האם שר האוצר, יאיר לפיד, הניד עפעף כשנודע לו על התפרקות של קרטל האשלג וצניחת המחירים העולמית הצפויה? בואו נחזור להצהרה הכי דרמטית שיכול לתת שר אוצר שזה עתה נכנס. 24 ימים מרגע כניסתו לתפקיד, הרבה לפני שהבין מי נגד מי, הודיע לפיד: "אתנגד למיזוג בין פוטאש לכיל . משאבי הטבע של ישראל הם נכס ציבורי". החברה הקנדית, שכבר מחזיקה ב-14% ממניות כיל, ניהלה מו"מ על רכישת השליטה בכיל מידי עידן עופר ושותפיו.
זו הייתה יכולה להיות הזדמנות פז לפרק את החבילה שנתפרה בחוסר מחשבה רב, תוך ניצול נכס ציבורי לטובת בעלי הון החל משנת 1992. לתפור אותה מחדש וגם להכניס לקופת המדינה ולמס הכנסה, הון כבד בגין מסי המכירה, שהיה הולך היישר לכיסוי הגירעון.
וכל זאת, כאשר במציאות שום דבר לא היה משתנה. במקום משקיע זר אנגלי - משפחת עופר, היינו מקבלים משקיע זר קנדי - חברת פוטאש. במקום מניפולציות ישראליות היינו מקבלים קו-פרודוקציה קנדית-ישראלית.
המדינה הייתה מנצלת את ההזדמנות לפתוח את ההסכם הראשוני שחתמה עם החברה, קובעת מבנה חדש של יחסים, שגם הציבור היה נהנה ממנו, וגם מבטיחה בחוזה את הפעילות בנגב ואת השכר לעובדים. וכל זה, כשבסיס החישוב הוא שווי שוק גבוה במיוחד, המשקף את המחיר העולמי של המחצבים הנקבע על-ידי קרטלים, ייחודיות ים המלח ורווחיות החברה.
אבל שר האוצר ומשרדו אצו-רצו וחסמו הכול. לא הספיקו לבדוק וכבר סגרו את הדלת. המניה צנחה, העולם השתנה. וכמו שכתב הלילה לפיד בפייסבוק על אי-מינויו של פרנקל: "לא חבל?"