איפה היו יותר אמוציות - בסיפור תיק החליפות שהוביל את יעקב פרנקל להסיר השבוע את מועמדותו לתפקיד נגיד בנק ישראל, או בהתפטרות צמרת הבורסה? גורמים שונים שמכירים היטב את המעורבים, ושנשאלו את השאלה המאוד לא מדעית הזאת, לא מהססים: הזעם של פרנקל, הם אומרים, הוא כסף קטן בהשוואה לכעסים ולדם הרע שזורם בין צמרת הבורסה היוצאת לבין יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר. "זאת הייתה השתלטות עוינת", האשים השבוע סם ברונפלד את האוזר וכנראה התכוון להרבה יותר.
אלא שהאוזר בכלל לא חושב שהוא האיש הרע בסיפור הזה. כבר זמן רב שהוא מוטרד ממצב שוק ההון ומהמקום שאליו הגיע. "שמוליק ממש לא ישן בלילות בגלל מה שקורה שם. חייבים להחזיר לבורסה את מקומה כמנוף הצמיחה של הכלכלה", אומר גורם המכיר אותו היטב ומצטט דברים שאמר האוזר בוועידת שוק ההון של גלובס לפני פחות מחודשיים.
"שגשוג הבורסה יעודד יזמות, ייצור מקומות תעסוקה, יגוון את מקורות המימון, ימשוך השקעות זרות וייטיב בסופו של דבר עם כל אחד ואחד מאיתנו. (...) שוק הון דינמי ובורסה שמספקת נזילות זה אינטרס כלכלי לאומי (...) אנחנו צריכים להפוך כל אבן ולשאול מה אנחנו יכולים לעשות, לחשוב מחוץ לקופסה. לפעול לטובת הנגשה למשקיעים זרים, לחשוב איך מביאים מוצרים חדשים, איך מגדילים את היצע החברות, והוזלת עלויות".
הדברים הללו לא הפתיעו את מביני העניין. הם נאמרו בהמשך ל"מפת הדרכים" לבורסה, שעליה הכריז האוזר בספטמבר 2012 וצעדים נוספים שנקט. אלא שלמרות כל זאת, אומרים מקורבים של האוזר, בבורסה שום דבר לא זז. להפך. המשקיפים שלו בדירקטוריון הבורסה, דיווחו שאפילו תוכניות עבודה אין. המנכ"לית אסתר לבנון והיו"ר המשיכו לדבוק בטענה שהדברים לא נתונים לשליטתם ושהיובש נובע - בחלקו או ברובו - מהמצב הכללי בעולם. "אין תרופה לנזלת, ואין תרופה לשפל בבורסה", אמר ברונפלד לפני כחודשיים, וסיכם: "אנחנו היינו בסדר".
"הם לא הבינו שהבית בוער", מחדד גורם שמקורב להתנהלות הרשות. "הם לא הבינו שהגיע הזמן להחליף דיסקט. אי אפשר לשבת ולא לעשות כלום ורק להגיד 'זה נזלת, זה נזלת'. אם התפקיד של ברונפלד מסתכם בטקסי פתיחה של המסחר, בואו ניקח בחור בן 25, שיקבל שכר מינימום, ידליק את האורות בבוקר ויכבה אותם בערב".
האוזר, ממשיך אותו הגורם, ראה שאין לו עם מי להפוך את האבנים והחליט לעשות את זה לבד. "הוא יצר קואליציה חזקה אצל השרים הרלבנטיים ופעל באינטנסיביות מאחורי הקלעים במיוחד אחרי שמונו שרי האוצר והכלכלה החדשים".
הביקורת חלחלה לחברי דירקטוריון הבורסה, שהבינו שיש להם רוח גבית מהאוזר. בין היתר, הם הזמינו דוח הערכה מחברת הערכה חיצונית, שבשורה התחתונה גם מתח ביקורת על בעלי התפקידים בבורסה.
"בדירקטוריון בבורסה בסך הכול טוב", אומר גורם המצוי בעניין, "והאוזר גם אמר את זה בעבר. אבל מטבע הדברים, הם נזהרים כי חברי הדירקטוריון הם נציגים של גופים שמפוקחים על-ידי הבורסה".
ועל הרקע הזה, החליטה המנכ"לית לבנון לקחת אחריות, ופינתה את כיסאה. ברונפלד לפי גרסאות מסויימות נשמע אז אומר, שבדיעבד, טעה בשעתו בבחירתה. כך או כך, הוא אמר שישמש כמנכ"ל עד שייבחר מחליף, ואף התכוון לשבת בוועדת האיתור. האוזר זעם והודיע שהצעד אינו מקובל עליו. ברונפלד התעקש גם אחרי שהאוזר הבהיר לו כי ישלח בעניין מכתב לדירקטוריון. המכתב נשלח ואז באה ההתפטרות המתוקשרת.
