נגדה. אדרבא, שכל קהילה דתית תפעל למיצוי תפיסתה הרוחנית, על חשבון משאביה וכספה.
אלא שכל התפקידים הללו - החל ברב רחוב, שכונה, עיר, משגיח כשרות או רב ראשי - יושבים על הקופה הציבורית. הבעיה השנייה היא הכוח הנורמטיבי הכופה שניתן לממסד הדתי, בשאלות המשפיעות על זכויות הפרט של כל אדם בישראל.
שתי הבעיות הללו הופכות את הדת בישראל לפוליטיקה, ואת הרבנים לפוליטיקאים, הנושאים את שם הרוחניות, האמונה והערכיות לשווא. אלה הבעיות שבהן צריך לטפל, והצינורות שיש לנתק, במקום לנהל מסעות משפטיים-למחצה נגד דמויות בפוליטיקה הרבנית.
ישראל נוסדה כמדינה יהודית, לא יהודית-דתית. לא מאוחר לחזור לשם. האם הגזען אליהו ייבחר לרב הראשי לישראל? התשובה הנכונה צריכה להיות: למי אכפת?