קראתי הבוקר מאמר של פרופ' אסא כשר ("ידיעות אחרונות", 28.7.13), המקונן על כך שהממשלה אינה מתייחסת לכללים בדבר שחרור אסירים ביטחוניים. כשר מתכוון לוועדת שמגר שהוקמה לאחר שובו של גלעד שליט מהשבי תמורת שחרור כ-1,000 אסירים פלסטינים.
גם פרופ' כשר היה חבר בוועדה שישבה על המדוכה זמן רב. מכיוון שחברי הוועדה היו כולם אנשים רציניים, הרי שגם הדיונים היו מעמיקים וארוכים.
לבסוף גובשו כללים. מי שרוצה יכול למצוא אותם בגוגל, אין טעם לחזור עליהם. כשר עצמו מספר כי הממשלה שמינתה את הוועדה מתעלמת מהם כאילו לא היו - לא הוועדה ולא הכללים.
מנהל לא תקין?
כשר רואה התעלמות זו בחומרה. "מינהל לא תקין", הוא קובע, "וזה בלשון המעטה". "מה יהיה עכשיו לגבי שחרור אסירים", כשר שואל ומשיב: "מה שהיה הוא שיהיה. כאילו לא ישבנו על המדוכה ודיברנו עם עשרות רבות של אנשים בכירים ומקצועיים". שוב יאלתרו במקרים כאלה, מתלונן בעצב הפרופסור המכובד. הוא היה מצפה שכל דיון על שחרור אסירים ייעשה על-פי הכללים והתקנות והחוקים שקבעה הוועדה שבה ישב.
בנקודה זו אני מבקש לצטט ממאמר שכתבתי לאחר מינוי אותה ועדת שמגר (24.10.2011): "מרגע שאתה מתחיל לדבר אין יותר כללים, יש רק מיקוח. אין תחליף, בטח לא אצלנו, מלהתייחס לכל פרשה לגופה, בהתאם לרחשי-לב הציבור ולשיקול-דעתה הטוב, או הרע, של הממשלה".
בעוד שכשר המום מכך שהממשלה לא התייחסה לדוח המלומד, אני מתפלא לא פחות שאיש אקדמיה בכיר ונשיא לשעבר של בית המשפט העליון ואחרים באמת לא הבינו כי לכל מיקוח יש חוקים משלו; וכי אי-אפשר להתמקח על בסיס כללים שנקבעו בעבר, על-פי עובדות שונות, וללא כל קשר עם עובדות המקרה העכשווי.
ללא כללים מגבילים
ועדת שמגר הוקמה לא בשביל המטרה המוצהרת של עשיית סדר בעניין שחרור אסירים. היא הייתה המצאה של שר הביטחון דאז, אהוד ברק, כדי לשכך את הביקורת הציבורית על המחיר הגבוה.
ומה עם הכללים שהוועדה תקבע? אה, הכללים. מה איתם? גם אז אפילו מקימי הוועדה לא התכוונו להתייחס ברצינות, או להתייחס בכלל, לתוצאות עבודתה המאומצת של ועדת שמגר. אני לתומי חשבתי שגם חברי הוועדה מבינים שהם טוחנים מים. אבל מהמאמר של כשר אני מבין שהם התייחסו לעצמם ולהמלצותיהם ברצינות.
טוב שהממשלה נוהגת אחרת. טוב שההמלצות התאדו. משא-ומתן צריך לנהל ללא כללים מגבילים. זו איוולת לחשוב שראש הממשלה צריך ללכת למשא-ומתן עם ידיים כבולות.