הדוח שפרסם השבוע מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית משווה את ישראל ל-OECD בתחומים שונים, ומצביע בעיקר על מגמה ברורה אחת: ישראל עקבית מאוד בחוסר העקביות שלה.
בתחום התחבורה, למשל, ישנן תגליות לא מפתיעות, כמו העובדה שבמדינות שגודלן אינו עולה על פי שניים משטח ישראל (כמו בלגיה, הולנד, שוויץ ודנמרק), יש באופן יחסי (כביש-שטח) הרבה יותר כבישים מאשר בארץ: פי שניים בבלגיה ובשוויץ, פי 4 בהולנד ופי 6 בדנמרק.
וכאן מגיעים גם הפרדוקסים: לפי הנתונים, בישראל יש כמחצית ממספר כלי הרכב לנפש לעומת ה-OECD, אבל הצפיפות על מעט הכבישים שלנו גבוהה פי 1.63 בהשוואה לממוצע ב-OECD.
עוד פרט מעניין שעולה מהנתונים הוא ההשקעה הלאומית בכבישים כאחוז מהתמ"ג. ההוצאה אמנם דומה לממוצע ה-OECD, אבל ההשקעה היא תנודתית באופן מובהק, שלא לומר מביך.
מומלץ לשר התחבורה ישראל כץ ולכלבו צ'אבי לעיין בדוח.