לא נזלת ולא שפעת
האוזר ממש לא חושב שמצב הבורסה משול לנזלת ואפילו לא לשפעת. נכון, אומרים בסביבת הרשות, מאז המשבר של 2008 כל הבורסות בעולם סובלות והקטנות עוד יותר. ועדיין אי אפשר לקבל את זה כמובן מאליו ויש לנסות לשפר.
"התפקוד של הנהלת הבורסה לקה בחסר", מוסיפים הגורמים. "ההנהלה הייתה מאוד מיושנת, היה חוסר קשב לשווקים ולשחקנים השונים. מנהלי הבורסה לא ראו בשוק לקוח בין היתר בגלל שאין תחרות. עם השנים המחזורים עלו והם נהנו מזה למרות שזה לא היה בזכותם. אבל הגלגל מסתובב והיום יש יובש. לא שזה בהכרח באשמתם, אבל הם קיוו שהשוק יסתדר לבד. הם לא שינו את הראש. זה עניין של דור. צריך להבין: מישור ההתייחסות שלהם הוא שנות ה-70 וה-80, אבל מה לעשות ומה שרלבנטי זה מה שקורה בעולם היום".
דוגמה לדברים שאפשר לעשות? לרשות יש רשימה ארוכה. "בא משקיע ואומר: אני רוצה להשקיע בבורסה כאן, אבל כדי להתחבר למידע בישראל יש פרוטוקולי מחשב שהם ישראליים בלבד. למה שלא יהיו בינלאומיים? אפילו הסימון של החברות הוא לא בינלאומי. או נקודה אחרת: למה אפשר לקנות מניות רק דרך חבר בורסה שהוא מראש גורם שקרוב לצלחת? למה לא יכול לשבת גוף בפינלנד, או בלונדון, ולרכוש מניות ישירות? למה הוא צריך לעבור דרך חבר בורסה? וזה לא נגמר שם - מה עם שותפות עם בורסות אחרות בעולם? הדוגמה הבולטת היא היורונקסט - פרי איחוד של הבורסות באמסטרדם, פריז ובריסל, לונדון וליסבון שיצר שותפות עם הבורסה בניו יורק".
וגם בזאת, מוסיף הגורם, הדברים לא מסתיימים - אפשר לדון במוצרים פיננסיים נוספים, במבנה עמלות אחר ועוד ועוד. "יש הרבה דברים אפשריים, אבל אם חושבים שמדובר בנזלת, בטח שלא יעשו כלום".
גורמים בסביבת הבורסה עונים כי עד לאחרונה זכתה הבורסה לשבחים והערכה ונחשבה בעיני רבים לאחת הטובות בעולם. ופתאום, תמהים שם, ברגע אחד, היא הופכת למיושנת ולא רלוונטית?
הגורמים מוסיפים כי אי אפשר להטיל את כל האשמה על המתרחש בשוק ההון על הנהלת הבורסה ולברוח מאחריות. כך למשל לגבי עודף הרגולציה שהבריחה משקיעים. "הנהלת הבורסה הייתה השעיר לעזאזל בסיפור הזה" הם אומרים.
גם ולדמן חוטף
למצב הלא מזהיר של הבורסה חברו גם ההכרזות המתוקשרות של איל וולדמן, בעל השליטה בחברת מלאנוקס, ביחס לעזיבת הבורסה בישראל. "לא נראה לי שנחזור בקרוב לבורסה בתל אביב", הוא הצהיר. גיל שויד, בעל השליטה בצ'ק פוינט, הוסיף עוד קיסם כשהמליץ לחברות טכנולוגיה לא להנפיק בבורסה בישראל.
האוזר חושב שאמירות מהסוג הזה מיותרות. "זה לא שבגלל הדברים של וולדמן או שויד מישהו יעזוב את הבורסה", אומר גורם המכיר את עמדתו. "החברות מרגישות את הקושי. הן לא צריכות שיגידו להן. מי שרוצה ללכת, שיילך. אבל למה להגיד 'תתרחקו מישראל'? יש לזה אפקט מצטבר".
וכאן, כמובן, נכנס עניין הרגולציה. "חברות מוציאות היום תשקיפים של 600-700 עמוד, שאף אחד לא קורא", אומר בכיר בחברה ציבורית בין הגדולות. "חברות כורעות תחת נטל הרגולציה, עד כדי כך שמרב התשומות הניהוליות מוקדשות לכך. זה מכביד אפילו על חברות גדולות, אז מה יגידו הבינוניות?".
האוזר מבין שהכבדת הרגולציה, לא רק שלא תביא חברות לבורסה, אלא גם תוציא מהבורסה את החברות שכבר שם. "אפשר שמטוטלת הרגולציה הלכה רחוק מדי וזה ראוי לדיון ואף לתיקון", אמר לאחרונה. "אני מכיר בעובדה שצריכים למצוא את נקודת האיזון הנכונה ולא לעבור את הגבול, כדי להימנע ממחנק רגולציה, להימנע מהסטת כספים של משקיעים ישראלים לחו"ל, לעודד את העניין של חברות עסקיות ושל משקיעים בבורסה בתל אביב, ולהכיר בחיוניות של הבורסה כמנוף צמיחה".