בחורף 2009 קיבל האזרח גלעד זמיר מכתב מעיריית תל-אביב ובו התבשר על חוב של 323 שקל לשנת 2000. זמיר טוען כי זו הפנייה הראשונה שקיבל מהעירייה, 9 שנים לאחר שהחוב - המוכחש אגב - התגבש. במכתב גם לא נמצא נימוק לאופי החיוב ולחישובו. סתם חוב. אז זמיר, עורך דין מלומד, שלח מכתב סוער לעירייה, ולאחר שנה התבשר כי הליכי הגבייה ייפסקו.
באביב 2013 קיבל זמיר מכתב נוסף: הפעם, אותו חוב מוכחש עמד על כ-800 שקל, תוך איום בעיקול חשבונות ונכסים. הוא שיגר שוב מכתב לעירייה, והפעם קיבל מענה בתוך חודשיים: "כפי שציינו בעבר, לא תפעל העירייה לגביית החוב", נכתב שם. "נציין כי באוקטובר 2012 נכנסו לתוקף תקנות המחייבות את העירייה לשלוח ללקוח פעם בשנה הודעה על קיום חוב. הודעה זו היא אינפורמטיבית בלבד".
מוזר, חשב זמיר לעצמו, במכתבים הקודמים והמאיימים לא צוינו בשום מקום המילים "אינפורמטיבית בלבד". ואם מדובר בהודעה אינפורמטיבית על חוב שלא קיים, למה בכלל לשלוח אותה? יש לנו ניחוש: אולי זה מפני שיש מקרים שהאזרח לא טורח לבדוק (בכל זאת, חוב של 9 שנים) ופשוט משלם?
מהעירייה נמסר בתגובה: "העירייה תבחן מחדש את נוסח ההודעה. יצוין כי העירייה מחויבת על-פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לשלוח הודעה על קיום חוב".