יכול להיות שפרופ' יעקב פרנקל ניחן במוח כלכלי דגול. יכול להיות שאין ביקום הישראלי כולו אדם שכישוריו בתחום המוניטארי משתווים לשלו ושיכול היה להיכנס בנעליו, בעוד הוא מצחצח את חליפת הסופרמן הכלכלי ויוצא להציל את המשק. אבל הטענה שלפיה נוכח התהליך שקיימה ועדת טירקל שהוביל לפרישתו של פרנקל מהמרוץ, חבל שפרנקל לא ימונה בסופו של דבר לנגיד בנק ישראל - מנותקת מהנורמות הציבוריות שראוי להקנות בצמרת השירות הציבורי בישראל.
פרנקל מאשים את התקשורת בציד אדם, ובכך שזו גרמה לו לפרוש לבסוף מהמועמדות. פוליטיקאים בכירים מסוגו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מאשימים את הדיון הציבורי שמעוררת התקשורת, בשאלת טוהר המידות של מועמדים לתפקידים בכירים, בכך שהיא מרחיקה אנשים טובים מלהצטרף לשירות הציבורי.
ראוי לאותם פוליטיקאים ליטול קורה מבין עיניהם. אם לא היו מתעקשים לקדם לאותם תפקידים רגישים מועמדים שקופת שרצים תלויה מאחורי גבם, אולי אלה לא היו נופלים בשלב הסינון המתבקש.
אנשים טובים הם תמיד מצרך מבוקש, במיוחד בממסד הציבורי. אולם אם ב"אנשים טובים" הכוונה היא למי שמבקר המדינה מתח בעניינם ביקורת חריפה על נטילת מאות אלפי שקלים שלא כדין מהקופה הציבורית, למי שנקלעו לחשדות בדבר גניבה, בהיסח הדעת או לא, בנמל תעופה בינלאומי, או למי ששכחו לדווח על כך לוועדה העוסקת בבחינת טוהר המידות שלהם - מישהו צריך לעדכן את ההגדרה שלו למונח "אנשים טובים".
כמו בפרשות קודמות, פליליות וציבוריות, שהסתיימו בתוצאה שאינה משביעת-רצון מבחינת איש הציבור שבמוקד - בין אם מדובר בנשיא מדינה שנכנס לכלא, בשר משפטים שהורשע בפלילים, בשר אוצר שהורשע בגניבה ועוד - הופנתה לעבר העיתונות אצבע מאשימה, כאילו היא זו שתרמה לנפילתו, להרשעתו או להדחתו.
אלא שכמו במקרים קודמים, לביקורת הזו, המונעת ממניעים אינטרסנטיים, אין על מה לסמוך: במקרה של פרופ' פרנקל, העיתונות פעלה כמתחייב מתפקידה במרקם הציבורי-דמוקרטי, והיא זו שסייעה לגופים המוסמכים לבצע את תפקידם כיאות.
אלמלא העיתונות, לא היה נודע לוועדת טירקל על פרשיית תיק החליפות בנמל התעופה בהונג-קונג ועל ניסיון ההסתרה של פרנקל, והדבר לא היה עולה על שולחנה. האם יש ספק שמדובר בנושא שראוי היה לדון בו טרם הפקדתו של פרנקל על הקופה הציבורית?
בין המחלות הפוקדות את המרחב הציבורי-פוליטי שלנו, פושה גם המחלה שלפיה נבחרי הציבור שלנו פועלים למנות מועמדים שרובם חוצים בקושי רב את רף המינימום הנדרש מבחינת התאמתם לתפקיד. לא רק בהיבט של כישוריהם המקצועיים, אלא בעיקר בהיבט של טוהר המידות וניקיון-הכפיים הנלווה למינוי.
איש לא חלק על ניסיונו הצבאי של האלוף יואב גלנט. מה שעורר את שאלת מידת התאמתו לתפקיד הרמטכ"ל הוא תצהיר כוזב וחריגות בנייה, שנעשו בתום-לב או שלא. גם בית המשפט שהרשיע את השר חיים רמון, לא הטיל בו קלון שימנע ממנו פורמלית מלשוב לשולחן הממשלה. השאלה היא - אם בהיעדר מחסום פורמלי, פירוש הדבר הוא שמינוי כזה הוא גם ראוי?
התשובה נעוצה בפער שבין הרף הפלילי, המהווה רף מינימום בחברה אנושית להתנהלות אנושית סבירה, לבין רף נורמטיבי גבוה יותר, ערכי-מוסרי, שאותו דורשת החברה הישראלית ממי שהיא מפקידה על מערכות ציבוריות רגישות - השב"כ, המוסד, צה"ל, וכן, גם בנק ישראל. את זה בדיוק באה לבדוק ועדת טירקל.
במקרה של פרופ' פרנקל, נחסך ממנה הצורך להשלים את בדיקתה. אפשר שבכך עשה לעצמו הפרופסור הנכבד חסד גדול. טירקל וחבריו, בסיוע פעיל של התקשורת, עשו מצידם חסד לניקיון המרחב הציבורי.